אילברמוני

חמוטל די התאכזבה מחוויית הקניות הקסומות, למען האמת.

עדיין לא נמאס לה מהקסם, שהתבטא בכל מקום, בכל חנות ובכל פינה, והיא העריכה את העיצוב המפואר שניכר בכל מקום בספינה, אבל עדיין לא קרה שום דבר מעניין.

היא סתם קנתה דברים- טוב, לא קנתה אלא קיבלה את הספרים והאביזרים שהיא היתה צריכה, מלווים בקידות, התרפסות, חנופה והצעות לפריטים אחרים שאולי תזדקק להם.

חמוטל רצתה לקנות גם שרביט, אבל היא זכרה שתקבל אחד באילברמוני.

אז היא הלכה לכיוון אחת מחנויות הבגדים, בעוד הפריטים שקנתה ריחפו אחריה בצייתנות.

חמוטל קראה מספיק פעמים הארי פוטר כדי לזכור שהוא פגש את דראקו מאלפוי בעודו מודד גלימה.

זה מה שהיא רצתה.

אויב. שנאה. מתח. מישהו שהיא תאשים אותו בכל פעם שיקרה משהו רע בבית הספר, מישהו שיתנכל אליה בלי סיבה.

היא נכנסה אל החנות בציפיה.

"שלום," אמרה אחת העובדות ברגע שכף רגלה של חמוטל דרכה בחנות, "תג זהב, אה? את מאלה שעפים על עצמם או שאני יכולה להתנהג כרגיל?"

"כרגיל," ענתה חמוטל ותהתה איך עדיין לא פיטרו את הבחורה הזאת.

לא שהיתה לחמוטל בעיה עם הגישה המשועממת של העובדת- זה היה שינוי מרענן לעומת ההתרפסויות שנקלה בהן עד כה.

"את בטח צריכה גלימת אילברמוני, אה? הן מכוערות פחד, אלה. מזל שאני כבר לא לומדת שם, ולא רק בגלל התלבושת. נדבק שם אלי איזה בחור אידיוט, חרפת עוף הרעם כמה שהוא היה אידיוט. לא ידע להבדיל בין גריפין להיפוגריף אחרי שבע שנות לימוד," פטפטה המוכרת וזימנה בשרביטה בגד משונה בכחול ואדום, שנראה כמו הכלאה בין שמלה וחלוק רחצה בכחול ואדום. זאת היתה כמובן גלימת קוסמים תקנית של אילברמוני.

"הנה הגלימה שלך, שיהיה לך יום נעים ועופי מהחנות, בא לי לעשות מדיטציה," אמרה המוכרת.

"את לא אמורה להתאים את הגלימה לגוף שלי?" שאלה חמוטל, "להושיב אותי על כיסא ולנעוץ מחטים וכל זה?"

"כל הגלימות והבגדים שלנו, ללא יוצא מן הכלל, מתאימים את עצמם לגודל הגוף של הקוסם הלובש אותם והם חסיני לכלוך, חסיני כתמים, חסיני התבלות, חסיני קמטים וחסינים לכל הכשפים והשיקויים המוכרים בחוק. עם זאת יש להדגיש כי הם אינם מהווים הגנה מפני כשפים ושיקויים על גוף הקוסם הלובש אותם," דקלמה המוכרת.

"אז זה לא צריך כביסה?" שאלה חמוטל.

"לא," ענתה המוכרת, "את יכולה לישון עם זה אם מתחשק לך. את יכולה להתקלח עם זה כי יש על זה קסם ייבוש. את יכולה ללבוש את אותה גלימה כל החיים. אבל הנה, קחי עוד אחת אם מתחשק לך."

והיא אכן זימנה גלימה נוספת שריחפה לעבר חמוטל.

"חדר ההלבשה בכיוון הזה," אמרה המוכרת והצביעה לעבר וילון.

כשחמוטל הסיטה את הוילון, התגלה מאחוריו חדר גדול באופן חסר היגיון- אבל, כמובן, בעולם הקסמים לפעמים מוותרים על היגיון.

החדר היה מכוסה במראות, ואפילו היתה בו דלת שהובילה למקלחת בגודל בינוני עם כיור, אסלה ומגבות נקיות על מתלה.

חמוטל לבשה את אחת הגלימות- שאכן התאימה את עצמה למידותיה של חמוטל.

חמוטל שמחה על כך שעכשיו היא היתה יכולה לענות על אחת השאלות שהיא ושירה, החברה שלה מהעתיד, שאלו את עצמן.

והתשובה היתה כן, גלימה של קוסמים היא אכן בגד שאפשר ללבוש בפני עצמו בלי שום חולצה או מכנסיים מתחת, והיא אפילו בגד שעומד ברוב תקנות הצניעות של ההלכה היהודית.

חמוטל אהבה את תחושת הבד הקליל על עורה, אבל היא יצאה מתא ההלבשה בתחושת אכזבה.

אם לא צריך למדוד אותה, איך היא תפגוש את היריב שלה?

"וואו! זאת חמוטל שחר!" נשמעה פתאום צעקת התלהבות מאחוריה.

(טכנית מה שנאמר באמת היה "וואו! זאת המוטל שהר!" כי אמריקאים בדרך כלל לא מבטאים את האות ח' עד כמה שידוע לי, אבל זה יהיה פשוט מוזר לכתוב את זה ככה כל פעם.)

חמוטל הפנתה את ראשה לאחור וראתה ילדה בערך בגילה, שנראתה נרגשת ביותר.

"וואו, זאת אני," הסכימה חמוטל.

"שמעתי עליך כל כך הרבה דברים! את צאצאית של רוזה הדגולה! את יצרת עץ קסום כשהיית בת שבע! ואת- ואת כיסחת את הצורה לאיזה מאה קוסמים בידיים חשופות, ללא שרביט!" קראה הילדה בהתפעלות, "תוכלי- תוכלי לחתום לי על הפוסטר הזה?"

הילדה פתחה פוסטר מגולגל שבו ראו ציור מושלם של חמוטל , לבושה במדי אילברמוני ומחייכת חיוך קריר.

"יצרתי אותו בעצמי," אמרה הילדה, "הרגע."

"יצרת אותו הרגע?" התפעלה חמוטל, "בודאי שאחתום עליו. אילו רק היו לי כאן עט וקסת דיו..."

הילדה הקריצה משום מקום עט נוצה טבול בדיו והושיטה אותו לחמוטל ביד רועדת.

חמוטל חתמה בתחתית הפוסטר, חתימה שהיתה פחות מובנת מהרגיל כיוון שחמוטל לא היתה מאומנת בשימוש בעט נוצה.

"אז, אני מניחה שניפגש באילברמוני, הא? אני זואי סאמר."

חמוטל חשבה ששם המשפחה "סאמר" מאפיין את הילדה לא רע- היא היתה שזופה ורזה, עם שיער חום כהה מתולתל מאוד, אסוף בקליפס תכול, ועיניים בצבע חום- זהוב.

"נתראה," אמרה חמוטל בידידותיות.

"תודה!" ענתה זואי סאמר בהתלהבות, "תודה! אבא שלי יהיה כל כך המום! הפרצוף שלו יראה כמו הפרצוף של חרפת עוף הרעם כשהוא יראה את החתימה!"

ובזאת היא החלה לצאת מהחנות בריצה.

"חכי!" קראה חמוטל, וזואי סאמר עצרה והפנתה את ראשה.

"מי זה חרפת עוף הרעם?" שאלה חמוטל בסקרנות.

היא זכרה שהמוכרת המשועממת השתמשה באותו צירוף בדיוק.

לא יכול להיות שזה במקרה.

זואי סאמר משכה בכתפיה.

"סתם קללה שקוסמים צעירים אומרים."

הפרק הקודם		הפרק הבא