אילברמוני

"גיליתי מי זה חרפת עוף הרעם!" הכריזה זואי סאמר.

"וואאאה!" קראה חמוטל וזינקה בהפתעה.

היא בדיוק התבוננה בדרקון כלוא בכלוב בגן החיות לחיות קסומות שנמצא על האיסולט.

היא ביקרה שם עם אופאל ומאי פישר, ובהחלט לא ציפתה לשמוע את המעריצה שלה כך פתאום.

זואי סאמר צחקקה ואמרה: "את נבהלת בקלות, הא? מצטערת. פשוט אתמול שאלת אותי על חרפת עוף הרעם אז הייתי חייבת לברר בשבילך את העניין הזה!"

"וואו, חמוטל, לא ידעתי שיש לך מעריצים," אמרה מאי בעוקצנות כלשהי.

"אם כל כך רצית לדעת מה זה חרפת עוף הרעם יכולת פשוט לשאול אותנו," אמרה אופאל.

"לא היה לי כל כך דחוף לדעת את זה," אמרה חמוטל, "אבל נחמד לראות אותך שוב, סאמר. קצת מעריצים עוד לא הרגו אף אחד. רגע..."

"חרפת עוף הרעם היה קוסם אפל," סיפרה זואי סאמר בהתלהבות, "מבית עוף הרעם, כמובן.

הוא קרא לעצמו טום רידל והוא היה התומך הכי נלהב והכי חזק של וולדמורט בכל אמריקה.

השם האמיתי שלו היה סמואל קורט. אחרי שוולדמורט הובס הוא פשוט נעלם. משערים שהוא עמד מאחורי הניסיון לחטוף אותך, חמוטל."

"הו, זה מעניין," אמרה חמוטל, "בטח כבר יש סוכנים שלו באילברמוני. אני מקווה שאחד מהם זה ראיין הירושי. הוא יכול להיות כל כך מעצבן לפעמים..."

"לראיין הירושי היו הזדמנויות נהדרות לחטוף אותך, חמוטל," הזכירה לה מאי, "את, כאילו, סמכת עליו בעיניים עצומות. והוא לא עשה לך שום דבר."

"חוץ מקעקוע," אמרה חמוטל, "זה מרושע לעשות קעקועים לילדים בלי הסכמתם."

"בלי הקעקוע הזה היית מגמגמת שטויות במבטא עברי כבד," הזכירה לה מאי.

"אני אוכל לעזור לכן למצוא את הסוכנים שלו," הציעה זואי סאמר.

"אולי את הסוכנת הראשית," העלתה מאי השערה, "הרי הרגע פגשנו אותך ואנחנו לא יודעים עליך כלום. אז למה שלא תעזבי אותנו בשקט ותלכי להסתכל על דרקון אחר?"

זואי סאמר עשתה פרצוף נעלב ופנתה ללכת.

"הי, חכי!" קראה אחריה חמוטל, "מאי סתם צחקה! נכון, מאי?"

"לא נכון," ענתה מאי בזעף.

"הי, אל תבריחי את המעריצה היחידה שיש לי," סיננה חמוטל לעבר מאי.

ואז חמוטל ראתה שזואי סאמר המשיכה להתרחק והלכה בעקבותיה.

"הי, סאמר," היא אמרה לה, "באיזה בית את מתכוונת להיות באילברמוני? שאני אדע איפה למצוא אותך."

סאמר הסתובבה בתמיהה.

"אני? אה... לא יודעת. זה לא ממש תלוי בי, הרי הפסלים בוחרים באקראי," היא השיבה.

"באקראי?" שאלה חמוטל וקימטה את מצחה, "מה זאת אומרת באקראי? הם מסתכלים לתוך הנשמה של התלמיד ומחליטים אם לבחור אותו. כולם יודעים את זה."

"זה סתם מיתוס," טענה זואי סאמר, "הרי אי אפשר לחלק תלמידים לפי ארבעה סוגי אופי. הפסלים נותנים אותות באקראי והתלמידים ממציאים על זה אגדות כדי להרגיש מיוחדים."

"אבל מה עם אלה שנבחרים על ידי כל הפסלים?" שאלה חמוטל.

היא בעצמה רצתה להיבחר על ידי כל הפסלים.

"חלק מהמנגנון," הסבירה זואי סאמר, "מדי פעם זה קורה ואז כולם מהללים ומשבחים את התלמיד שנבחר על ידי כל הפסלים, לא פלא שהוא נהיה כזה מיוחד."

"אז את אומרת שלארבעת הבתים אין שום חשיבות?" שאלה חמוטל באכזבה.

"הו, לארבעת הבתים יש חשיבות עצומה," אמרה זואי סאמר בחיוך משונה,

"החינוך של הבית ישנה אותך גם אם תילחמי בו וגם אם תרכיני ראש והדעות הקדומות על הבית שיהיה לך באילברמוני ילוו אותך כל חייך.

אבל ההחלטה הגורלית שתשנה את חייך תיקבע באקראי."

"הו, זאת מחשבה מדכאת," הגיבה חמוטל.

"שטויות, כולם חיים עם זה יופי טופי," ענתה זואי סאמר בעליזות, "ראית את הגריפין היפה הזה בכלוב שם?"

הפרק הקודם		הפרק הבא