Too perfect

בפרק זה הולך להיות חלק בדירוג גבוה! לפני החלק תופיע אזהרה! בסוף הפרק אני אסביר מה קרה. הפרק הזה בהשראת פרק מהסדרה דה אנד אוף דה פאקינג וורלד.
תודה רבה ותיהנו!

"כולם לרדת מהאונייה!" קרא מיטשל המדריך.
ירדנו מיד מהיאכטה (יכולתי להישבע שראיתי את ג'ט גונב כמה פחיות בתור מעדן) והודנו לחבורת הפנסיונרים ולמדריכם על טוב ליבם, אחרי כמה דקות נותרנו לבד בנמל.
"אז...." אמר תאומי, "מה עושים?"
"אני חושב שצריך ללכת לכביש ולנסות להשיג טרמפ לחלק שבו נמצאת הכניסה לשאול" הציע ג'ט.
"רעיון טוב" הסכמתי, "אני בעד שלוק ינסה להשיג את הטרמפ!"
"מה?!"
"מצטער אחי, המפקדת החליטה" אמר ג'ט בהתנצלות ונעצתי בו מבט מאיים.
לפי הוראות שקיבלנו מכמה אנשים חביבים הלכנו אל הכביש הקרוב ביותר לנמל. כשהגענו לשם, אני וג'ט התיישבנו על המדרכה והתחלנו לשחק משחקי ידיים (הערת הכותבת: כמו קוואקה דה לה אומה וכל זה) לוק נעץ בנו מבט זועף,הפשיל את שרוולי חולצתו וניגש אל שולי הכביש והרים את ידו השרירית בתחינה לטרמפ.
תמיד ידעתי שאחי התאום נראה טוב,למרות כל ההכחשות שלי, שלא מנעו מבנות במחנה לפלרטט עם אחי, שלא היה מרושע ופלירטט איתן בחזרה. הוא מעולם לא הביע עניין בחברה (וגם לא בחבר. אני מזכירה לכם שאנחנו הילדים של סולאנג'לו) והעדיף להתעסק בענייני מרפאה וחונכות.גם בענייני לעצבן-את-אחותי-כי-אני-חסר -חיים. אכן. פעם אחת אני זוכרת שהיה מאוהב. נערה בת תמותה שפגש בחוג הנגינה שלו אך משום מה, זה לא הסתדר ולוק סירב לדבר עליה שוב. אני אוהבת סודות אפלים, בחלק הזה הוא דומה לפאפא, יש עניינים שהוא לא מוכן לדבר עליהם ומה שידבר איתו עליהם צפוי למוות בחבטת יוקליילי. איזו דרך משפילה למות.

לבסוף, ג'יפ שחור עצר לידנו ובה נהג איש שנראה מדרום ארצות הברית.
"הו, אני מבין שאתם צריכים טרמפ" אמר האיש במבטא דרומי כבד אפילו יותר מזה של אבוש וסבתא נעמי ביחד.
"בהחלט!" חייך לוק חיוך צחור שיניים. למה אתה מושלם עם שיניים מושלמות?!
"לאיפה אתם צריכים להגיע?" שאל אותנו.
"למזח סנטה מוניקה" אמרתי ודחפתי את לוק.
"המממ" אמר האיש וטפח על הסנטרו, "זה קצת סוטה מהמסלול שלי אבל אני מניח שאוכל לקחת אתכם לשם. תיכנסו"
אני, לוק וג'ט הסתדרנו במושבים האחוריים וחגרנו חגורת בטיחות. תיזכרו ילדים! בטיחות היא מעל הכל!
"אתה מטקסס?" שאלתי בחוסר טאקט.
הוא חייך, "כן. שמי הוא טום ג'ונהנסון"
"אני ריי" הצגתי את עצמי, "וזה ג'ט-" הצבעתי על ג'ט שכירסם פחית, סאטיר מה נסגר איתך?! "וזה-"
"אני לוק!" קטע אותי אחי התאום, "ואני האח התאום של המעצבנת הזאת!"
טום צחק, "עיצבנת את הגברת!"
גברת?! הו, לוק ישלם על זה כל כך. תקעתי בו מבט מוות והוא רק חייך.
"הם המשפחה שלך, טום?" שאל לוק בעליזות והצביע על תמונה שניצבה בחלק הקדמי של האוטו.
"הו, כן" ענה טום, "אני וקלרה, אשתי ושלושת הילדים שלנו: מרי לואיז, שרלוט ולואי הקטן" אמר וחייך בחיבה אל התמונה.
"יש לנו חברה שקוראים לה שרלוט!" קרא לוק.
ג'ט פעה בהסכמה ונעצתי בו מבט כועס, הוא לא יכול לפעות מול בני תמותה.
אם טום הבחין במשהו, הוא רק קימט את מצחו לרגע וחזר לחיוכו.
"וזאת הכלבה שלכם?" שאל לוק והצביע על תמונה נוספת, של כלבה שחורה לחלוטין עם קולר כסף.
"לא, נערי" אמר טום, "זו כלבה שאני צריך להעביר לכמה אנשים, הם כבר יעשו מה שצריך. קוראים לה טריקסי"
לוק המשיך לפטפט בשמחת חיים מעצבנת ואני התרכזתי במה שטום אמר, זה נשמע כאילו הוא עוסק בהברחת כלבים גזעיים יקרים. הסתכלתי שוב על טריקסי. היא לא נראתה גזעית ויקרה, היא נראתה כמו כלבה צעירה וגדולה לגילה. החלפתי מבטים עם ג'ט, נראה שהוא הבין על מה אני חושבת.
"אתה עוסק בהברחת כלבים לקרבות כלבים?" שאל ג'ט באוקטבה אחת מעל קולו הרגיל. או, או. הנושא הזה נמצא עמוק בנפשו של ג'ט, הוא נגד כל דבר שפוגע בטבע אך לכל סאטיר יש אג'נדה משלו, של ג'ט היא התעללות בבעלי חיים.
טום צחק צחוק חסר שמחה, "כן, נערי. זה נשמע לא טוב אבל יש לי שלושה ילדים ואישה לפרנס. חקלאות לא מספיקה להכל" אמר ופניו התעננו, "צריך לעשות דברים כאלה לפעמים"
"אבל הם לא חוקיים!" קראתי.
"ומתעללים!" אמר ג'ט.
לוק לא שש לתקוף את המטרימפ שלנו.
"אתם כאלה תמימים וצדיקים עכשיו אבל שתגדלו תבינו שהחיים אכזריים ולפעמים צריך לעשות דברים לא צודקים" אמר והניד בראשו.
ג'ט פתח את פיו להגיד דבר נוסף אך בעטתי לו בשוק וסימנתי לו להגיד שום דבר. אנחנו לא צריכים שיעיפו אותנו עכשיו מהמכונית.
"אנחנו מבינים" אמרתי בדיפלומטיות.
לוק וטום המשיכו לקשקש ואני התבוננתי בנוף העירוני המושלם והמזויף של לוס אנג'לס. כמות האנשים הבלונדיניים הלא טבעיים עם השיזוף המלאכותי עשתה לי צמרמורת. איכס.
אחרי נסיעה של בערך 30 נעצרנו במזח סנטה מוניקה.
"בואו,ילדים. נאכל משהו ביחד וניפרד לשלום" אמר טום.
"אין לנו כסף" אמרתי.
"זה בסדר" אמר ונופף בידו בביטול, "אני אשלם עליכם"
אנשים טובים יחסית באמצע הדרך, אנשים טובים חלקית. הגרסה שלי לשיר אנשים טובים.
נכנסנו לדיינר בשם 'הפנקייקים של פני' והזמנו נקניקיה בלחמניה לי,לטום וללוק ושניצל תירס לג'ט, וכמובן צ'יפס,כי אי אפשר ללכת למסעדה בלי לאכול צ'יפס. אחד מחוקי היסוד שפאפא ואבוש לימדו אותנו.
טבלתי את הצ'יפס בקטשופ ואכלנו בדממה יחסית אל מול נוגה השקיעה של סנטה מוניקה. כשאכלנו, לא יכולתי שלא לחשוב על אנג'ל שבטח מתה מרעב בשאול אלא אם היא אכלה כבר.
"אני הולך לשירותים" אמר לוק וקם ממקומו.
"חכה, אני אצטרף אלייך גם" אמר טום ונעמד אף הוא.
השניים הלכו אל חדר השירותים ואני וג'ט נשארנו לבד.
"אני לא מאמין שאני נסעתי עם בן אדם כזה במכונית!" אמר ג'ט וקמץ את אגרופו.
"אני מצטערת,ג'ט,זאת הייתה הברירה היחידה שלנו" אמרתי, "חוץ מזה, שעלינו, לא ידעת שהוא משתתף בקרבות כלבים"
"זה כל כך נורא" אמר והניד בראשו, "הכלבים נחטפים או נקנים ומגודלים באופן מיוחד ומתעלל על מנת לפתח אצלם תוקפנות קיצונית ויוצרים אצלם צלקות כשהם גורים-" ג'ט נעצר לרגע ואני הרגשתי גוש שוקע בבטני, "אחר כך, אנשים כמו טום מעבירים אותם לאנשים שמארגנים את התחרויות"
"ואז מרעיבים אותם ופוצעים אותם כדי לעורר אצלם זעם" השלמתי אותו.

"לפעמים במשך ימים" הוא אמר.

"שבועות" הוספתי.

"חודשים"

"שנים"

צחקנו שנינו צחוק נטול שמחה.

"ואז משסים אותם בכלבים אחרים בזירה להנאתם" אמר ג'ט.

"לפעמים עושים את זה עם עכברושים או סתם חיות קטנות" הוספתי, "אבל למה?"

"כי הם אכזריים ומהמרים על הכלב המנצח ומי שצודק- זוכה בכסף. לפעמים הרבה מאוד כסף"

הנדתי בראשי, "הכלבים הופכים למכונות קטל"

"זה נכון" הסכים ג'ט, "איפה טום ולוק? עבר מלא זמן"

"אני לא יודעת. אני אלך לבדוק" אמרתי ונעמדתי.

ג'ט פצה את פיו להגיד שאני לא יכולה להיכנס לשירותי הגברים אך השתקתי אותו במבט מוות. ניגשתי לחדר השירותים ופתחתי את הדלת.

אזהרה- טריגר תקיפה מינית! כל מי שרגיש לא לקרוא! זה עשה לי בחילה רק לכתוב את זה! לא לקרוא מי שעדין!

המבט של לוק היה מזוגג מדמעות והוא היה משותק מההלם. טום היה צמוד אליו בצורה לא טבעית ושניהם היו לבושים חלקית.

רצתי אליהם והפרדתי מיד את טום מאחי התאום וחבטתי בו באגרוף ישר אל פניו האדומות. איזה חלאה דוחה. פניתי אל אחי, שהכרתו נראתה מעורפלת ודמעות החלו לזלוג על לחייו. בעטתי בטום שהיה שרוע על הרצפה.

"חתיכת חלאה מטונפת, יציר השטן, מפלצת מהטרטרוס, איך אתה מעז?!" שאלתי בשיניים חשוקות מרוב זעם. התכופפתי אליו, הרמתי אותו וסגרתי את ידי על צווארו.

"אתה לא רוצה שהמשפחה היקרה שלך תדע מה אתה עושה לנערים בשירותים של דיינרים, נכון?" שאלתי בכעס כה רב ששמעתי את ורידיי מתפוקקים.

הוא הינהן, "קחו את הכסף"

הידקתי את אחיזתי, "הכסף לא מעניין אותי, חתיכת פדופיל מסריח שכמוך. אחי יסבול מטראומות בגללך עד יומו האחרון. חלאה דוחה"

"אז מה את רוצה?" 

"לרצוח אותך אחרי שפגעת באחי התאום" אמרתי ושמטתי אותו על הרצפה.

הזעם העיוור שלי התפזר מסביבי בגלי אופל עוצמתיים. בעטתי בו שוב.

"אתה תשלם על מה שעשית" אמרתי ולפתע, בור שאול נפער באדמה ובלע אליו את טום חלאת האדם. הבור נסגר מיד.

עכשיו חסמי הדמעות נפתחו ופניתי אל אחי המזועזע כשדמעות נוטפות מעיניי.

"מה הוא עשה לך?" שאלתי בקול עדין וחיבקתי אותו.

הוא פלט ציוץ מבוהל. אני לא מאמינה שזה קרה לאחי התאום, העדין כל כך, המתחשב כל כך. הייתי מוכנה שזה יקרה לי במקומו. אני הייתי יודעת איך להתמודד עם האירוע הזה והייתי מונעת אותו. הייתי מרביצה לטום ישר בפנים.

"אוי,לוק" אמרתי והידקתי את חיבוקי, "הכל יהיה בסדר"

אחרי כמה דקות, לוק חזר לעצמו, "אני-אני-אה-אהיה בס-בסדר-רר-ריי" אמר אחי בקול רועד, "אני אספר לפאפא ואבוש מה קרה שנחזור הביתה" הוסיף והניד בראשו, "לא הייתי רוצה לגרום להם כל כך הרבה צער אבל בטח לאבוש יש תרופות מתחכמות לעזור לי"

"לוק" אמרתי והרפתי מהחיבוק, "אתה רוצה להישאר כאן עוד קצת? לחכות לפני הכניסה לשאול?"

"לא" אמר לוק בנחישות, "אני לא רוצה שגם אנג'ל תסבול בגללי"

פלטתי יפחת בכי, "אתה הבן אדם הכי טוב שהכרתי"

"תודה שכיסחת אותו בשבילי, ריי" אמר, "הקטע עם הבור היה טוב"

"הנה הארנק שלו" אמרתי והרמתי את ארנק העור החום ואת הג'ינס של החלאה, "תתלבש לוק ונצא מפה"

הוא הינהן ואני יצאתי החוצה. כעבור זמן קצר, הוא הצטרף אליי וחזרנו לג'ט.

סוף טריגר- אפשר לקרוא כרגיל.

"מה קרה?" הוא שאל בבהלה.

לוק הסתכל עליי כשלקחתי את ג'ט הצידה והסברתי לו מה קרה.

"זה נוראי!" אמר ג'ט וקמץ את אגרופיו, "מה עשית לו?"

"שלחתי אותו לשאול"

ג'ט הרים גבה, "לשאול-שאול?'

"כן" אמרתי, "יוצאים החוצה, בואו!" אמרתי ויצאתי מדיינר הסיוטים. המשכנו ללכת לאורך המזח עד שהגענו לנקודה מבודדת בחוף בין הסלעים.

הוצאתי את הכסף מהארנק של החלאה וזרקתי את הארנק והג'ינס לערימה אחת. שלפתי מצית מאחד הכיסים והצתתי את הערימה. משמידה כל זכר שנותר לנו ממנו.

התבוננתי בלוק, שניסה לעצור את הדמעות.

ידעתי שהוא לא ישוב להיות כפי שהיה. אף אחד מאיתנו לא יחזור למחנה כמו שהיה.

לכל הרגישים והעדינים- טום תקף את לוק. אני מרגישה רשעית.

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא