כוח הקסם היהודי

בס"ד

אני יודע מה אתם חושבים עכשיו, בטח משהו כמו "יו מה זה השם הזה לאחרית דבר???? מה קרה לעומר??? ולמה המחבר חופר עם המשפט הקבוע שלו בבולד בתחילת כל פרק? שיתן לקרוא! אני כבר ממש רוצה לדעת איפה עומר נמצא!!!" או שאולי אתם חושבים "מה עומר עכשיו?! לפני רגע חיליק הפך ליישות הכי חזקה אי פעם! יותר מאשמדאי! מה הוא יעשה עכשיו לקהילת הקוסמים הישראלית? ולמה הוא חטף את גל ואחינועם? מה עומר קשור עכשיו???". אז נתנו לחיליק ומעלליו מספיק פוקוס וגם ניתן לו בפאנפיק הבא בסדרה. עכשיו זה הזמן של עומר, ולדעתי זה הפרק הכי טוב שכתבתי עד כה בסדרת הקסם היהודי.

קריאה מהנה, ואל תשכחו להגיב! בכל זאת, זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלכם להגיב פה. שמחתי מאוד לראות את התגובות שלכם לפרק האחרון, מגיבים חדשים ווותיקים כאחד, וזה לא מובן מאליו. תודה שנשארתם עם הפאנפיק הזה, על כל 71 פרקיו שפורסמו עד כה (סוד הקסם היהודי+המפלצת+כוח הקסם היהודי)! אז יאללה פרק!!!

עומר הרגיש את הלב שלו פועם לו בתוך הראש שפמפם מכאב. הוא לא ידע מה קרה או איך קרה, אבל הראש שלו כאב ממש כאילו הוא נחבט באדמה מגובה שלושים אלף רגל, מה שלא היה רחוק מהמציאות.

למה הכל חשוך כל כך?

"כי אתה עוצם עיניים, טמבל," עומר אמר לעצמו, והבליע צרחה כשהכל נשאר חשוך גם כשפקח את העיניים. הוא נגע בפניו כדי לבדוק אם יש עליו כיסוי עיניים כלשהו אבל הוא רק דחף אצבע מלוכלכת לעין הלחה שלו.

"אוו! מה, התעוורתי?" שאל עומר.

"לא," ענה לו קול עבה ומוכר.

"אה, שרו של ים, שלום," ענה עומר לבעל הקול, "מה אני עושה פה שוב?"

"זה גם מה שאני שאלתי את עצמי," ענה רהב, "לא נפגשנו זה חצי שנה. ברוך הבא לים התיכון! במה זכיתי שבאת לבקר אותי?"

"איך הגעתי הנה?" עומר לא הרפה.

"שוב, אני לא יודע. אבל אם הצלחת להגיע לכאן פעמיים זה אומר משהו על היכולות שלך," אמר רהב, "מה אתה זוכר מלפני שהגעת לפה?"

עומר ניסה להיזכר. הוא היה על השטיח... אבל ממש עליו, לא בתוכו. ואז, ואז,

"הרגשתי כמו מן שדה כוח כזה," אמר עומר, "משהו חזק. זה קרה ברגע שהודיעו שאנחנו מתקרבים לארץ וצריך להיכנס לשטיח כדי לנחות. אז פתאום הרגשתי משהו גדול ובלתי נראה דוחף אותי לקצה הרחוק של השטיח, מרחיק אותי מהארץ."

"מה זאת אומרת?" שאל שרו של ים.

"הרגשתי אותי נמחץ בין לחש ההגנה ששת הטיל על השטיח ובין הכוח המוזר שדחף אותי, כוח חזק ואפל, והכוח ההוא ניצח. ואז נפלתי לים. וזהו, עכשיו אני פה. תוציא אותי! אני רוצה לחזור!"

"קודם תודיע להם שאתה פה, כדי שלא ידאגו ושיוכלו ליצור איתך קשר," הציע רהב.

"איך? אני כלוא פה, ו-" עומר נזכר במכשיר הקטן שיש לו בדש הגלימה.

"הטלפון הלווייני!" הוא קרא והוציא את מה שהיה פעם הטלפון הלווייני, אבל היה מלא מים ומפורק ומרוסק לחלוטין כתוצאה מהנפילה.

"מה אני עושה? איך אני מודיע להם?" שאל עומר.

"תנסה להטיל פטרונוס מדבר," הציע רהב, "תטיל פטרונוס רגיל אבל במקום לחשוב על זיכרון משמח תחשוב על האנשים שאתה רוצה למסור להם הודעה ועל ההודעה שאתה רוצה למסור."

עומר הושיט את ידו קדימה. הוא מעולם לא הטיל פטרונוס ללא שרביט.

"אקספקטו פטרונום!" הוא קרא וקיפוד כסוף יצא מתוך טבעתו.

"קיפוד?" שאל עומר בבלבול, "הפטרונוס שלי היה לברדור!"

"פטרונוסים יכולים להשתנות עומר, קרה משהו מיוחד מאז הפעם האחרונה שהטלת פטרונוס? אולי משהו בטיול הקטן שלכם ליער הגשם?"

עומר בלע רוק. לא יכול להיות שמלון טראגוב ומה שקרה לרומי וקורידון והכל... זה לא השפיע עליו עד כדי כך...

"גיליתם את מה שהייתם אמורים לגלות?" שאל רהב לאחר שלא זכה לתשובה מעומר.

עומר הנהן, אבל אז הוא נזכר שלא רואים אותו אז הוא אמר "כן" והחל לספר לרהב את כל מה שקרה להם. טוב, את עיקרי הדברים. הוא סיפר לו את מה שאשמדאי ובניהו סיפרו להם, הוא סיפר לו על קורידון ומלון טראגוב ועל רומי וענבר.

"מלון טראגוב הטראגי..." מלמל לעצמו רהב, "והסיפור שלך מעניין עוד יותר..."

"למה אתה מתכוון?" שאל עומר.

"אני לא באמת יודע למה לא הצלחת להיכנס לארץ ישראל," אמר רהב, "אבל אני יכול לחשוב על הסבר אחד. אמרת שלחש ההגנה של שת על השטיח הוא חזק מאוד, ורק המתקפה של אשמדאי הצליחה לשבור אותו."

"נכון..." אמר עומר.

"אז מה אם, ושוב, זו תיאוריה בלבד, מה אם גם לחש הגנה משדים חזק מספיק כדי להפיל מהשטיח?"

"מה זה אומר?" שאל עומר.

"אנחנו יודעים שזה קרה לך בכניסה לארץ ישראל," אמר רהב, "ככל שהשטיח נכנס יותר לתחום ההגנה של הארץ כך אתה נדחקת יותר החוצה מהשטיח. מה אם אתה נשארת במקום והשטיח התקדם? מה אם פשוט היה מחסום בינך ובין הארץ?"

"מה?" שאל עומר בבלבול, "למה שלא אצליח להיכנס לארץ ישר-"

עומר השתתק פתאום. הוא הבין לאן רהב חותר.

"אתה רוצה לומר לי ש-?"

"זה ההסבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו," אמר רהב, "ההגנה מונעת ממך להיכנס לשם כמו שהיא מונעת מכל השדים, עומר, וזה כי אתה בן של שד."

"אז אשמדאי הוא אבא שלי?" שאל עומר, "לא ישראל רהב?"

"אני הייתי מעדיך את אשמדאי בתור אבא," אמר רהב, "אבל שזה יישאר בינינו."

"כן, גם אני," אמר עומר, נזכר כיצד התעצבן על הגולם של ישראל רהב, "אמנם הוא רהב אבל הוא גם ישראל ואני לא יכול להיכנס אליה..."

"מה?" שאל רהב בבלבול, "לא משנה, בכל מקרה, מה עכשיו?"

"איך אני חוזר לארץ?" שאל עומר, "רגע, איך בכלל הייתי בה מלכתחילה? הרי יצאתי ממנה..."

"אני מניח שזה מכיוון שנולדת בה, עומר," אמר רהב, "כשגולדי חזרה לישראל לאחר שהייתה אצל השדים היא הייתה בהריון איתך ו-"

"-זה לא מה שנעמה אמרה!" אמר עומר, "היא אמרה שהיא זוכרת אותי בתור ילד!"

רהב נאנח. "אני מניח שפשוט אצטרך לקרוא לנעמה. יש הרבה דברים שהיא לא מספרת," הוא אמר, "ברשותך אני אצור מערבולת קטנה באיזור שבו היא נמצאת עכשיו."

"אתה יודע איפה היא נמצאת?" שאל עומר.

"כל עוד היא בים," אמר רהב, "וכרגע היא שטה בסירה שלה, זו שאתה מכיר היטב."

תוך מספר שניות נשמעה איוושת גלים מרוחקת, וטפיחות רגליים קלילות היכו את הרצפה.

"שלום, כבוד השר," נשמע קולה של נעמה, "חשוך פה. אני מבקשת רשות להאיר."

"הרשות ניתנת," אמר רהב בכובד והמקום החשוך הואר. עומר, שציפה לארמון צדפים מפואר עם נוף לקרקעית הים היפהפיה, מצא את עצמו במקום קטן ומחניק שנראה כמו מקלט. תקרת הבטון הייתה קרובה מדי לרצפת הבטון, ונראה היה כאילו הוא נמצא במסדרון די רחב, אלא שהתחלתו וסופו נבלעו בעלטה. כי הואר שהיה שם מקורו היה בנורת להט עלובה שהייתה בתקרה מעליו ומעל נעמה. לא רחוק מהם עמד אדם שנראה כבן שישים או שבעים, הוא היה מגולח למשעי וקירח מלבד קווצות שיער בולטות מעל האוזניים ובתוכן. מכנסי הברמודה שלבש הגיעו עד הטבור שלו והיו מחוברים בכתפיות שהקיפו את חולצתו המכופתרת והמפוספסת בפסים אדומים וצהובים, רגליו שהיו חשופות מהברך לכף הרגל היו רזות, לבנות ושבריריות ועל כפות רגליו הוא לבש גרביים בדוגמת מעויינים כשמעליהם סנדלים חומים ומיושנים. משקפיו העגולים והעבים בעלי המסגרת השקופה היו מחוברים בסלוטייפ מעל אפו הכפתורי. החזות שהקרין האדם הקטן שעמד מולם כלל לא הייתה מרשימה כמו שעומר ציפה שיהיה לשרו של ים/רהב/נפטון/פוסידון.

"נעמה, אני מניח שפגשת את האורח שלנו בעבר," אמר רהב, וקולו נשאר אותו קול ענייני. הוא הצביע על עומר.

"עומר?" שאלה נעמה, והיא סבה על צירה וראתה את עומר מביט ומסתכל עליה. איכשהו היא הייתה גבוהה ממנו, למרות שהיה בטוח שזה היה שונה בעבר.

"רהב, אני חייב לומר, לגבי איך שאתה נראה," אמר עומר.

"אה, סלח לי, זה לא המראה האמיתי שלי," אמר רהב, "פשוט הופעתי בצורה שתיראה ידידותית עבורך. אני מניח שכך נראה היום צו האופנה, נכון? האופנות החדשות של הצעירים... לעולם לא אצליח לעקוב אחריהם. בכל מקרה, נעמה יקרה, את כאן כדי לומר לנו איך ראית את עומר ופגשת אותו כשהוא וגולדי היו אצל השדים באמריקה אם הוא נולד בארץ?"

"חיים חדשים שמתפתחים אצל השדים מתפתחים שונים מאשר בעולם בני האדם," אמרה נעמה, "ולכן את ראשית ההיריון עומר בילה מחוץ לרחם של גולדי, כי זו הייתה רוח המקום. לכן גולדי הצליחה להיות שם כל כך הרבה שנים בלי ללדת, כי ההיריון איטי מאוד שם. למעשה, אם נמדוד את גילו של עומר מהרגע שהוא נוצר ולא ממתי שהוא נולד, הוא יהיה בן שישים לפחות. אבל עומר נולד רק לפני 16 שנים וחצי.לכן גם כשגולדי יצאה משם, וכמוה גם עומר, מכיוון שוהא טרם נולדד הוא היה עובר רגיל כשאר העוברים האנושיים, אך השהות שלו שם אצל השדים גרמה לו לספוג קצת... איך אני אגיד את זה..."

"להפוך לשד בעצמי?" שאל עומר.

"לא בדיוק, אתה יותר אנושי משד, אבל כן נספגו בך כמה מהדברים שלנו, של השדים," אמרה נעמה, "וגם אמא שלך היא אנושי בוודאות. אולי גם אביך, אני לא יודעת, אבל אני ידעתי שלא תוכל לשוב לארץ ישראל. זה חלק מהדברים שלנו, השדים, שנספגו בך, עומר. לכן נכמרו רחמיי עליך מהרגע שראיתי אותך. לכן כל כך רציתי לעזור."

"אז למה לא אמרת?!" צעק עומר, "היינו יכולים לחשוב על משהו! במקום זה גרמת לרומי להפוך למה שהיא היום, ואני כלוא בחוץ!"

"רציתי," אמרה נעמה, "אז, כשהמראתם בחזרה לישראל, רציתי לומר לכם את זה אבל ידעתי שאילו הייתי מספרת לכם את זה אז הנזק שהיה נגרם העזרה שלי היה גדול מהתועלת. אתה חייב להבין אותי, עומר, אתה יכול להבין אותי. יש בך קצת מהתכונות שלנו, השדים. זה שקיבלת באופן כה קשה את הדברים שהארי פוטר אמר לך בצאתכם מטראגוב..."

"את אומרת לי שזה לא אנושי?!" צעק עומר, "אין בי תכונות אנושיות?! מה אני, שד?"

"להיות שד זה לא דבר כל כך נורא..." המשיכה נעמה לומר.

"אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים," אמר עומר, "ושלא תעזי לנסות שוב לבוא ו'לעזור', במישרין או בעקיפין. אם אני שד, אז גם היכולות שלי בהתאם, וזה אומר שאני יכול לאיים עלייך. אז אפ את אוהבת אותי, תתרחקי ממני ואל תבואי אליי יותר. אני סיימתי עם העזרות שלך."

"עומר, אתה לא באמת רוצה ש-"

"מהרגע הראשון לא הבנתי מה את רוצה ממני, כשהשטת אותי בסירה שלך לחופי הג'ונגל. אני לא ביקשתי אותך. את נטפלת אליי כל הזמן, בלי שביקשתי את זה ובלי לקלוט בשכל הקטן והמטומטם שלך שאת רק מזיקה. לכי!"

נעמה הביטה בעומר לפני שהסתובבה. העצב שקרן מפניה גרם לעומר אי נוחות מסוימת. באיזו זכות הוא צועק עליה כך? הרי יש לה רק כוונות טובות. וחוץ מזה, היה זה רהב שקרא לה לפה. אוף, למה עומר כזה חמום מוח מטומטם?

"אני אלך, עומר," היא אמרה לו, "ואז תבין שהתועלת שהבאתי לך ולכולכם גדולה פי עשרות מונים מהנזק. אבל אני הולכת, ואני לא אשוב."

נעמה נעלמה, משאירה את עומר ואת רהב לבדם. עומר עוד נשם בכעס. נעמה מבינה רק צעקות. הוא היה צריך לצעוק עליה הרבה קודם. היא לא יודעת כלום עליו ועל חייו. מי היא חושבת שהיא? האמא שמעולם לא הייתה לו? השדה שהקדישה את כל זמנה רק בשבילו, כדי לעזור לו? שכוונותיה היו טהורות? וכך עומר גומל לה? בכעס? ברוע? בהעלבות? עומר הרגיש גוש גדול תקוע בגרונו. הרגש שמילא אותו היה רגש לא נעים בכלל... הוא רצה להתחבא מהעולם...לקרוס על הרצפה ולהצטנף בתוך כדור... הוא כזה אדם נורא... איזה רגש זה? בושה.

"טוב, זה היה לא נעים," מלמל רהב והרים את מכנסיו המורמים ממילא.

"תכבה את האור," אמר עומר.

"למה? הלבוש שלי לא מוצא חן בעיניך?" שאל רהב.

"לא, לא משנה, תכבה, אני רוצה חושך," אמר עומר. והמקום הוחשך בחזרה. עומר ניצל את העלטה כדי להזיל כמה דמעות מבלי שאיש יראה.

"תסתכל על הצד החיובי, לפחות זה לא וודאי שאשמדאי הוא אבא שלך," אמר רהב.

"לא שהאפשרות השנייה טובה יותר," אמר עומר בקול חנוק.

לרגע קט, הרעש היחיד שהיה שם היה קול המים השוצפים מעליהם.

"אני יודע שלא דיברתי אליה יפה," אמר עומר, "וזה לא מגיע לה. היא עושה בשבילי הכל, כל מה שהיא יכולה. היא לא מפסיקה לחשוב עליי. באיזו זכות אני יוצא אליה ככה?"

"אין טעם לעסוק במה שהיה," אמר רהב, "המים לא מפסיקים לזרום ולנוע לרגע, עומר, וכך גם החיים. אם תתעסק רק בעבר, אתה תשחה נגד הזרם ואז תישאר תקוע במקום. אתה צריך להתקדם עם החיים ולהבין איך מתקנים את פצעי וטעויות העבר. נעמה הלכה, אבל אתה עדיין כאן."

"כן, אבל משפטי הים הפלצניים האלה לא מוזיזים אותי," אמר עומר.

"מזיזים," תיקן אותו רהב חרישית.

"אני עדיין תקוע פה, לבד, ואין לי לאן ללכת," אמר עומר, "ומסתבר שאני לא סתם ילד מוזר, האנושיות שלי מוטלת בספק."

"אם לא היית אנושי לא היית מודה בטעויות שלך," אמר רהב, "לא היית עומד פה ומצטער על מה שעשית לפני רגע, למרות שזה ממש לא נעים לדבר על זה. ותראה את נעמה, שדה בכל רמ"ז איבריה-"

"-רמ"ח," תיקן אותו עומר.

"לשדים יש רמ"ז," אמר רהב, "אין להם לב אנושי."

"על מה אתה מדבר?" התפלץ עומר, "ראית איך נעמה משוגעת עליי? זה לא אהבת אם?"

"אני לא בטוח," אמר רהב, "היא כן רוצה לעזור ולהגן ולכוון ולהראות את הדרך, והרצון הטוב שלה אינו מובן מאליו, אך לו הייתה אנושית היא הייתה יכולה לעצור לרגע ולחשוב, אולי עשיתי משהו לא בסדר? אולי שגיתי? אולי עליי לשנות את דרך הפעולה שלי? נעמה לא עשתה זאת לרגע. היא פעלה מתוך אותו רצון אנמי של לעזור-לעזור-לעזור מבלי לעצור ולחשוב כיצד, לאן מתקדמים מכאן, איך עוזרים בדרך שונה מאחר והדרך הקודמת כשלה? ואתה, עומר, לך יש את המעלה של לעצור ולומר: טעיתי. שגיתי. לא דיברתי יפה. אתה אנושי, עומר, אתה מכלול של אנושיות."

עומר ניצל את דבריו של רהב כדי לתת לדמעות לזרום מבלי שישמעו אותן, וכשרהב סיים לדבר עומר אמר, "אבל-אבל נעמה צדקה, אני לא יכול להיכנס לארץ ישראל, זה לא משהו של שדים?"

"וזה משפיע על האופי שלך?" שאל רהב, "לדעתי זו רק יכולת גופנית ולא התנהגותית, עומר. אתה התנהגת בגבורה היום, ובעיקר במסע שלכם... כשיכולתי לעקוב אחריכם."

"אז תן לי לומר לך משהו," אמר עומר, "אני הייתי הכי לא יוצלח במסע הזה. כולם גילו דברים ועשו וחקרו ומצאו, ורק א-" קולו נשבר לרגע, "-ורק אני ישבתי בצד בלי לתרום. הייתי עסוק בלהתמרמר בגלל השטויות שהארי פוטר אמר לי. הרגשתי כמו גיס חמישי, חסר תועלת, וכזה גם הייתי."

"אז מה?" התריס שרו של ים.

עומר חיכה שרהב ימשיך לדבר, וכשזה לא קרה עומר חיפש מה לענות לו.

"אני... אני... אז הם חושבים שאני... אני לא הייתי משמעותי! אני הייתי להם נטל ורק העמסתי והפרעתי להם!" עומר פרק את אשר על ליבו.

"אז מה?" המשיך רהב.

"אז בגללי המסע היה ארוך יותר ומסוכן יותר," אמר עומר.

"הצלחתם בסוף?" שאל רהב, "השגתם את מה שחיפשתם?"

"כן," אמר עומר, "חוץ מזה שרומי הקריבה את עצמה בשבילי. בשבילי! בשביל מי שהיה העול על כל המשימה הזאת!"

עומר לא היה יכול להחזיק יותר. הוא התחיל להתייפח. הלב שלו נחמץ, כאילו מישהו סחט אותו והפיק מיץ לב סחוט טרי. רהב הנבוך, שבתוככי ליבו הודה לעומר שמוסיף מים לים הגדול שלו, ניגש לעומר בהיסוס וחיבק אותו בעדינות. להפתעתו עומר החזיר לו חיבוק חזק בין גניחה להתייפחות, צורח את נשמתו באבל. הכאב והאשמה שחש על רומי ונעמה יחד עם הבושה הגדולה בשל המבט העצוב שנעמה שלחה לעברו ובשל העובדה שרהב מחבק אותו ומרגיע אותו עשו את שלהן, והוא החזיק את רהב כל כך חזק כאילו רהב הוא האחרון שנשאר לעומר בעולם, מה שהיה נכון. ואילו במוחו של רהב התחילה להתגבש תוכנית.

"אז תחזיר לה," אמר רהב, מדבר במהירות ובלי לחשוב, "תחזיר לרומי את השפיות. תהיה הראשון שמצליח להתעמת מול קורידון ומנצח. תהפוך את החיסרון שלך ליתרון."

"מה?" שאל עומר בבלבול והרפה מרהב במהירות.

"יש לך התאמות גופניות של שד, אך נפש אנושית. מעולם לא היה יצור חי כמוך מאז שחר הבריאה, עומר," אמר לו רהב, "ואולי כך, עם יכולות של שד אך עם רצונות של אדם, תצליח לנצח את קורידון ולהשיב לרומי את שפיותה."

"זה אפשרי?" שאל עומר, מנגב את דמעותיו האחרונות ונושם נשימות מהירות וקולניות.

"אני לא יודע," אמר רהב, "מעולם לא עשו זאת בעבר, מעולם לא ניסו לעשות את זה. אבל זה לא שיש לך משהו אחר לעשות, נכון? לא בדיוק שוחחנו לפני רגע קט על מה הייעוד שלך ומה אתה אמור לעשות עכשיו, כשאתה כלוא מחוץ לישראל?"

"אני אצליח לחזור לארץ ישראל אי פעם?" שאל עומר.

"אני לא יודע, עומר, אני ממש מקווה ומתפלל בשבילך שכן," אמר רהב, "אבל עד אז, אם מישהו יכול להביס את קורידון ולרפא את רומי ואת כל קורבנותיו של קורידון, זה אתה."

"אני? אבל איך? מאיפה אני מתחיל?" שאל עומר, "בארמון השיש המפחיד שלו? כדי שוהא יסמן אותי וירדוף אותי לנצח?"

"אני לא יודע, עומר, מעולם לא נפגשתי איתו," ענה רהב, "אבל אני מאמין שאתה יכול למצוא את התשובה. בוא נחשוב ביחד. תאמר לי לאיזו נקודה על פני כדור הארץ אתה רוצה שאשלח אותך באמצעות זרמי המים שלי."

"טוב, קורידון הוא ליצן," אמר עומר, "והוא מאוד דורש תשומת לב יחד עם בידור מחריד... פאנם את סירקס, אתה יודע? לחם ושעשועים. אני לא אתפלא אם הוא יהיה אחראי לכל קרבות הגלדיאטורים והאווירה החולנית של רומא העתיקה."

"אז אתה רוצה לרומא?" שאל רהב.

"האימפריה הרומית לא קיימת יותר," אמר עומר, "אבל אנחנו יכולים ללכת לייוג המודרני שלה. קח אותי למרכז של תרבות המערב, אדוני השר."

"לאן?" שאל רהב.

"קח אותי לחוף המזרחי של ארצות הברית," אמר עומר וחייך בניצחון, "לניו יורק. אם קורידון ישתולל איפשהו, זה בטוח יהיה שם."

רומי איבדה את תחושת הזמן לפני... מתי זה קרה? היא כבר לא עוקבת. מבחינתה, היא נמצאת בתוך הקובייה ההיא כבר נצח.

איכשהו היא רואה את הקירות, הרצפה והתקרה, שכולם היו מצופים בלבד ירוק. כאילו מישהו קיפל שולחן סנוקר והשאיר אותה בפנים. למרות שלא היה שם שום מקור אור היא ראתה הכל, הקובייה בה היא שכנה הייתה מוארת.

בתוך קירות הקובייה, שדווקא הייתה די רחבה ולא צפופה כמו שעלולים לנטות לחשוב, היו כיסאות ושולחנות מובנים, ואפילו מיטה מובנית, וכמובן שהכל צמוד לקירות ולרצפה ומצופה - איך לא - בדבר המעצבן הזה. לבד ירוק.

רומי התרגלה לשגרת החיים המשונה הזאת. פעם בכמה זמן, רומי לא ידעה אם פעם ביום, שובע, שנה או אולי כמה דקות, הפאה העליונה של הקוביה - התקרה שלה - נפתחה והראש הענקי של הליצן חייך אליה מלמעלה, מושיט יד פנימה עם שק של אוכל שתמיד היה מתוק מדי. ואז היד הייתה לוקחת את השק של הארוחה הקודמת, וזה תמיד היה מלווה בצחוק צורמני ועליז מדי וקולות של ילדים צוהלים מבחוץ.

לפעמים רומי חשבה שהיא שומעת מוזיקה מבחוץ.

איכשהו היא מעולם לא הייתה צריכה לשירותים או משהו, ולמרות שהייתה שם מיטה, היא מעולם לא חשה צורך לשכב בה ולישון.

כמה זמן היא כבר שם?

איפה היא?

טוב, אז מה קורה עכשיו מבחינת הפאנפיק?

זה היה האפילוג, כלומר הפרק האחרון בהחלט של כוח הקסם היהודי, אך הישארו מנויים לעדכונים נוספים לקראת מה שעומד לצאת בעתיד הקרוב והרחוק, בין היתר:

לפחות פיקצר אחד שיבהיר לנו את הרקע של אחת הדמויות

אולי פיקצר עם תקציר כולל של העלילה עד כה, אולי זה יאוחד עם פיקצר אחר.

שמו לב, הפתעה: פאנפיק-בת שיתאר את מסעו של עומר להצלתה של רומי והבסתו של קורידון!!

וכמובן, הפאנפיק המרכזי, החלק השלישי והאחרון בטרילוגיית "הקסם היהודי". מה שאומר שיהיו שני פאנפיקי המשך ולא אחד, חוץ מכל הפיקצרים שעתידים להתפרסם בקרוב.

מתי כל הדברים האלה יוצאים? מתי כל זה קורה?

אני מאמין שהפיקצרים יתפרסמו בקרוב. באשר לפאנפיק-בת, הוא יתפרסם יחד עם החלק האחרון של "הקסם היהודי" (שבינתיים יקרא "סוף הקסם היהודי", שם זמני כמובן). ומתי יצא סוף הקסם היהודי? אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, לצערי נאלץ להמתין כמה חודשים עד שהוא יצא כדי שאני אסגר במדויק על כל מה שיקרה בו - עוד יש כמה חורים קטנים, וגם צריך קצת הפסקה כדי שיהיה זמן לפרסם את כל הפיקצרים העתידיים של הקסם היהודי. אבל אל ייאוש! הישארו מנויים לכוח הקסם היהודי ולסוד הקסם היהודי, כי על כל פאנפיק/פיקצר/איזושהי שטות שקשורה לזה אני אעדכן כפרק חדש בפאנפיקים הללו! וחוץ מזה, אתם תמיד יכולים לקרוא פאנפיקים אחרים שלי, כאלה שסיימתי לכתוב (כמו "גנזי מרומים/שאול תחתיות" - הפאנפיק שמתאר את מה שקורה לפרד לאחר שהוא מת), כאלה שעכשיו נכתבים (כמו "יום הדין" שמספר על החיים של דין תומאס בתקופת הוגוורטס ואחריה) וגם פאנפיקים עתידיים שלי(שאני לא אגלה לכם מה הם). ועד אז...

היאזרו בסבלנות!

ובינתיים,

הסוף!

הפרק הקודם		הפרק הבא