כול מה שאני צריך זה אותך.

אני יודעת שאמרתי שאני לא אפרסם יותר פרקים מחוסר זמן אבל אתמול היה לי חשק אז, הינה. (אני מקווה אנשים עדין יקראו את הפנפיק הזה) 

אני לא מבטיחה שאני יפרסם עוד אבל אני מאוהבת בדמויות האלה יותר מידי ואני לא מוכנה להפרד מהם העדיין ויש לי מחשבות להמשך.

כמו תמיד אשמח לתגובות כי אני קוראת את כולם ומעריכה כל תגובהכל כך. אני שמחה לדעת איך אני יכולה לשפר או לשנות (או לדעת שמשהוא ממשיך לקרוא את הפנפיק הזה)

"ניקו!!" וויל אמר ברגע שנכנס לבית וראה אותי מוקף בניירות עטיפה,

"חשבתי שאמרנו שנפתח את המתנות ביחד!!" התלונן.

"מה חשבת שיקרה? אתה היית בחוץ כל היום בזמן שאני הייתי לבד," ניסיתי להצדיק את עצמי.

"וגם, רק פתחתי חצי! אם היינו משאירים אותם ככה עוד הרבה זמן זה היה מעליב אותם. וגם נמאס לי לארוז," זה היה נכון, אני ווויל הינו אמורים לצאת למחרת לירח דבש שלנו. עברו שבועיים מאז החתונה וכל הזמן הזה וויל היה ליד אנבת' וניסה ללמד אותה איך להניק ואת פרסי איך להחליף חיתול. לוק היה תינוק רגוע מאוד יחסית לאחותו. זואי לא הפסיקה לזוז מהרגע שנולדה ואף בעטה בפרסי כל כך חזק בבטן בזמן שניסה להחזיק אותה שהוא התחיל לקלל (שגרם לאנבת' לתת לו מבט רצח ואגרוף לגב).

"בוא נשנה נושא, איך היו הטעימות אם הייזל? החלטתם על עוגה?" שאל בזמן שהוא הוריד את החלוק רופא שלו.

אוי לא! ידעתי ששכחתי משהוא. וויל קלט את הפרצוף שלי וחייך בזמן שהוא התיישב לידי ונתן לי נשיקה בלחי.

"הטעימות עד 15:00, אולי נספיק להגיע לסוף?" אמר בזמן שהוא לקח לי את היד ושיחק אם הטבעות.

"היא תהרוג אותי," אמרתי ובזמן שניסיתי להסתיר את פני בצווארו.

"די, די, הוא לא תהרוג אותך, בגלל שאם כן לא יהיה לה מי שיוביל אותה לחופה. אני יבוא אתך, יש לי חשק לעוגה." אמר ונתן לי נשיקה קצרה.

מאז החתונה הוא ואני לא יצאנו להרבה "דייטים" ביחד, בעיקר בגלל שהוא היה כל כך עסוק וגם בגלל שאנבת' ופרסי היו צריכים הרבה עזרה אם לוק וזואי מאז שסאלי ופול היו חייבים לחזור לביתם ולא היו שם כדי לעזור להם. מתברר שוויל ממש טוב עם תינוקות והיה מוכן לקחת כל אפשרות לעשות בייביסיטר בזמן שאנבת' ופרסי היו צריכים זמן לנוח ולהשלים שעות שינה. זה היה ממש חמוד לראות אותו משחק אם זואי על השטיח שלנו (ברגע שהיא רואה את וויל היא נרגעת לחלוטין )בזמן שניסיתי להבין איך להחזיק את לוק בעמידה בלי להפיל אותו.

"אגגג... איך לי כוח!!" התלוננתי בזמן שוויל משך אותי לעמידה

"אתה חייב לי, בגלל שפתחת את המתנות!" הוא אמר בזמן שהוא משך אותי לדלת.

"רק חצי מהם!!"

הייזל ופרנק חיכו לנו מחוץ למאפיה. הייזל נתנה לנו מבט רצח כשהיא הבחינה בנו מרחוק מחזיקים ידיים.

"אתה איחרת בשעה וחצי!! חשבתי שיכולתי לסמוך עליך!!" היא אמרה בכעס בזמן שפרנק החזיק אותה מאחורה בחיוך.

"התחלתם לטעום?" וויל שאל כדי לשנות את הנושא בזמן שהוא ניסה להגן עלי עם גופו מהכלה המשוגעת.

לא ידעתי כשהסכמתי להצעה של הייזל להיות השושבין שלה שהיא תהיה כזו משוגעת. ידעתי מניסיון עם אנבת' שלפעמים יש כלות משוגעות אבל חשבתי שבגלל שהייזל נראת כל כך רגועה ושקטה היא תשתף פעולה. אבל במקום זה היא התקשרה כל יום לפחות 8 פעמים (גם בשעות הקטנות של הלילה) עם בעיות שונות. "הפרחים לא יפים" "המפות לא מספיק ארוכות" "ניקו די להלחיץ אותי!!!!!" ובסך הכול הפכה אותי את פרנק למושא של כל הלחץ והרוגז שלה.

"לא, האישה שעבדה שם עשתה עיניים לפרנק אז הפכתי עליה את השולחן והעיפו אותנו!!" היא אמרה ברוגז ודפקה מבט כועס בפרנק המבולבל.

"האישה רק שאלה אם אנחנו רוצים קפה אם הטעימות!!"

"היא לא באה לי בטוב." אמרה הייזל בהחלטיות.

"אז מה נעשה עכשיו? מאיפה נביא עוגה?" שאלתי ברוגע כדי לא ללהבות את הכעס של הכלה המשוגעת.

".נראה לי שאת צריכה הפסקה מתכנון החתונה הייזל, יותר מידי לחץ זה לא בריא. יש לי רעיון אבל נצטרך את גברת אולרי." אמר וויל עמוק במחשבה.

"למה?" פרנק שאל בבלבול כשחדל למלמל להייזל מילים מרגיעות בעוזן.

"עוד תראו" אמר והעברתי אותו ואותי דרך מסע צללים לבית של פרסי ואנבת'.

וויל דפק על הדלת ואנבת' פתחה אותה והחזיקה את זואי הצורחת ונראתה מאוד עייפה, שמעתי את פרסי מאחורה ממלמל "אין סיכוי שככה זה אמור להראות. אההה... זה החור של הרגל, לא של הראש!"  

"הי, וויל אתה יכול להחזיק אותה שניה בזמן שאני יעזור לפרסי להלביש את לוק?" היא אמרה בעייפות ומסרה את התינוקת הצורחת לידיו בלי לחכות לתשובה. זואי השתתקה מיד ונרדמה.

"איך אתה תמיד עושה את זה? אני כבר שעה מנסה להרדים אותה!" אמרה ורצה לעזור לפרסי והשאירה אותי ואת וויל ההמום עם תינוקת ישנה בכניסה.

כשהיא חזרה וויל ביקש ממנה את גברת אולרי, אנבת' נראתה עצובה והסכימה.

"היא כבר לא יוצאת הרבה מהחצר מאז שנולדו התאומים, בשביל מה אתם צריכים אותה?"

"ניקו פספס את הטעימות של הייזל ואנחנו צריכים לפצות אותה, הלוואי שיכולתם לבוא." אמר והסתובב ללכת

 שניה לפני שהיא סגרה את הדלת טליה הופיע בשביל במדי הציידת שלה.

"הי אנבת'! הפתעה!" אמרה טליה בחיוך.

באותו רגע ראיתי משהוא משתנה בפניה של אנבת' והיה לה פרצוף שאני מכיר יותר מידי טוב. היה לה רעיון.

"הי טליה, כמה זמן יש לך עכשיו?" אנבת' שאלה בסקרנות.

"בערך ארבע או חמש שעות... למה?" היא שאלה אבל במקום תשובה אנבת' רצה פנימה וכשהיא יצאה שוב לאחר זמן מה היא החזיקה בידו של פרסי המבולבל ולוק וזואי לא היו איתם. לאנבת' היה חיוך גדול.

"התאומים בערסל ישנים, יש בקבוקים של חלב במקפיא, אם הם רעבים צריך לחמם את הבקבוק לפני שמאכילים אותם. יש להם בגדים בשולחן החתלה וכל הדברים שאת תצטרכי הם שם." אנבת' אמרה במהירותו התחילה לרדת במדרגות ונתנה בידיה של טליה המופתעת 5 מטבעות

 "אם את תצטרכי אותנו תשלחי הודעה, תודה טליה!!" אמרה אנבת' ומשכה בידנו כדי להוביל אותי את וויל ואת פרסי לחצר של הבית. מאחורה שמענו את טלייה מתעוררת מהשוק "אנבת'!!!"

"אני חייבת לצאת מהבית הזה לפחות לשעה או שאשתגע." אמרה בזמן שעלינו על גברת אולירי (לא לפני שהיא קפצה על כולנו והזילה ריר מהתלהבות)

כשהגענו חזרה להייזל ופרנק, הייזל יצאה עלינו בכעס.

"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן!! הי פרסי, הי אנבת'... מה אתם עושים פה?". היא אמרה בזמן שהם עלו על גבה של גברת אולרי השמחה.

"לא יודעים, טוב לראות אתכם!!" אמרה אנבת' בזמן שוויל הוביל את גברת אולרי לצל של הבניין ונעלמנו לתוך האפלה.

כשבסוף יצאנו זיהיתי את המקום מיד. הריח והאווירה הזכירה לי את היום בו בקרתי פה לפני שפרספונה העבירה (יותר נכון "חטפה") אותי חזרה לניו יורק (באותו יום שאני ופרסי פגשנו בפעם הראשונה את בוב). הסתכלתי על הפרצוף המופתע של הייזל והפרצוף המחייך של וויל.

ניו אורלינס הייתה תוססת בשעה זו בערב. אנשים רקדו ושתו ברחובות וגברים מבוגרים עישנו סיגרים ושיחקו דומינוס.

"וויל, למה הבאת אותנו לכן?" שאלה הייזל בקול רועד. אל אף שעברו שנים מאז שהיא חזרה לתחייה ידעתי שהיא לא שכחה את העבר, ובמיוחד מה קרה שם בפעם האחרונה שהיא הייתה פה.

"הפתעה!! חשבתי שאולי הייתם צריכים הפסקה מענייני חתונה. וגם ניקו אמר לי שיש כאן מאפה שאני רוצה לטעום." אמר להייזל המופתעת.

משם הלכנו למאפיה ואכלנו עד שלא יכולנו יותר, וויל לקח לי את היד והוביל אותי לקהל של אנשים רוקדים מסביב לבן אדם אם סקסופון. לאחר כמות גדולה של וויכוחים נתתי לו למשוך אותי לחיבוק ורקדנו ככה לקצת זמן, מאחוריו ראיתי את הייזל מנסה ללמד את פרנק המבולבל את הריקוד. אנבת' ופרסי ישבו על ספסל בצד ואנבת' נחרה בזמן שהיא נרדמה על הכתף של פרסי, ומיד לאחר מכן פרסי נרדם על הראש שלה מרוב תשישות.

"אתה יודע," אמר וויל בזמן שהתנדנדנו עם הקצב של הסקסופון "אני רוצה גם ילד יום אחד.. לא עכשיו, אבל בעתיד." אמר ונעצר וחיכה לתשובתי. הייתי בשוק! מעולם לא דיברנו על הנושא, נזכרתי ביום ההוא שוויל ואני התחתנו ופרסי מסר לי את זואי ונתן לוויל את לוק. יעדתי שוויל אוהב ילדים, לא נראה לי שהייתי צריך להיות מופתע.

"גם אני רוצה." אמרתי,

על הפרצוף של וויל היה מבט של הפתעה, הוא לא ציפה שאסכים. מיד אחר כך היה לו חיוך כזה גדול שהאיר את פרצופו כמו שמש והוא נישק אותי עד ששנינו היינו צריכים להפסיק כדי לנשום.

רקדנו עד שהגיע הזמן לחזור (טליה התקשרה בפעמיים אבל אנבת' ופרסי היו לגמרי ישנים ולא רצינו להעיר אותם. (במיוחד לא את אנבת')).

כשבסוף אנבת' התעוררה והעירה את פרסי כולנו עלינו על גברת אולירי (לא לפני שנתנו לה סטייק גדול (או חמש ) מהסופר ליד) וחזרנו הביתה.

.

אני מעריכה כל מי שעדין קורא את הפנפיק הזה כל כך. (אתם מדהימים) אני רוצה להמשיך אבל אני לא יודעת אם כיתה יא" תאפשר לי.

כמו תמיד אשמח לתגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא