נגד הכל

תודה לפאנפניקית שהזכירה לי להמשיך;)

פרק חדש!! שוב סליחה שלקח לי זמן לפרסם, תקחו בחשבון שהפרקים לא יפורסמו במרווחים קצרים...

אז בלי הרבה חפירות,

תהנו🌻

פרק 22 | קרחת היער | לרה

"מה זה היה?"
"דרכתי על ענף."
"הבהלת אותי."
"זה היה בטעות."
"תלכי יותר בשקט!"
"קצת קשה כשאני לא רואה על מה אני הולכת." רטנה לרה.
ברגע שמרג'י נכנסה לבית הן רצו ליער האסור. הן ידעו שאין להן הרבה זמן. אחרי כמה דקות הליכה השתרר חושך מסביבן, והם נאלצו לגשש את דרכן.
"עוד מעט נתרגל לחושך, עד אז על תלכי מהר. תבדקי אם יש שם משהו לפני שאת דורכת." אמרה ג'ין. "אמור להיות פה עוד מעט קרחת יער. נראה לי שם זה מקום טוב לחפש."
"איך את יודעת?" שאלה לרה בהפתעה והביטה לכיוון הכללי שממנו שמעה את קולה של ג'ין.
"כשהסתכלתי על המפה של היער האסור ראיתי שיש קרחת יער," אמרה ג'ין.
"יש מפה ליער האסור?"
"כן. עכשיו שקט. אנחנו נבריח את כל העשים," לחשה ג'ין.
הן המשיכו להתקדם בזהירות, מגששות את דרכן על הקרקע.
"הנה," אמרה ג'ין לפתע. היא נעצרה ולרה כמעט נתקעה בה. הן הסתכלו על קרחת יער קטנה מולן.
"קדימה. יש לנו אולי עוד כמה דקות ואין לי מושג כמה זמן עבר מאז שנכנסנו. היער הזה מרגיש לי מכושף. אני מרגישה כאילו היינו פה שעות." לרה דחפה כמה ענפים הצידה ונכנסה בעקבות ג'ין אל קרחת היער.
"אין לך שעון?" שאלה ג'ין בחיוך והביטה אל העצים סביבם בחיפוש אחר עש. "תבדקי כמה זמן עבר..."
"שבע דקות. אז יש לנו עוד זמן... וואו, את חכמה."
"רק הגיונית," צחקה ג'ין.
"אני מניחה... בכל מקרה, אל תחפשי אותם בעצים, עשים נמשכים לאור. הם יהיו או בצמרות או בשמים."
"ומאיפה את יודעת את כל זה?" שאלה ג'ין והסבה את מבטה לשמים.
"את לא היחידה שעשתה מחקר."
אחרי כמה זמן של חיפושים, לרה התקרבה לאחד העצים ובדקה את הגזע שלו. "לא," היא עברה לעץ הבא וגם לזה שאחריו "לא זה..."
"לרה? מה את מחפשת? את אמרת לי שהעשים לא נמצאים שם..." אמרה ג'ין בבלבול.
"ג'ין, בואי רגע." היא שמעה את לרה קוראת. "זה טוב, נכון?"
ג'ין התקרבה אליה. היא עמדה ליד עץ גדול, בעל שורשים מתפתלים וענפים גדולים. "מה טוב?"
"העץ." ענתה לרה, "הוא טוב, נכון?"
"טוב למה?"
"לטיפוס."
"את מתכוונת לטפס?" שאלה ג'ין בהפתעה.
"ברור. הסתכלנו על השמים ואין שם עשים. וגם אם היה, איך היינו תופסים אותם?" אמרה לרה בזמן שחיפסה מאחז ראשון לרגליה. "צמרות העצים זה המקום השני שהעשים אמורים להיות בו. בשביל להגיע לשם, צריך לטפס." לרה הרימה את עצמה לגובה והחלה בטיפוס.
"אז תיכננת את זה כל הזמן?" שאלה ג'ין והסתכלה על לרה.
"קיוויתי שלא נצטרך, אבל היה לי את הרעיון מראש..." היא כבר הגיעה לגובה של כמה מטרים מעל האדמה.
"רק... תמהרי."
אחרי עוד כמה דקות לרה הגיעה לפיצול של כמה ענפים, והשתיישבה ביניהם.
"את רואה משהו?" היא שמעה את ג'ין צועקת מלמטה.
לרה הביטה מסביבה בזהירות. מכל צדידה הקיפו אותה ענפים ועלים, והיא בקושי הצליחה לראות את ג'ין.
"עדיין לא. בואי נהיה בקשט כמה דקות, אולי הם יבואו..."
"כמה זמן את חושבת שעבר?"
"17 דקות מאז שנפרדנו ממרג'י..." השיבה לרה אחרי שהסתכלה בשעונה.
הן חיכו כמה דקות, ואז אמרה ג'ין, "אני חושבת שכדאי שתרדי... אנחנו גם צריכות מספיק זמן כדי לחזור."
לא, חכי... אני חושבת שאני רואה משהו." לחשה לרה והחלה להתקדם לאורך אחד מהענפים העבים. "יש פה שני עשים!" היא קראה בקול הכי חזק שהיא יכולה מבלי להבריח אותם.
היא התקרבה באיטיות עד שהייתה במרחק של כמה עשרות סנטימטרים בודדים מהם. היא ניסתה להתקרב עוד, אבל הענף עליו ישבה נהיה דק ככל שהתקדמה וכשהיא זזה מעט הוא רעד.
"ג'ין!" היא קראה למטה, ולאחר רגע ראתה את צלליתה של ג'ין מתקרבת אליה. "הם נמצאים בחלק הדק יותר של הענף. אני לא יכולה להתקרב אליהם!"
"מה את מתכוונת לעשות?" לחשה לה ג'ין בחזרה.
"חשבתי אולי תנסי את לטפס. את יותר קטנה ויותר קלה ממני... את תוכלי להתקדם עוד כמה סנטימטרים ואז להישכב על הענף."
"מה? אני לא עושה את זה! זה מסוכן!"
"ג'ין, כל הרעיון הזה מסוכן! לבוא ליער האסור, לתפוס עש... אבל את יודעת מה יהיה מאוד מטומטם? לעשות את כל זה, ולא לתפוס עש! בבקשה?"
"אני חייבת לעשות את זה?" נאנחה ג'ין.
"בבקשה... זה ממש יעזור..."
"אני באה."
לרה הלכה לאט אחורה והגיעה עד למקום התפצלות הענפים, כששמעה את ג'ין צועקת.
"ג'ין. ג'ין! מה קרה?" היא שאלה בבהלה, והחישה את הקצב שלה כדי להגיע אל ג'ין.
ג'ין ישבה על הקרקע והחזיקה ברגלה, גונחת.
"את בסדר?" לרה ירדה לאט מהעץ וכשכבר הייתה קרובה לקצה היא קפצה והתקרבה אל ג'ין.
"ניסיתי לטפס, אבל החלקתי... אני חושבת שנפלתי לא טוב על הרגל..." מלמלה ג'ין.
"מה את אומרת..." לרה נתנה לג'ין יד ועזרה לה להיעמד, מביטה בדאגה על רגלה.
"אני חושבת שאני יכולה לעמוד בלי לשים על זה הרבה משקל..." לחשה ג'ין וניסתה להזדקף.
"בואי, ננסה לחזור..."
"קודם תנסי לתפוס את העש." ג'ין הורידה את ידה מלרה והחזיקה בעץ.
"מה? את פצועה! אני לא-"
"תנסי." קטעה אותה ג'ין בפנים מכווצות. "זה באמת יהיה מטומטם אם נעשה את כל זה ולא נתפוס עש..."
לרה נדה בראשה, אבל החלה לטפס על העץ באיטיות. היא הגיעה שוב אל התפצלות הענפים והביטה מטה אל ג'ין בדאגה. ג'ין שלחה לה מבט מעודד, ולרה המשיכה לטפס.
רעש של עלים נמעכים עצר אותה. מה קורה שם? אסור לג'ין לעשות רעש. אמנם הן באמצע היער, ואין אף מורה שיכול לתפוס אותן - אבל הן באמצע היער, היער האסור. המון פעמים הזהירו אותן לא להיכנס לשם בגלל החיות והיצורים שעלולים להגיע.
היא הביטה אל ג'ין וניסתה לרמוז לה שתהיה בשקט, אבל ג'ין לא זזה. היא לא עשתה את הרעש.
קולות העלים הנמעכים התקרבו אליהן, ושתיהן הפנו את מבטיהן באימה אל היער.

הפרק הקודם		הפרק הבא