עולמות מתנגשים

פרק 22

נ.מ פרסי

"כל הכבוד, עכשיו תנסה ככה" אמרתי והדגמתי את תנועת החרב הנכונה, ג'סטין רק הנהן בלי הגיב והתרכז.
עזבתי אותו ובחנתי את החדר, רוב החצויים היו כבר מיומנים בחרב, זה היה בדם שלהם. אנבת' העבירה לקבוצה קטנה שיעור ביוונית עתיקה, פרנק עשה את אותו הדבר בלטינית.
חייכתי לעצמי, בשבועות הספורים שעברו הקבוצה שלנו הספיקה להתקדם המון.

החדר שקיבלנו היה התגלה כעוזר מאוד, הוא הביא לנו תחבשות במקרה שילדים נפצעו, הוא אפילו הצמיח זירת דו-קרב כשהזדקקנו לזה. רק אוכל הוא לא סיפק, לא שזאת הייתה בעיה, פשוט ביקשנו מגמדוני הבית לעזור.

"זה מספיק להיום, נמשיך בשבוע הבא"  קראתי בקול ברחבי החדר. התלמידים חייכו אלי ויצאו מהחדר.
לבסוף גם אני יצאתי מהחדר. התחלתי ללכת לכיוון המדשאות, לקראת שיעור הספורט הראשון שלנו.
פתאום ילדה, אני חושב שהיא מבית רביינקלו, עצרה אותי.
"אממ, היי" גמגמה הילדה "אני אלה, רוצה לבוא איתי לנשף?" שאלה אותי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ילדה שבחיים לא פגשתי באה ושואלת אותי אם אני רוצה לצאת איתי. למזלי, ולצערה של הילדה, אנבת' באה להציל אותי.
"פרסי, אתה באה?" שאלה אותי אנבת' והתחילה למשוך אותי החוצה, מתעלמת לחלוטין מאלה.
הסתובבתי אל אליה ומילמלתי עם שפתי 'מצטער'. לא ידעתי אם היא ראתה את זה או לא כי אנבת' כבר גררה אותי מעבר לפינה.

*************************************************************************************

סוף סוף! לכבוד שיעור ספורט נתנו לנו לבסוף להיפטר מהגלימות המסורבלות, אף פעם לא סבלתי אותן. וכמות הפעמים שנפלתי בגללן במדרגות...

בחנתי את תלמידי השיעור, לא נראה רוב ילדי הקוסמים נראו כאילו הם בחיים לא השתתפו בשיעור ספורט יחיד, בני המוגלגים דווקא נראו מוכנים למה שיהיה.
הארי נראה מאוד ממורמר, הנחתי שהוא לא ממש מחבב ספורט.

ידענו שרוב הילדים לא ישמחו לתוספת חדשה למערכת השעות שלהם, אך הם היו חייבים לעשות קצת כושר עכשיו כשוולדמורט בסביבה, והחצויים חייבים להיות בכושר מתמיד, פעם בשבוע של אימון נשק אינו מספיק.

המורה התקדם לעברינו, למרבה הפתעתי זה היה פרופסור סנייפ, לא מעט גריפינדורים הזעיפו פנים למראה המורה השנוא עליהם. גם פרופסור סנייפ לא נראה מאושר מהתפקיד שהופל עליו, להפך, הוא נראה מריר במיוחד.
פרופסור סנייפ הוציא דף מתוך גלימתו והקריא אותו.
"חמישה סיבובי ריצה, 20 כפיפות בטן ו-15 שכיבות שמיכה" הקריא הפורפסור בקול משועמם וממורמר.

קריאות מחאה חלושות עלו מרחבי המגרש אך אני כבר פצחתי בריצה, כמוב שאנבת' עקפה אותי שניות מעטות אחר כך.
העפתי מבט מאחורי, רוב חברי כתתינו התקשו לעמוד בקצב. דראקו, שמסיבה מוזרה השאיר את שני שומרי הראש שלו מאחור, רץ מאחורי בניסיון להדביק אותי. האטתי את ריצתי והנחתי לו להדביק אותי.
רצנו בדממה, דראקו לא אמר דבר, רק חייך בסיפוק מוזר.

"למה אתה כל כך שמח" שאלתי, אחרי לא יכולתי להחזיק יותר.
"מה?" הוא השיב לי בלבול
"אתה מחייך" ציינתי
"אה, זה. כלום, לא משנה" אמר דראקו
אחרי עוד דקה של ריצה בשתיקה, הפעם זה היה דראקו ששבר את הדממה.
"אתמול היה ממש נחמד" ציין דראקו את ההברזה שלנו מגילוי עתידות
לפתע הבנתי. "אתה לא ממש טוב בזה הא?" שאלתי בגיחוך
"במה?" שאל דראקו בעצבים
"במצבים חברתים, איך להכיר אנשים. אני חושב, ותתקן אותי אם אני טועה, שלא באמת יצא לך לרכוש חברים טובים" אמרתי
שתיקה. העפתי מבט בדראקו, הוא נראה נאבק בעצמו.
רצנו חצי מגרש לפני שהוא דיבר שוב.

"אתה צודק" הוא לחש לי

*************************************************************************************

השיעור נגמר ואני הייתי צריך להחליף בחזרה לגלימות המעצבנות. ניסיתי להזדרז כמה שיותר.
כשלבסוף הצלחתי לאת מתאי ההלבשה, רצתי החוצה בשיא המהירות.
"היי! דראקו!" קראתי, הוא לא שמע
"דראקו" צעקתי.
חצי כיתה הסתכלה עלי, אפילו לא הסמקתי.

דראקו נעצר והסתובב אלי. על פניו מבט שאלה.
התקרבתי אליו.
"אתה רוצה לבוא? אנחנו משחקים טאקי מתפוצץ בחדר המועדון." אמרתי לו.
הסתכלתי על תגובתו, הלם מוחלט וחוסר אמונה.
"בחדר המועדון של גריפינדור?! אני לא יכול להיכנס לשם" אמר דראקו והסתכל עלי כאילו אני משוגע.
"למה, יש חוק נגד זה?" שאלתי
"אני, אני לא חושב. אבל זה פשוט לא- לא מקובל!"
"אז מה? בוא, יהיה כיף"
"אני- אני לא יכול"
"למה" לחצתי עליו, דראקו הסתכל סביבו בלחץ, רק אני, הוא ושני שומרי הראש שלו נשארו.
"יש לי מוניטין לשמור עליו" אמר דראקו, כמעט בצעקה
משכתי בכתפי בייאוש. "חשבתי שאתה רוצה למצוא חברים" אמרתי והלכתי.

נכנסתי לתוך הטירה, הייתי כבר מסדרון אחד לפני מועדון גריפינדור ככשמעתי את הקריאות.
"ג'קסון!" קרא קול, הסתובבתי.
חייכתי אליו. "בוא" אמרתי

הגענו אל האישה השמנה ולפתע ראיתי שדראקו נסוג מעט אחורה.
"אל תדאג, זה לא שינשכו אותך או משהו" אמרתי לו בחיוך
"אתה לא יודע את זה" מלמל לעברי דראקו, אך הוא התקרב
"מרלין" אמרתי לאישה השמנה, וזו נדה על צירה ונתנה לנו להיכנס.
עברתי דרך החור ודראקו מאחורי, בדרך כלל לא מייחסים לכניסה של מישהו לחדר המועדון הרבה אבל פתאום כל החדר הפנה את עיניו אל דראקו. מכול הכיוונים שמעתי קריאות שנאה.
העפתי מבט אל דראקו, זאת לא הייתה הטריטוריה שלו והוא ידע את זה, הוא לא אמר שום דבר. רק זקף את ראשו והלך איתי אל חברי.

הגענו לספה, אנבת' והשאר חיכו לנו שם. הדבקתי לאנבת' נשיקה על השפתיים והתיישבתי על השטיח.
סימנתי לדראקו לשבת לידי. "אז, משחקים?" שאלתי
חברי, שלא היו שרויים בהלם מ 'הכניסה הנוראית של סלית'ריני לחדר המועדון של גריפנדור' הנהנו בהתלהבות, חוץ מפרנק, שכמעט נשרפו לו הגבות בפעם האחרונה.

הפרק הקודם		הפרק הבא