להיות חצויי זה לא קל

עפתי מבוהלת מעל המים על לק, שצהל בבהלה גם הוא בסוסית. אולי יותר נכון פגסוסית. לשם שינויי לא שמחתי שאני מבינה את הסוסים. ואז הסתכלתי למטה וראיתי את קלייר ומרקו שוחים אלינו על ספידי ההיפוקמפוס החדש שלנו במהירות ונופפתי להם בבהלה לבוא אליי. לק המשיך לצהול בבהלה בינתיים. הם הגיעו ומרקו מיד עבר אל לק. הוא נראה חיוור אפילו שיש לו עור כהה. קלייר נראתה מודאגת וספידי השתתק וגם לק. נראה שרק הם נרגעו. "איפה אמילי?" קלייר שאלה ברעד. בלעתי רוק. אמילי הועפה למים על ידי כריסאור. סיפרתי להם את הסיפור בבהלה וקלייר התחילה לרעוד. "חייבים למצוא אותה," אמר מרקו. "אבל איפה היא תהיה?" שאלתי בחוסר אונים והסתכלתי על קלייר המסכנה, שרעדה כולה. שמחתי שג'ין אחותי לא כאן- היא לא הייתה מפסיקה לצחוק עליי עכשיו מזה שאני פוחדת. "כריסאור הוא הבן של מדוזה," אמר מרקו, בשמחה משום מה- נראה שהוקל לו ממשהו. הסתכלתי עליו בשאלה. "אני יודע לאן ללכת. אח שלך היה שם פעם" הוא אמר לי. מצמצתי כי עדיין חשבתי על ג'ין. "אתה מתכוון לפרסי?" שאלתי. מרקו הנהן וקלייר הסתכלה עליו. "איפה הוא היה?" דרשה לדעת. "דודה מ"ם," אמר מרקו. "שם גם נוכל לחדש את האספקה שלנו ולהגיע מהר יותר לאב..כלומר ליעד שלנו." הוא מיהר לתקן את עצמו. "אבל אמילי," בכתה קלייר. חיבקתי אותה, מופתעת מעצמי.

"בואו נמשיך לעוף. זה בניו ג'רזי נכון?" שאלתי. מרקו הנהן.  הנהנתי במבט נחוש, מתחילה לחזור לעצמי. "קדימה. אממ, תעלו על לק כי אנחנו צריכים לעוף עכשיו" אמרתי לקלייר ומרקו. ספידי צהל בעצב. מרקו טיפס על לק בשמחה. קלייר ניחמה את ספידי ועברה אלינו. ספידי נעלם במים והמראנו למדוזה. הגענו כעבור כמה ימים שקטים למדי. מצאנו מה שנראה כמו חורבה. "דוד פרדיננד" מלמל מרקו בכניסה וחיפש משהו. "הפסלים נעלמו" התפלא מיד אחרי זה. "אולי כשמדוזה נהרגה אז כל הקורבנות שלה התעוררו לחיים?" ניסיתי לנחש. מרקו הנהן במבט מוטרד. "מה זה משנה עכשיו? איפה אמילי?" קלייר שאלה, נסערת. היא חיפשה בכל מסעדת ההמבורגר במרץ, מזיזה ארגזים ובודקת במחסן. "קלייר," שמענו קול של בת מצייץ פתאום. קלייר קפאה ואז מיד רצה קדימה. "אני כאן! איפה את?" שאלה בת קים והמשיכה לרוץ במעגלים. בינתיים מרקו נאנח והתחיל לחדש את האספקה שלנו- שם אוכל בתיקים ומים ואמברוסיה ונקטר. עזרתי לו. "ממה הוקל לך מקודם?" שאלתי. טיליון הלב החדש שקיבלתי מפוסידון הטלטל מצד לצד בעליזות בזמן שזזתי. מרקו חייך חיוך קלוש. "חשבתי שאמילי נהרגה. הרגשתי שהיא נפגעה." מלמל והתכווץ במקום. שתקתי בהלם קל. "נ..נהרגה?" גמגמתי. מרקו לא ענה.

המשכנו לעבוד בשתיקה, ובינתיים קלייר הביאה את אמילי החיוורת מפחד אלינו. "כדאי שנאכל" מרקו אמר. קלייר הנהנה ואכלנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא