הסיכוי האחרון

"זה הוא אדוני!" נשמע קול מוכר ולאחריו צעדים מהירים וחריקת דלת שנפתחת.

סיריוס פקח את עינו בזהירות. הוא לא מת!

כעת,ניסה לזכור איפה הוא נמצא, אבל לפני שזה קרה- שתי דמויות התפרצו לעברו.

הראשון,איש בעל שיער שחור ושמנוני שעל מצחו הופיע חתך מכוער

ולאחריו,איש אחר בעל גלימה וכובע מהודרים.

סוורוס סנייפ ושר הקסמים-קורנליוס פאדג'.

"נו,נו, אז התעוררת בלק!" קרא סנייפ בלעג

סיריוס רצה לקום אבל משהו חסם אותו.

הוא הביט אל ידו וראה שהוא כבול בשרשראות ברזל.

"לעזאזל!" הוא פלט בכעס. אבל סנייפ רק הידק את פיו לחיוך מרושע

"ולחשוב שאני הייתי זה שהוציא אותך משם!" הוא מלמל

"כן,כן, מרגש מאוד!" ענה סנייפ בזלזול.

"מי היה מאמין שתברח דווקא לכאן,להוגוורסט?" שאל שר הקסמים

"אני..זה לא.." הוא ניסה למצוא את המילים המתאימות

"באמת חשבת שתצליח להרוג היום ילדים חפים מפשע?" השר המשיך בדבריו.

"לא!" קרא סיריוס חזק כל-כך עד שהשר וסנייפ נסו לאחור והתרחקו ממנו מעט.

"אתם לא מבינים..אתם חייבים להקשיב! הוא אמר בדחיפות

"ההסברים שלך לא מעניינים בלק" רשף סנייפ

"תוכל לתת אותם לסוהרסנים.."

סיריוס התחלחל. לא, זה לא הגיוני.

"אם אתם רוצים לשלוח אותי בחזרה לאזקבן,לפחות תקשיבו!" הוא מצא את עצמו אומר להם.

מסנייפ הוא החליט להתעלם ודיבר אל השר.

אך הוא הנהן בראשו מצד לצד " יש להניח שדעתו כבר יצאה ממנו-מובן לגמרי" הוא לחש לסנייפ.

"אני לא משוגע!" הגן סיריוס על עצמו " פיטר פיטגרו חי!"

דבריו נבלעו בצחוקם,אף אחד לא שמע אותו.

המשך יבוא..

הפרק הקודם		הפרק הבא