מלחמת הבתים

אחד מהכוחות שקיבל מ"אוצרות המוות" היה היכולת לרחף, כאילו כלום.

הוא טס במהירות הזויה לעבר טירת הוגוורטס. איפה שהייתה פעם.

שדה הקרב לא השתנה הרבה בחמשת הדקות שנעדר ממנו.

תלוי מאיפה מסתכלים על זה, הכאוס נותר, ורק התגבר, הקרב, נמשך, אבל ההרס והנפגעים, התרבו פי כמה.

הוא העלים את עצמו, ועף היישר אל עבר מרכז העניינים, הקרב בין המייסדים.
בדרך הוא בלם קסמים, ותקף קצת.

הקרב בין המייסדים הרחיק ממנו כל נפש חיה ברדיוס של עשרות מטרים.

הארי ריחף מעליהם, במרחק כעשרה מטרים, וזרק מזרועו קסם לבן עצום, ששיתק לרגע את הארבעה, והשתיק את כל הלוחמים, בקול רעש אדיר.

כולם הביטו לעבר מקור הקסם.

אך לא ראו כלום.

כעבור פחות משניה, הארי החל להראות את עצמו.

שקט השתרר.

 "מר סלית'רין, זה מה שרצית? על זה חלמת?"
הארי שאג, עובדה זאת לא הודגשה בשדה הקרב, אבל שאגתו הדהדה בשקט השורר.
 "היורש שלך הוא הפושע הגדול ביותר שקיים. רוצח שפל שלא בוחל בשום דרך.
זה מה שרצית? שהיורש שלך, זה שהולך בדרכך, מפחדים לומר את שמו? שהוא רצח המוני קוסמים, וגם מוגלגים ובני מוגלגים?
ובכלל, למה המוגלגים כ"כ שונים מאתנו? למה מגיע לבניהם למות? א..."

סלזאר סלית'רין הרים את ידו לאות "סטופ"

הוא היה נראה מופתע.

הוא גירד בפדחתו שופעת השערות ולחשש משהו לאחד מהעומדים לצידו, אדם מהתקופה האחרונה, וסימן בידיו תנועה של "מה לעזאזל?"

הוא הביט בהארי ונראה כאילו נתקל בעדר דרקונים.

 "חלה פה טעות גדולה!"

~~~~~~

יאללה תגיבו.

עצרתי במתח #צחוק מרושע#

הפרק הקודם		הפרק הבא