✨חכמה בלי גבולות✨

לרינג: הצבע שחור. ^^

תהנו! 33>

אמרוד הייתה בחדרה ובכתה את נשמתה.

היא ידעה שהדמעות הולכות לפרוץ החוצה ברגע שתגיע לחדרה ולכן הטילה לחש קולופורטוס על הדלת ונעלה אותה ברגע שנכנסה.

היא הרגישה שהיא נופלת לתוך תהום.

היא לא רצתה לדבר עם אף אחד, וכמו כדי להבטיח את הפרטיות הזו חטפה את השרביט שלה וצעקה:

"הומנום רבליו! סלביו הקסיה! פרוטגו טוטאלום! מופליאטו!"

אמרוד קרעה מעצמה צעקה חנוקה.

היא רצה בחדרה ורצתה לבעוט במשהו. היא קלטה שבע אבני קריסטל בצבעי הקשת על מיטתה.

הן נחו שם בכזאת שלווה תמימה, כאילו אין שום דבר רע בעולם.

אמרוד זרקה את עצמה על המיטה.

היא לקחה בידיה את האבנים.

"דומיניק גיי!" היא צעקה אליהן, והן לא הכחישו. "דומיניק הומו!" צעקתה הייתה חנוקה מדמעות.

האבנים נשארו שקטות וחשוכות.

אמרוד ידעה שתצטער על זה אחר כך, וניפצה את הקריסטלים על הדלת.

הן נותרו שלמות, ללא פגע. אמרוד הייתה יכולה להישבע שהן ליחששו אליה בכעס.

"אמרוד?" שאל קול קטן ומוכר מחוץ לדלת חדרה.

זה היה רגע מוזר לשים בו לב שלאלברט עדיין לא התחלף הקול.

"לך מכאן! עזוב אותי לנפשי! אני לא רוצה לדבר איתך!" היא צעקה עליו.

היא קברה את פניה במיטה. היא רצתה להכאיב לעצמה.

היא כעסה, היא נפגעה, היא... היא הייתה בטוחה שדומיניק אוהב אותה.

פתאום המילים שהיו כתובות על גב המראה נראו לה כל כך מזויפות.

איך היא לא שמה לב לזה קודם?

אמרוד הרהרה בכך, והחווירה כשהבינה שכל הזמן הזה פספסה דברים. היא הייתה עיוורת.

לפני שדומיניק נישק אותה הוא היה נראה כאילו הוא להוט לבדוק דבר מסוים.

הנשיקה עצמה הייתה פשוט... מאולצת. נוקשה.

אחרי זה, הוא בהה למרחק והייתה לו הבעה מרוחקת ומשונה על הפרצוף. כנראה הבין באותו רגע שהוא לא נמשך אליה.

לא נמשך לבנות.

שהוא הומו.

אמרוד נעלבה, אמרוד הרגישה פגועה, אבל לא יכלה שלא לחשוב כמה אומץ צריך כדי לומר לה דבר כזה.

"קומי." היא אמרה לעצמה. "מה שאת עוברת עכשיו זה כלום לעומת מה שהוא עובר."

אמרוד קמה ממיטתה, ניגבה את פניה, ובלי לחכות רגע נוסף הלכה לחדרו של דומיניק.

הפרק הקודם		הפרק הבא