האמת הנוראה מכול

XXI: בית היתומים

כשג'יני נכנסה לבית היתומים, היא ראתה את פרצופי הילדים המסוקרנים. הם ידעו מי זאת ג'יני בבירור- אך הם אינם ידעו על הפשע הנורא שעשתה. ג'יני, בליווי השוטרים, הלכה לחדר שדלתו הייתתה מעץ ובאמצע היה חרוט האוט "ס".

"שלום," חייכה מנהלת בית היתומים, היא הייתה אישה שמנמנה עם שיער בלונדיני האסוף לתוך קוקו מתוח, היא הייתה לבושה בחליפה סגולה שהלמה אותה מאוד. היא נראתה נחמדה מאוד לג'יני, יחסית לעובדה שג'יני כמעט נחשב לרוצחת. ג'יני חייכה ובירכה את מנהלת בית היתומים, לאחר מכן שתיהן הלכו לסייר קצת בבית היתומים. המדרגות בבית היתומים הזכירו לה את המדרגות הלוליניות בהגוורטס, רק שבהגוורטס המדרגות לא היו חורקות וחצי שבורות כשהיית דורך עליהן. ג'יני התגעגעה להגוורטס, היא התגעגעה לתקופה שבו היא הייתה ילדה מאוהבת והכול היה פשוט ותמים יותר. מה היא הייתה עושה כדי לחזור אפילו לדקה אחת לרגעים הללו.. אבל כעת, היא צריכה להיות חזקה. אסור לה לבכות.

"בבית היתומים בעיקרון יש שישה קומות; קומת הלובי שאליה ניכנסת, קומת המגורים של הבנות, קומת המגורים של הבנים, קומת בית הספר, קומת חדר האוכל, וקומת חדר האוכל וחדר האודיטוריום." אמרה המנהלת.

"גבירתי.. שכחת קומה אחת, לא?" שאלה ג'יני. מנהלת בית היתומים הסתכלה על ג'יני, איך ג'יני יכלה לשאול את הגברת משהו כול כך מטופש בנוחכות השוטרים?

"הו, אנחנו כמעט לא נכנסים לקומה הזאת.. בעיקרון זאת קומת הגג, היא מאובקת מאוד ולא כדאי להיכנס לשם." ענתה הגברת.

"הו, הגענו! קומת הסגל. כאן נמצאים מגורי המורים, חדר המורים והחדר של המזכיר שלי- שכמובן אם יש לך בעיות הינך יכולה לפנות אליו." חייכה הגברת, בשלב זה של הסיור חיוכה נראה לג'יני מזוייף ומאולץ. היא רק רצתה להניח את דבריה בחדרה וללכת לישון. מנהלת בית היתומים המשיכה עוד קצת עד שהגיעה לחדרה של ג'יני, היא פתחה את החדר וסימנה לג'יני אם היד להיכנס לשם.

"החלונות בחדר עם סורגים, נכון?" ג'יני שמעה את השוטר לוחש למנהלת. היא הינהנה בחיוב. השוטר הסיר לג'יני את האזיקים והיא בתגובה לקחה את דבריה במהירות ונכנסה לחדרה, טורקת לשוטרקים ולמנהלת את הדלת בפרצוף. בשלב זה לא היה אכפת לה משום דבר.

"היא באמת רצחה מישהו?" קולה של המנהלת נשמעה מבעד לדלת. ג'יני רטנה משהו לעצמה ופתחה את וילוני החלון, הם היו נוחים למגע ובצבע ירוק איזמרגד. ג'יני הסתכלה אל הנוף ונגעה בידיה בסורגיים השחורות. הן לא היו עם חלודה, הסורגיים היו חדשות. שמו אותן במיוחד בשבילה, איך שהיא לא תסתכל על העניין היא אסירה כאן. ג'יני סקרה את חדרה, כול רצפתו הייתה מכוסה בשטיח אדום ובמרכז החדר עמדה לה מיטה זוגית. משתי צידי המיטה הזוגית היו שידות ועליהן מנורות קטנות, והארונות העשויים מעץ היו מחוברים לקיר.

"אני מציע שהיא תתחיל לעבוד מחר."

"כמובן, אדוני השוטר."

הפרק הקודם		הפרק הבא