נגד הכל

הפרק הזה הוא לא בשביל פאנפיקית שמחקה את כל התגובות שלי בפרופיל שלה.

*אבל בזכותה את מפרסמת אותו*

אוכ נו שקט.

פפפ.

פרק 23 | מתחת לאף | מרג'י

"המפתחות כאן," אמר ריאון ג'יידן, שומר הקרקעות והמפתחות של הוגוורטס למרג'י.
הוא הצביע על שולחן העץ שהיה מוצב במרכז הבקתה, ומרג'י התיישבה על הספה שהיתה מונחת לצידו.
"את יכולה להתחיל למיין את המפתחות לפי צבעים," אמר לה ריאון.
מרג'י לא ידעה מאיפה להתחיל. היו כל-כך הרבה מפתחות על השולחן, שהם עשו לה סחרחורת.
היא הרימה מפתח אחד בצבע ברונזה, שהיה קצת חלוד והיה למנעול שלו צורה משוננת.
מרג'י החליטה להתחיל עם כל המפתחות בצבע הזה. היא הניחה אותו בצד וערמה עוד כמה מפתחות בצבע דומה.
מרג'י הביטה בחלון הבקתה שהשקיף על היער, אבל היא כבר לא ראתה את לרה וג'ין.
מרג'י קיוותה שהן יספיקו למצוא עש, ושאף אחד לא יראה אותן.
איפה הן עכשיו? הן הצליחו להיכנס בכלל ליער? איזה יצורים הן יפגשו?
עברה במרג'י צמרמורת קלה על המחשבה שהן עלולות לפגוש יצורים מסוכנים.
"זה מפתח עתיק," אמר ריאון ושלח מבט לעבר המפתח שמרג'י מיששה בין ידיה. הוא היה גם בצבע ברונזה, אבל היה לו עיטור קטן מעץ.
"מצאתי אותו פעם בחדר הנחיצות. עדיין לא גיליתי למה הוא משמש".
"חדר הנחיצות? מה זה?" שאלה מרג'י.
"זה סיפור ארוך... קרו שם הרבה דברים בעבר". סיכם ריאון.
ריאון ג'יידן הניח ספל תה גדול מול מרג'י.
היא היתה לחוצה, ולחץ גרם לה להיות צמאה.
היא לקחה לגימה מהתה, ושלחה מבט קצר לעבר אחד המדפים בבקתה.
היא כמעט נחנקה מהתה.
"מה קרה? התה לא טעים?" שאל ריאון ג'יידן, וקולו קצת פגוע.
"זה לא זה," היא אמרה שניסתה להסדיר את נשימותיה. היא נעצה את מבטה בערימת קופסאות על המדף.
"בדרך כלל אני משתמש בקופסאות האלה כדי להכין שיקויים, או להאכיל יצורים..." הסביר לה, כשראה על מה היא מסתכלת. "באיזה מהם התעניינת כל-כך?" הוא שאל.
"זה," היא הצביעה על קופסת פלסטיק קטנה עם חורים זעירים למעלה, ועליה היה מודבק פתק שכתוב עליו באותיות גדולות את המילה עש.
"עש? מה תעשי עם עש? אני בדרך כלל נותן אותם ליצורים. נדיר שאני מוצא כאלו, כמעט ואין ביער האסור".
מרג'י עוד פעם נחנקה מהתה, והשתעלה קלות.
כמעט ואין ביער האסור.
כמעט ואין.
היא חייבת להשיג אחד!
"בטוח שאת מרגישה טוב? אם לא, את יכולה ללכת," אמר לה ריאון.
"אני בסדר," אמרה מרג'י שהצליחה לדבר, "יש לנו עבודה, וחפשתי בשבילה עש אבל לא מצאתי בשום חנות, אפילו בסמטת דיאגון".
"אני יכול להביא לך אחד, בכל מקרה שמתי לב שרוב החיות מעדיפות תולעים".
מרג'י נאנחה בהקלה, והודתה לו.
"אם את לא יכולה להשאר כאן יותר, זה באמת בסדר," אמר לה ריאון, "אני חייב להגיד למורים לא לתת לכם עונשים בשעות כאלו. במיוחד לא לתלמידי שנה ראשונה".
מרג'י לא היססה, כי ידעה שלרה וג'ין זקוקות לזמן נוסף כדי לצאת מהיער.
"לא, אני דווקא מתעניינת במפתחות," אמרה והמשיכה למיין אותם.
אחרי עשרים דקות היא הניחה את המפתח האחרון, בצבע נחושת בערימה שלו.
"את יכולה להכניס אותם לכאן," אמר ריאון והניח לפניה קופסאות גדולות מעץ, "תודה רבה על העזרה".
היא הניחה בזריזות את המפתחות בתוך הקופסא המתאימה להם, וראתה את ריאון בזווית עינה מחורר בעדינות בעזרת סכין קופסא קטנטנה.
"כאן אני אשים לך את העש," הוא אמר לה בחביבות, "כשאת גומרת לחקור אותו, שחררי אותו לחופשי. אני לא ממליץ לך לחקור אותו עכשיו. הוא עוד קטן, אז תחכי קצת."
"בסדר," אמרה מרג'י, והרגישה קצת אשמה מפני שלא ידעה מה יעלה בגורלו של העש אחרי שיכשפו אותו. היא מלמלה תודה לעבר ריאון שהניח בידיה את הקופסא.
היא חייבת ללכת לבדוק איפה לרה וג'ין.
כבר היה להן מספיק זמן כדי לצאת, אם הצליחו.

הפרק הקודם		הפרק הבא