הפעם הראשונה שלי כמכשפה

עכשיו חזרנו לבית הספר ויקח לי יותר זמן להעלות פרקים.. מקווה שזה לא יקח הרבה זמן כי אני לא רוצה לאכזב אתכם!

---------------------------

"ולא סיפרת לי??" אמר דראקו חצי מופתע חצי נרגז.

"אני פשוט.. לא אוהבת לחגוג את היום הולדת שלי" אמרתי מובכת.

"לפחות הייתי מביא מתנה.." אמר דראקו והסתכל עליי.

"לא צריך שום מתנה באמת. החברות איתך זה המתנה הכי טובה" אמרתי וחיבקתי אותו.

דראקו נאנח וחיבק אותי בחזרה.

זה היה נכון. לא אהבתי לחגוג את ימי ההולדת שלי. הרגשתי שהם.. לא נחוצים.

"קדימה אנחנו נאחר לארוחה" דראקו אמר וקם.

קמתי והלכתי אחריו. הוא השתתק ולא דיבר כל הדרך.

"מתי תראה לי את המטאטא החדש שלך?" ניסיתי לשבור את השתיקה.

דראקו נעצר והביט בי. "מה דעתך על עכשיו?" הוא אמר וחייך.

"עכשיו..?" אמרתי מופתעת. "לא אמרת שנאחר לארוחה?" המשכתי.

"לא, קדימה בואי" הוא אמר כשהוא מושך אותי לכיוון המגרש.

הגענו למגרש והוא היה ריק. פשוט שומם. רק שנינו שם.

"אני הולך להביא את המטאטא תחכי כאן" דראקו אמר מחוייך כולו והוא רץ לכיוון תא ההלבשה.

רציתי לצעוק לו שלא יעזוב אותי כאן לבד אבל הוא כבר עזב.

חיכיתי כמה דקות והתחיל להיות לי קר. שאני אלך? חשבתי.

עמדתי במקום, באמצע המגרש, בקור.

התחלתי ללכת לכיוון תא ההלבשה ודראקו יצא משם.

הוא רץ אליי עם המטאטא ביד וכשהגיע הוא לא הפסיק להתנשף.

"ואו הוא נראה ממש יפה!" אמרתי כשאני מנסה להראות מבינה במטאטאים.

דראקו עלה עליו ועשה סיבובים באוויר. המטאטא היה כול כך מהיר שבקושי הצלחתי לראות אותו.

דראקו ירד ונעצר מולי. "אל תסתכלי ככה, תעלי לפה" הוא אמר.

"לא אני לא חושבת.." אמרתי אבל דראקו משך אותי למטאטא מהר מידיי.

הוא עלה באוויר ונאלצתי להחזיק אותו חזק כדי לא ליפול.

"דראקו זה לא מצחיק תוריד אותי מיד" אמרתי ועצמתי עיניים.

"את תמיד מפחדת כשאנחנו כאן. אולי פשוט תהני ותסתכלי על הנוף?" הוא אמר.

פקחתי את העיניים וראיתי שאנחנו בגובה מטורף. אם אני אפול מפה..

ניסיתי להעיף את המחשבה מהראש אבל הגובה היה גבוה מידיי בשבילי.

דראקו ראה שהתחלתי להחוויר אז הוא הרים לי את הראש ואמר לי להירגע.

נשמתי עמוק והסתכלתי על הנוף. באמת היה נוף יפה.

היה אפשר לראות כמעט את כל טירת הוגוורטס מלמעלה.

"תחזיקי חזק" דראקו אמר.

עשינו סיבובים באוויר וטיילנו באיזור. באמת התחלתי להנות מזה.

דראקו התחיל לרדת למטה ואז משהו קרה.

המטאטא התחיל להטלטל לכל הצדדים. החזקתי כל כך חזק את דראקו שהרגשתי שאני מכאיבה לו.

"מה קורה כאן?!" אמרתי מנסה לא ליפול.

"אני לא יודע" הוא אמר כשהוא מנסה לישר את המטאטא.

המטאטא התקרב לקרקע ולא הפסיק.

דראקו עזב את המטאטא וקפץ איתי לדשא.

פקחתי את העיניים וראיתי שאני על דראקו. "תודה" לחשתי.

דראקו ניסה לקום וראיתי שכואב לו.

"אתה בסדר?" שאלתי. "כן כן" הוא אמר. מנסה להיות גיבור איזה יופי חשבתי.

"זה היה מפחיד" אמרתי.

דראקו התקרב למטאטא שלו שכרגע היה חצי מטאטא.

"אני מצטערת.." אמרתי לו כשראיתי את הפרצוף שלו.

"זה לא אשמתך. הוא בטח היה דפוק כבר מההתחלה" דראקו אמר בהתרגזות.

"בואי נלך לארוחה" דראקו אמר בכעס כשהוא החזיק את שברי המטאטא שלו.

//

הפרק הקודם		הפרק הבא