חייו ושקריו של אלבוס פוטר

לכל הקוראים והקוראות הנהדרים,

פרק זה הוא פרק ביניים, אשר קריאתו לא תתרום יותר מדי לעלילה, אך תוסיף לרקע הפאנפיק.

בכוונתי להזהיר אתכם, בפרק זה מתוארת אלימות ויחסים מעט בוטים שלא מתאימים לכל גיל.

הפרקים הבאים לא יעלו בסגנון של פרק זה

הקריאה באחריותכם בלבד

_________________________________________________________________________________________________________________________________

מאז אותו יום עברו יותר מתשע עשרה שנים.

בתוך אחוזת ענק, ישבו שני אנשים על כורסאות במבואה ושוחחו, האחד אמר: "הקשב לי, טום, הילד הולך וגדל, ובקרוב כבר לא נוכל לעצור את הנבואה, תבדוק את השליח, מה אם הם הצליחו לחמוק מאיתנו?", בקולו נשמעה דאגה רבה, אבל נראה שזה משעשע את הבחור השני, שענה לו: "סמוך עליי, ג'ף, ה"ילד" הזה הוא בסך הכל קטין, אין סיכוי שהם יצליחו לחמוק-" הוא לא סיים להשלים את המשפט, כי מיד הגיח בריצה נער כבן שש עשרה, ובידו מכתב: "הלורד" הוא פנה אל טום, הבחור הגבוה מהשניים, והמשיך: "הצלחנו ל-" "שתוק" פקד טום, ואמר: "רק אני אומר לך מתי אתה מדבר, שמעת?" הנער הנהן ושתק. "ובכן, מה החדשות?", "הצלחנו לפגוע ברכבת ועכשיו היא וכל מי שהיו בפנים התרסקו ללב הים, אני לא חושב שהוא יצליח לשרוד את זה", טום אמר בקול קר כקרח: "לא אכפת לי מה אתה חושב, אכפת לי ממה שקרה להם! אמרתי לך בפירוש לא לפגוע בשאר האנשים, אנחנו רוצים להחזיר אותי לחיים, אבי הקריב את חייו בשביל שהוא לא יתקיים, ועכשיו אתה הורס הכל? קרושיו!" הוא צעק עליו, והנער צרח ונשכב על הרצפה, "אתה רוצה לטעום עוד קצת? קרושיו!" הנער התקפל מכאבים, וצעק: "לא! בבקשה! הלורד!", "תשתוק עכשיו!" שאג טום, והניף את שרביטו: "קרושיו! קרושיו! קרושיו!" הנער דמם, או שהתעלף, או שמת. טום צחק צחוק אכזרי, ואמר: "איזה כיף להתמתח ככה על הבוקר! עכשיו תיקח אותו מכאן" הוא הסתכל לכיוונו של ג'ף, וג'ף הביט מאחוריו כדי לראות מי שם, אבל לא ראה אף אחד, "כן כן, אתה" הוא הסתכל בפניו של ג'ף, והוא הופתע, הוא ענה לו: "שכחת איך קוראים לי, טום?" טום אמר לו, בקול קר: "מעתה, קרא לי "הלורד", שמעת אותי?", ג'ף צחק צחוק מתוח, ואמר: "זה אני, ג'ף, בעל האחוזה הזו, חברך הנאמן ביותר, אם אתה משחק איתי תגיד לי עכשיו". אך זה לא נראה שטום צוחק או מותח אותו, והוא אמר: "אתה לא בעל האחוזה יותר, היא שלי, ואתה לא חבר שלי, אתה המשרת שלי, משהו לא הובן?" ג'ף הופתע ממידת הקור שהופנתה כלפיו, והוא אמר: "בוא נרגע רגע, טום, אני לא-" "קרושיו!" צעק טום, וג'ף הרגיש כיצד עצמותיו בוערות וסכינים מלובנים ננעצים בעורו, ואז הכל הפסיק, והוא הבין שהוא שוכב על הרצפה, מקופל בעצמו וקפוא, טום עמד מעליו, ואמר: "אתה סתם עוד מוגל, באמת חשבת שאני אחבב אותך באופן מיוחד? אבדה קדברה!"      

הפרק הקודם		הפרק הבא