האמת הנוראה מכול

XXII: סערת רגשות

הרמיוני הרגישה.. מבולבלת. מצד אחד, היא אמורה להיות שמחה, הכול נגמר, היא בדרך הביתה עכשיו. מצד שני.. ג'יני הייתה אחת החברות הכי טובות שלה, היא פשוט לא יכלה להאמין שהיא עשהת את זה. היא ניסתה להרוג אותה, והיא, בנס ניצלה. איך ג'יני יכלה לעשות לה את זה? הן היו כמו אחיות, הן עברו כול כך הרבה דברים ביחד.. הקנאה פשוט עלתה לה לראש.

"הר?" מלמל הארי.

"הכול בסדר?" הוא שאל. הרמיוני עצמה את עיני ונשמה עמוק, היא דמיינה איך היא מחזירה את הזמן לאחור למצב שבו כל זה לא היה קורה. למצב שבו ג'יני והארי היו עדיין ביחד וכך גם היא ורון, למצב שבו הכול התחיל.

"הרמיוני?"

"די!" היא צרחה. רק לאחר כמה שניות היא הבינה את חומרת מעשיה, כשהסתכלה בפנים המופתעות של הארי. היא פישלה, שוב, ושוב, ושוב. היא כול הזמן מפשלת. כול הזמן טועה. להארי מגיע אישה טובה יותר ממנה.

"אוי, הארי, אני כול כך מצטערת.." היא בכתה.

"זה בסדר, הר, שכחתי שעברה עלייך טראומה לא פשוטה."

"הולכים הביתה,נכון?"

"נכון. הולכים לבית שלנו הר, לבית שלנו."

~~~~~~~~~

כעבור שנתיים וחצי

~~~~~~~~~~

"הארי! הארי!" צעקה הרמיוני. איפה הוא יכול להיות? היא כבר חיפשה בכול הבית, הוא לא נמצא בשום מקום. מה אם קרה לו משהו? מיד הרמיוני החלה לחשוב מחשבות נוראיות ומדאיגות, שגרמו לליבה לפעום בחוזקה. היא רצה לגינת ביתם, ושם מצאה את הארי מסתכל על הנוף.

"הארי! דאגתי לך נורא!" התנשפה הרמיוני. הארי הסתובב, אבל הוא לא התקרב אליה. הוא כרע ברך.

"הארי...."

"הרמיוני גריינג'ר, האם תנשאי לי?"

הפרק הקודם