הרוחות בהוגוורטס

אוקי, קודם כל רציתי להגיד סליחה על שלא העליתי הרבה זמן, וגם סליחה שהפרקים קצרים כל כך.

פשוט בזמן האחרון יש לי פחות מוזה, ולמרות החופש הגדול עדיין יש לי מלא דברים לעשות.

אני אשתדל שהפרק הבא יהיה ארוך יותר.

ובנוסף, יש גם חלק מהשיר Right Here, אז כמובן שכל הזכויות שמורות ל-Ashes Remain (כן, אני מכורה ללהקה הזאת...)

קריאה מהנה!

לבנדר ומירטל שהו בשירותי הבנות במשך זמן רב, ולבנדר הייתה צריכה לסבול את החפירות של מירטל על קולין.

"...ואז התנשקנו! היית מאמינה?" אמרה מירטל בהתלהבות בזמן שלבנדר חייכה אליה באי רצון. "זאת אומרת, זה לא היה כזה 'וואו', אבל זה בכל זאת היה... מדהים איכשהו. רק חשבתי שזה יהיה קצת יותר מרגש".

"אבל סך הכל את שמחה איתו?" שאלה לבנדר בעצב מסוים שמירטל לא הבחינה בו. "קולין עושה לך טוב?"

"ברור! קולין פשוט מקסים!"

לבנדר נאנחה. אולי בכל זאת תוותר ותיתן למירטל להיות עם קולין? או שהיא צריכה להילחם עליה גם אם היא יודעת שאין לה סיכוי?

"הכל בסדר, לבנדר?" שאלה מירטל בחשש.

"זה פשוט ש... אני  אף פעם לא מקבלת את מה שאני רוצה", לבנדר יצאה משירותי הבנות בראש מורכן בעוד מירטל עמדה במקומה, בוהה בלבנדר בבלבול.

בזמן שלבנדר התרחקה מהשירותים, היא נתקלה בקולין.

"אתה!" היא סיננה בכעס מבין שיניה.

"אני...?" קולין שאל בחשש  והלך צעד אחורה.

לבנדר התקרבה אל קולין, וקולין המשיך ללכת אחורנית.

"אתה באמת אוהב אותה? אתה באמת אוהב את מירטל?"

"מ-מה?" שאל קולין בזעזוע. "ברור שאני אוהב אותה!"

"יופי! אז תשמור עליה כמו שצריך! כי אם תפגע בה, אני נשבעת לך שאני..."

"אני לא אפגע בה", קטע קולין את דבריה.

"אני מזהירה אותך..."

"אני לא אפגע בה", אמר קולין שוב. "למה כל כך איכפת לך מה קורה ביני לבינה?"

"כי לא רק לך יש רגשות כלפיה!" לבנדר כמעט בכתה. "גם אני אוהבת את מירטל!"

קולין היה בהלם. הוא לא נגעל או נרתע ממנה. הוא פשוט לא צפה את זה.

"אני מצטער שבגללי נשבר לך הלב", אמר בכנות. "אבל תצטרכי לקבל את זה שמירטל איתי עכשיו", קולין התרחק מלבנדר והשאיר אותה בוהה בעצב בחלל החדר.

סדריק שכב על גבו על החצר של בית משפחת וויזילי ובהה בכוכבים, חושב על כל הבלגאן שקרה בביתו, על איך שמשפחתו נהרסה.

פרד צפה בו, כאילו כדי לשמור עליו שלא יברח לקבר של אביו. הוא ריחף לעבר סדריק בזהירות ונשכב על ידו. בלי לומר מילה, פרד אחז בכף ידו של סדריק. הדבר הכי טוב שפרד היה יכול לעשות כדי לשמח את בן זוגו, היה רק להיות שם לצידו.

"אתה יודע", פרד מלמל, מנסה לשנות את האווירה, "יש שיר אחד שאני דיי בטוח שאתה מכיר, וחשבתי שאולי כדאי שאשיר לך אותו".

סדריק לא ענה, אבל עמוק בפנים הוא העריך את פרד על שניסה לעודד אותו.

I can see every  tear you've cried

like an ocean in your eyes

All the pain and the scars have left you cold

פרד התחיל לשיר, מקווה שמצב רוחו של סדריק ישתפר.

I can see all the fears you face

through a storm that never goes away

Don’t believe all the lies that you’ve been told

"פרד, אני..." סדריק התחיל למלמל בעצב.

"פשוט תהיה בשקט ותן לי לשיר לך", פרד אמר בחיוך עצוב.

"אבל אתה לא חייב ל..."

"סדריק..." פרד נאנח.

"אוקי, מצטער, אתה יכול להמשיך לשיר".

"תודה", פרד חייך קצת והמשיך לשיר.

I’ll be right here now

to hold you when the sky falls down

I will always

be the One who took your place

When the rain falls

I won’t let go

I’ll be right here

"אז אתה תמיד תהיה כאן בשבילי?" סדריק שאל בשקט, מנסה להסתיר חיוך.

"תמיד", פרד אישר את דבריו וחייך ברוך. "תמיד אהיה כאן, לא משנה מה".

"אתה יודע שגם אני תמיד אהיה כאן לצידך, נכון?" סדריק הפנה את מבטו לפרד.

"ברור שאני יודע", פרד נישק את שפתיו של סדריק ברכות.

הפרק הקודם