חצויים קסומים

הפרק שלך

כשאני מתעורר בבוקר בחדר שבו ישנתי יחד עם ג'ייסון, פרנק, ליאו, רון והארי אני מגלה שכל המיטות כבר ריקות.

אחרי שאני מתאושש מכהות החושים האכזרית שהשינה מותירה בך אני מבחין בדבר אחר-

קול בכי.

אני יוצא בקפיצה קולנית מהמיטה ורץ לעבר קול הבכי.

נראה שהוא מגיע מכיוון המטבח.

כשאני עובר במסדרון בין המטבח לסלון אני מבחין בשברי זכוכית מכיוון המטבח.

קולות הבכי אט-אט נהפכים למילמולים חנוקים של מילים.

אני עובר בזהירו את הזכוכיות ומגיע אל המטבח.

אנב'ת ישבה ליד השולחן כשראשה שעון על ידה ועיניה נפוחות ואדומות. עיגולים שחורים סבבו סביב עיניה כך שנראה שהיא לא ישנה כל הלילה.

כולם עמדו סביבה, פרק לפייפר שישבה על הרצפה מבעוד ידיה חובקות את רגליה ועיניה ריקות, וג'ייסון עומד לידה ומנחם אותה.

"מה קרה?" היו המילים השנונות ביותר שהצלחתי להוציא מפי.

אנב'ת הסתכלה עלי וספתה רעדה.

הייזל חבקה את כתפה.

התקרבתי והתכופפתי כך שאהיה בגובה העיניים של אנב'ת.

סרקתי בעיני את החדר. "איפה ליאו?" שאלתי.

"פרסי. זאת אשמתנו. לא דאגנו לליאו. אפילו לא שמ-שמנו לב אליו. ה-הוא ברח אתמול. הוא היה שתה וו-וויסקי אש." אמרה אנב'ת בקול מגומם.

הייתי בהלם. ההרגשה הייתה כאילו היכה בי פטיש. התיישבתי על הריצפה והשענתי את ראשי על ידי.

ליאו.

ליאו ואלדס.

קפטן חגורת כלים.

שף ליאו והטאקו הצימחוני המפורסם שלו.

גנרל ספינת ארגו שתיים.

בן הפייסטוס.

לחלוטין הילד בעל ההיפראקטיביה הכי גדולה שאי פעם ראיתי.

ועכשיו הוא הלך.

בגללי.

כי לא דאגתי לו בכלל.

למעשה, בכלל לא חשבתי עליו.

לא עלה בדעתי שמשהו יכול לקרות לו.

ועכשיו הוא הלך.

ליאו ואלדס.

המת המהלך.

דם-דם-דם!!! סוף דרמטי רצחחח!! בפרק הבא מתחילה העונה השנייה של הספר אז תתכוננו כי זה יהיה מותח רצחחח. (כן אני יודעת שהישתמשתי מלא פעמים במילי רצח. זה בכוונה) ממני, קאליפסו.

הפרק הקודם		הפרק הבא