חמישה פטרונוסים בו זמנית

אז פה מסתיים הפאנפיק, תודה לכל מי שתמך בי ונתן עצות, למי שנרשם ועשה לי הרגשה חמימה, לכל מי שצפה והמליץ, לכולכם, אז זו הקדשה שבה אתם מוקדשים, כל מי שצפה, שהגיב, שנרשם לפיק, תודה

"פלופונוסוס!"זעקה רוז, פרנייר עלה באש, אך נזק לא נעשה לו, "מסר מאדוני המתים, ללילי לונה פוטר"

אמר מקס ברשעות, ונעלם בחשכה, "לילי לונה פוטר, הזמנה לדו קרב קוסמים כפול" היה כתוב על העטיפה.

"מר פוטר, אני חושב שכדאי שתראה את זה" אמר לואיס, הוא הראה להארי את המכתב, אישוניו התכווצו בבהלה,

"לילי, בואי" אמר הארי וחיבק אותה, דמעות עלו לו בעיניים, "אני גאה בך כל כך, אבל  אסור לנו לעזור, את תצליחי"

הוא אמר ברגש,לילי רעדה אך נראתה נחושה בדעתה, היא אמרה לאביה:"אבא, פיונה היא העתק קטן של וולדמורט.

היא קטנה עלי ועל רוז" אמרה לילי וסימנה לרוז לבוא אליה, "אמא, אבא, אני אהיה בסדר, תשמרו על הוגו, ודובי,

תשמור על דפיונד, שלא יחסל את כולכם שם, בסדר?" אמרה רוז, כולם חיבקו את שתי הבנות והן התעתקו.

הן לבסוף נחתו באזור מוזר, מין אולם גדול עם קשת אבן מהודרת, "מחלקת המסתורין" אמרה לפתע רוז, "אנחנו כאן!"

זעקה רוז, ופתאום, התעתקו פיונה, ואחיה דלפי, דלפי היה ילד נאה וגבוה, אך בעיניו היה ניצוץ של חמדנות ורשע.

"הקרב מתחיל" אמרה פיונה בצרידות מתוקה, "פלופונוסוס!" זעקה לילי, החיה שלה הייתה ניפלר גדול ורגזן ששעט לעבר דלפי,

"אגואמנטי!" אמר דלפי וכיוון את שרביטו אל החיה, בין רגע החיה הפכה לעשן, "קרושיו!" זעקה לילי ושרביטה היה מוטה אל פיונה,

"אך פיונה חסמה את הקללה כמעט בשעמום, "מוכן?" היא שאלה והסתכלה על דלפי, הוא הנהן, "עכשיו!" זעקה פיונה.

הפיות של לילי ורוז נפתחו לרווחה בלא יאומן, פיונה ודלפי כאילו התמזגו, והם הפכו לאדם אחד, "אבדה קדברה" זעקו בפה אחד,

רוז התחמקה מהקללה במזל, לילי זעקה:"רוז!בואי מהר!", רוז באה במהירות מירבית בעודה מתחמקת מקללות קרושיאטוס.

לילי התחבאה איתה מתחת לאבן והסבירה לה תוכנית, רוז לא אהבה את התוכנית, אך הייתה כה נואשת, שסכימה בלי הרהור.

הן הנהנו אחת לעבר השניה, "פלופונוסוס!", "אקספקטו פטרונום!" אמרו השתיים, הפטרונוס של לילי התמזג עם הפלופונוסוס של רוז,

הוא הפך לחיה סגולה ובעלת חוטם קטן, החיה שעטה אל פיונה בעוז ודלפיונה התפוצץ, אך לא נראה שיצור הסגול נעלם,

הוא הכה בהם עוד ועוד, עד שהוא התעופף למעלה, לילי ורוז היו פעורות פה, אך לילי התעלפה, רוז הבינה את הסיבה,

לילי שחכה לאכול את השיקוי של נוויל, אך היא הייתה חלשה מדיי, "לא!!!אתם לא תיגעו בה" צרחה רוז, עיניה בערו ורשפו אש.

"אבדה קדברה!" אמר דלפי בשעמום, הקללה הייתה סנטימטר נגיעה מראשה של רוז, אך היא התנשפה בחוזקה, שערה האדום הפך לבורדו,

והיא צעקה:"פטריפיקוס טוטאלוס מקסימה!" הקללה פגעה לדלפי ישר בלב, אך גפיו לא קפאו, הוא התאבן, פיונה האדימה ואמרה:"קרושיו!"

אך הפעם, הקללה פגעה ברוז, היא התפתלה והתנשפה ורטטה וגססה, עד שהיא קפאה במקומה, פיונה צחקה צחוק מטורף, בדיוק כמו של בלטריקס.

אך מאחורי פיונה עמדה לילי לונה, שזעקה ושרביטה היה מכוון אל פיונה:"קרושיו!".פיונה התמוטטה, והתפתלה וגססה עד ששכבה מתה, "רוז!!!"

זעקה לילי ובעיניה היו דמעות שריצדו ללא הרף, היא חיבקה אותה אך לא נראה שרוז מתה, היא הייתה חמה, לילי הבינה את התכסיס של האחים הנחשים האלו,

אך פיונה התעתקה עם רוז אל האוהל, כל מי שהיה שם החל לבכות, לילי אמרה בעודה מתייפחת:" היא לא מתה, רק גוססת, קחו אותה לנוויל בהקדם האפשרי".

חנה לקחה את רוז והתעתקה, "לילי, מה קרה?" שאלה ויקטואר בעודה מחבקת את טדי, אך לילי התעלפה בין רגע, היא התעוררה באוהל החמים, מוקפת משפחה וחברים,

שמסתכלים עליה בדאגה, "פיונה ודלפי מתים, רק באיזה מחיר?האם יש עוד סוד שאנחנו לא יודעים עליו?" שאלה לילי כשהתעוררה, "שרדנו את זה, נשרוד את מה שיקרה הלאה"

אמר אלבוס, כולם הנהנו וחיבקו את לילי, רוז חזרה עם השחר ונוויל בא לבקר גם כן. הקיץ נגמר והרכבת להוגווטרס רשפה עשן, "תהנו, נתגעגע, תנסו לא להרוג אוכלי מוות השנה!"

אמרו ההורים והתחבקו, חייכו אל ילדיהם וצחקו "ביי אבא, ביי אמא" אמרו כולם ונופפו לשלום, הרכבת נסעה, "ההרפתקה הבאה של מסדר גוזל החול תהיה פה" אמרה לילי,

והצביעה על טירה מהודרת ויפה, כולם צחקקו והלכו ביחד, "גריפינדור!" צעקה מצנפת המיון שמיינה את לילי לגריפינדור, וישבה ליד חברתה, רוז, "אין לי מילים להודות לך" אמרה לילי ברגש.

"את לא צריכה, זה מה שבני דודים עושים, לא?" אמרה רוז וחיבקה את לילי, "מה דעתך לשחק קווידיץ'?" שאלה לילי פתאום, "האמת, דיי בא לי" אמרה רוז, לילי קראה לכל הילדים במסדר.

וביום שטוף השמש הזה, הם שיחקו ונהנו כאילו אין מחר.בידיעה, שפטרונוס ניצח שני רוצחים.

הפרק הקודם