לנשום עמוק

"בוקר טוב, "

זו בלה. היא מעירה את הרמיוני ואלבוס מעיר את דומיניק.

"בוקר... "

הם מתעוררים לבוקר סהרורי וקר, ערפל שורר באוויר. צינה קרה מורגשת באוויר ו הרחובות מקושטים לחתונה של סנואו. שלג נערם על הגגות ועל הסוסים.

"מי רוצה שוקו ופנקייק?"

זו קטניס. פיטה יושב וקורא עיתון.

"להוריד עיתונים, פיטה," קטניס טובלת את האצבע שלה ברוטב השוקולד ומנקדת את אפו של הבלונדיני. הוא זורק את העיתון לספה, שניהם צוחקים והילדים מופיעים בפתח המטבח.

"בוקר טוב, חבר'ה. פנקייק ושוקו נשמע טוב?"

"הכי טוב בעולם. " אומר סדריק. כולם מתיישבים סביב השולחן. הרמיוני ישבה ליד קטניס ובלה, ממש מול דומיניק. סדריק יושב מימינו של דומיניק, ואלבוס יושב משמאלו.

הם אוכלים בשקט. הרמיוני כל הזמן מסיטה את מבטה ומסמיקה. וכשהיא בוהה עליו כפי שהוא בוהה עליה, הוא לא מסיט את מבטו.

הארוחה מסתיימת מהר.

"היום יום שבת, לא לומדים, " אומר סדריק. השלושה מהנהנים. "יוצאים עוד פעם. "

"ליער?" לוחשת הרמיוני. בלה מהנהנת.

"אם אתם לא רוצים, זה בסדר. אנחנו עוזרים לעשרים מורדים שברחו ממחוז 8. נותנים להם מקום לישון ואוכל. והורגים את החיילים שרודפים אחריהם... המון חיילים, לפחות 25. אבל נוכל להסתדר עם הנשק שלנו, נכון? שלוש שרביטים. בואו נכיר לכם את הנשק שלנו. "

בלה מתחילה, והשלושה צופים בהקשבה.

"חץ וקשת, " היא שמה את נישקה על המיטה.

"מיוחד. זה מכוון לפי יסודות. אש, מים, אדמה ואוויר. כן, וככה זה גם אצל האקדח של סד. רק שהוא יותר חזק. "

"זה עלה הרבה?"

"אמא נתנה לי את החץ וקשת. " אומרת בלה.

"קיבלתי את זה מאיזה מורד אחד מהמחוז הנורא שהיה לנו פעם. מחוז 12 לא היה תמיד כזה מושלם, הכי טוב בפאנם. לפני שעבר את השיקום, המחוז שלנו היה גרוע. פעם אחת דודה רוז אמרה לנו שמחוז 12 היה ופתאום לא היה. שאמא הייתה מנהיגת המרד, ולאבא הכניסו דברים לראש. " נזכר סדריק.

 הם יצאו ליער כמה שיותר מהר. לקטניס אמרו שהם הולכים לדמיאן, בעוד שהוא הולך איתם. אלבוס תוהה מהו כישרונו של דמיאן, למה הם לוקחים אותו איתם.

הם פוגשים בדרך מישהי. שערה שחור, ארוך ומתולתל מעט, תלתלים רחבים ועיניים כחולות. אחותו של דמיאן.

"אחי מוכשר במחשבים. בכל מה שקשור לטכנולוגיה, לתיקונים ולפריצת מחשבים וכאלה. אני מאומנת במדעים ופיזיקה. אני יכולה לפוצץ את המגדל העירוני, שהוא ממש ענק לידיעתכם, בחמש שניות. וזה באמצעות פצצת אטום שאני יכולה להרכיב משתי חוטי מתכת, חוט חשמל, סכין מטבח, תפוח ופיסת נייר חותכת. דרך אגב, אני לילי. "

דמיאן רץ לצידה.

"יותר נכון, לילית, " מדגיש אחיה. "יש לה כתם לידה בצורת צלקת על המצח, כמו הארי פוטר."

"הארי פוטר זה אבא שלי. " אומר אלבוס.

"מגניב, סד, איך לא סיפרת לי?" הוא מתקדם מהר יותר.

צעדים נשמעים מתקרבים אליהם. הרמיוני מוציאה שרביטה ומסתובבת אחורה. חיילים. אוי, שיט.

ועכשיו הרמיוני נזכרת שדודתו של הרמיוני סיפרה לה שהיא וחבריה ברחו ביער מאוכלי המוות, שהם קיללו אותם ירצו תוך כדי.

הפרק הקודם		הפרק הבא