הארי בממלכת השוקולד

אוקי. אז קודם כל סליחה לכל אלה שחיכו המון... אני באמת מצטערת.

דבר שני- סורי נימפי על זה שפרק 21 זה לא הפרק שרצית... לא נורא. זה יקרה בקרוב :)

דבר שלישי- אני מבטיחה שהכי מאוחר בראשון הבא יועלה פרק חדש!

ואוף!

העתקתי את הפרק מהוורד וזה מחק את כל הבולד וכאלה :(

רון:

מכירים את ההרגשה שפספסתם משהו שיכול היה להיות שלכם, אבל עכשיו כבר מאוחר מידי? שפספסתם הזדמנות להגשים את החלום שלכם, וכל זה בגלל הפחד הטפשי שלכם?!

אם כן, אתם תבינו טוב מאוד על מה אני מדבר.

הרמיוני. אני אוהב אותה מאז שאני זוכר את עצמי! אוף! אני מרגיש מפגר כל כך! הרי אם לא הייתי עיוור כל כך, הייתי רואה את כל הסימנים שהיא ניסתה להעביר לי, הייתי רואה את כל הסימנים שהארי ניסה להעביר לי, הייתי רואה את הסימנים שכולם ניסו להעביר לי!!!

אבל עכשיו, כבר מאוחר מידי. היא שייכת לאחר. ולא סתם למישהו... היא חברה של דראקו מאלפוי!

כן. אני ראיתי את כל החיוכים המבחילים שלהם אחד לשני. הבנתי- הם עומדים להיות יחד! ולי אין מה לעשות כדי למנוע את זה. הו לא! אני תקוע פה, ועם זה לא מספיק- אני גם צריך לצפות בזוועה הזאת! גועלי!

אני בחיים לא אבין מה היא מוצאת בו! אני יודע שפגעתי בה, אבל לא עד כדי כך!

הרמיוני:

הוא הציל אותי. דראקו- אחד ולא אחר- מאלפוי- הציל אותי! כן, אני מניחה שזה גרם לחשוב עליו בצורה חיובית יותר... אבל עדיין- זה דראקו מאלפוי! מצד שני, הוא לא העליב אותי, אפילו לא פעם אחת, לאורך כל התחרות! אבל זה מאלפוי! טהור דם, סלית'ריני, שונא ילידי מוגלגים (שאם שכחתם, גם אני נכללת בהגדרה הזאת), בן של אוכלי מוות... אבל הוא הציל אותי!

בפעם הראשונה בחיי, הייתי כל כך מבולבלת...

והיה גם את החיבוק הזה, החיבוק החם והדאגני הזה... זה שהרגיש כאילו הוא פחד לאבד אותי!

אני לא יודעת!

ומה עם רון? טוב, אני מניחה שאני עדיין אוהבת אותו... כמו תמיד. כמו בכל הפעמים האלה שניסיתי להשכיח אותו מלבי, שגרמו לי רק לרצות אותו יותר!

אבל לא! הפעם הבטחתי לעצמי- לשכוח! רון בהחלט היה פנטזיית ילדות נחמדה. אבל זה נגמר! אני חושבת שהוא הראה מספיק טוב שהוא רואה בי ידידה, ורק ידידה.

אבל מאלפוי?!

האם הוא זה שיעזור לי לשכוח את רון? אוף!!!!!

ויכול להיות שהמחשבה הזאת- שמא... דראקו טוב לי יותר מאשר רון... נכון?!

אבל איך אני יכולה לחשוב כך?! זה מאלפוי! מ-א-ל-פ-ו-י-!

גלית:

הארי...?" שאלתי אחרי שראיתי את הארי קופא על מקומו בכניסה לחדר. "מה יש שם?"

ואז ראיתי על מה הוא הביט. הרמיוני ודראקו. השניים היו חבוקים שה בזרועות זה בחיבוק שלא השאיר מקום לטעויות- קורה משהו בין השניים!

הם הרפו זה מזה ויצאו מהחדר, בכלל מבלי לשים לב אלינו. הבטתי סביבי על החדר, בזמן שההסבר של צ'ארלי נשמע מהמסך שלפנינו. מבטו של הארי נותר קפוא. נראה שהוא לא מסוגל לראות או לשמוע דבר. החדר הזה נראה ממש פשוט. אבל יכלו להיות בן מלכודות נסתרות. לכן, לפני שנמשיך, הייתי צריכה לוודא שהארי מרוכז כולו בתחרות, ולא בחיבוק, שגם לדעתי היה ממש- ממש לא צפוי, של הרמיוני ודראקו.

"הארי?" שאלתי.

"אני פשוט לא מאמין!" הוא קרא לפתע, "תמיד חשבתי שהיא חכמה. אז איך? איך היא יכלה להתחבק ככה עם הנמייה הגועלית הזאת?!"

"אהבה לא תמיד ברורה..." אמרתי בלחש.

"אהבה?!" הוא רק התעצבן יותר, "את רוצה להגיד לי שהרמיוני, הרמיוני גריינג'ר אוהבת... איכס! אני אפילו לא יכול להגיד את זה!"

"אולי הוא השתנה... אולי משהו בתחרות הזאת גרם לה לראות אותו באור אחר?" ניסיתי. אבל זה רק עצבן אותו יותר.

"טוב, על זה אני בכלל לא אגיב!" הוא קרא, "וחוץ מזה, היא מאוהבת ברון!!!"

"אתה חבר שלהם, אתה אמור להבין טוב יותר ממני מה קורה!" התרגזתי גם אני.

"פשוט בואי!" הוא משך בידי, ולחרדתי הרבה, ידו הייתה קפואה ואחיזתו הייתה כואבת ולא נוחה, "אנחנו כמעט אחרונים!"

כן, התחרות הזאת בהחלט גורמת לנו להסתכל באור שונה על אנשים... לצערי.

הארי:
קורה משהו. בין מאלפוי למיוני, אני מתכוון. וזה מפחיד אותי!

אני מתכוון, שהיא אהבה את רון תמיד. כן, אני יודע עד כמה היא פגועה ממנו, אבל לא יכול להיות שעד כדי כך! הרי זה מאלפוי. דראקו מאלפוי! זה אותו אחד שבמשך חמש שנים לעג לה, צחק עליה וקרא לה בשמות גועליים! איך היא יכולה להעדיף את החלאה הזה על פני רון?!

הו, נכון! התחרות. אנחנו בתחרות, ואתם כנראה רוצים לדעת מה קורה בה, נכון? אוקי. אז בדיוק עברנו, למזלנו, את החדר השני ונכנסנו לשלישי. הדבר הראשון שראינו כשנכנסנו זה, למרבה חרדתנו, את הרמיוני ומאלפוי, עומדים בצד השני של החדר, מחובקים כאילו חייהם תלויים בכך! גועלי! אני רוצה להקיא בכל פעם שאני נזכר בכך...

אוף!!! איך אתם מבקשים ממני להתרכז בתחרות כשזה קורה מול העיניים שלי?!

והכי מעצבן- גלית הזאת עוד מסוגלת לקרוא לזה 'אהבה'! מי היא בכלל?! הרי הרמיוני היא אחת החברות הכי טובות שלי. אני מכיר אותה כבר כל כך הרבה זמן! ואני בטוח, או לפחות הייתי בטוח, שהיא בחיים לא תתאהב ביצורים מגעילים כאלה! איכס!

דראקו:
אני נשבע, שמשפט הבא, לא, סליחה, כל הקטע הבא הולך להישמע כל כך מוזר והכי לכ מאלפויי שבעולם. אני מזהיר אתכם!

אני מאושר!!! אם בהתחלה פחדתי מהמחשבה שאין סיכוי שהרמיוני רוצה אותי- עכשיו יכול להיות שסוף סוף יש לי סיכוי! כן, המצב שלי באמת נואש עיצוב... אבל מה אכפת לי?! הרמיוני, אולי, יכול להיות, מתחילה, איכשהו, לחבב אותי!

ואני ממש רוצה לצרוח משמחה!!!

ושאלה- פוטר באמת חושב שלא שמתי לב למבט העצבני שהוא מעץ בנו?! אבל בפעם הראשונה- לא אכפת לי!

כן פוטר, שמעת נכון- אתה לא מעניין אותי!

אני פאקינג מאושר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שיר:

אני מסתכלת, ולא יכולה להאמין למה שאני רואה!

הרמיוני ומאלפוי, באמת?! ואני תמיד חשבתי שלבחורה יש כבוד ושהיא בחיים לא תרד לרמה הזאת. מסתבר שטעיתי. ממש התחשק לי לצעוק באותו רגע בכעס "הרמיוני!!! את לא מבינה שזה דראקו מאלפוי?! הבחור שמחליף חברה כל שני וחמישי, הבחור ששם פס על רגשות של אחריו וכל מה שמעניין אותו זה הוא עצמו! ולא רק זה- זה האחד שהעליב אותך וצחק עליך במשך כל השנים האלה! איך את יכולה לשכוח את כל זה? איך את יכולה להיות עיוורת כל כך?!

מרגע שזה שודר- בית הספר התחלק לשניים. היו את המתלהבים, אלה שניתן היה לשמוע אותם אומרים דברים בסגנון "וואי, הרמיוני ודראקו, בחיים לא הייתי מאמין!", "איך לא שמתי לב- הם כל כך מתאימים!" ודברים בסגנון. והיו את הנגעלים, אלא שתהו מה לעזאזל עבר לגריינג'ר בראש באותם רגעים. כמוני.

וצר לי לבשר את זה- אבל גלית הייתה מהמתלהבים. כן, גלית. החברה הכי טובה שלי, פשוט עמדה שם, ראתה את זה כשזה קרה, ובמקום להפנות את מבטה בגועל, ניסתה לשכנע את הארי שהכל בסדר. אבל הכל לא היה בסדר!

וחבל לי על הרמיוני. בכל זאת, גם היא הולכת להבין שטעתה באיזשהו שלב... לצערה.

ונשארה רק עוד שאלה אחרונה: דרמיוני- מה אתם חושבים על זה? ^^

הפרק הקודם		הפרק הבא