ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 23 – הסחת-דעת

חופשת הפסחא הגיעה. את הימים הבאים הרמיוני תכננה לבלות בעשיית שיעורי בית ולמידה לקראת בחינות-הבגרות שהתקרבו אליהם בצעדי ענק.
את היום הראשון היא הצליחה לבלות כפי שרצתה, במועדון גריפינדור, שוקעת תחת ערימות ספרים בכשפומטיקה.
היא הייתה מרוצה למדיי מההספק לאותו היום כשפרד התיישב לצידה.
"היי." היא הרימה את מבטה מהספר וסגרה אותו.
פרד נראה מהורהר כשפתח את דבריו. "'מיוני, אני וג'ורג' מתכוונים לעזוב ביום הראשון אחרי החופש."
ליבה של הרמיוני החמיץ פעימה. "אני אתגעגע אלייך," אמרה, קולה חלש.
"גם אני אתגעגע אלייך. רציתי להכין אותך לזה מראש. אנחנו נעשה הפוגה במהלך החופש ונעזוב את פרופסור אמברידג' לנפשה – ניתן לתלמידים להצליח להתכונן בשקט לבחינות."
הרמיוני לא הצליחה להסתיר את הבעת ההפתעה מלהופיע על פניה. "אכפתי מצידכם."
פרד משך בכתפיו. "כאלה אנחנו. תאומים נעימי-הליכות ומתחשבים."
"מה יקרה אחרי הפסחא?" הרמיוני העזה לשאול.
"בואי נגיד שאם לא תעריכי את הקסם הזה, אני אתאכזב מאוד. אנחנו מתכוונים להשאיר בהוגוורטס חותם." החיוך הקטן והשובב שהרמיוני העריכה כל כך עלה על פניו.
"אני בטוחה שזה יהיה פנטסטי," הרמיוני אמרה. "כמעט פנטסטי כמו היום בלילה."
"מה יש היום בלילה?" פרד תהה.
הרמיוני התחילה לאסוף את ספריה לתוך התיק. "אני באה לישון איתך," אמרה כשנעמדה.
פרד בהה בה רגע לפני שהצליח לדבר. "מה נעשה עם לי וג'ורג'?"
"יש כמה קסמים שיוכלו לטפל בעניין הזה וליצור לנו קצת אינטימיות..." הרמיוני אמרה, מרימה את התיק ומסתכלת עליו בציפייה.
פרד נפעם מהנחישות והאומץ שהפגינה. בחורה שעוברת לישון במגורי הבנים עם חבר שלה זה... מתכון לצרות.
בעצם, מה אכפת לי. חשב.
-
במשך כל החופש הרמיוני עברה לישון אצל פרד. היא כישפה את וילונות-המיטה שיהיו אטומים לקול וחסינים מהצצות וישנה בפיג'מה ארוכה, צמודה לפרד בכל לילה ולילה.
היא סמכה על פרד ועליה שיוכלו להתנהג באופן מכובד, ועל לי וג'ורג' שלא יתפתו להציק להם.
זה היה חשוב לה לבלות את רגעיהם האחרונים ביחד.
פרד השאיר לה את כתובתו בסמטת דיאגון והבטיח שעד שתגיע לבקר בקיץ היא תזכה לראות חנות מוכנה ומסודרת. היא ראתה את ההתרגשות על פניו כשסיפר לה על התכניות בנוגע לחנות.
"אני רוצה שתרגישי בבית בדירה שלי ושל ג'ורג'," הוא הוסיף. "תביאי דברים שיגרמו לך להרגיש שהחדר שיהיה לנו הוא גם שלך. ספרים, תמונות... מה שתרצי."
הרמיוני החליטה שתשלוט בעצב שלה לקראת עזיבתו של פרד. כך לפחות ניסתה.
-
ביום שלאחר חופשת הפסחא הארי הזדקק להסחת-דעת.
הסחת הדעת הטובה ביותר שיכל לקוות אליה התגשמה בתור פרד, ג'ורג' וביצה עצומה באמצע המסדרון. ביצה כל כך גדולה שהיה צריך סירה בשביל להצליח לחצות אותה.
"צריך בשביל דבר כזה קסמים ברמה גבוהה מאוד..." הרמיוני שמעה את פרופסור פליטיק ממלמל בהשתאות כשצפתה ביחד איתו בביצה ובפרד וג'ורג' עומדים מולה.
אמברידג' התכוונה לאפשר לפילץ' להלקות תלמידים שצריך להעניש, אבל פרד וג'ורג' לא התכוונו להישאר כדי לזכות בעונש.
הם זימנו את המטאטאים שלהם מתוך משרדה והמריאו אל מול המוני תלמידי הוגוורטס המשתאים והמעריצים אל סמטת דיאגון.
"שלום ולא להתראות," אמר פרד לפרופסור אמברידג' והניף את רגלו על המטאטא.
"כן, אל תטרחי לשמור על קשר," אמר ג'ורג' ועלה על מטאטאו שלו.
שניהם המריאו באויר ונעלמו כהרף עין. מחיאות הכפיים של התלמידים המתרשמים נעצרו במהירות על ידי פרופסור אמברידג' אבל את הערצתם למעשה זה לא היה ניתן לעצור.
הארי מימש את תכניותיו ושוחח עם סיריוס, שביקש ממנו לחזור ללמוד הלטת הכרה. הרמיוני הרגישה שיש משהו חשוב מאחורי דבריו של סיריוס, למרות שהתקשתה להבין בדיוק מה. היא ניסתה לשכנע את הארי בכך שיפנה לסנייפ ויחדש את שיעוריו, אך הארי סירב.
מבחני הבגרות החלו והרמיוני לא עשתה דבר מלבד ללמוד ולהתכונן. מדי פעם, ברגעים של הפוגה, היא שירבטה מכתב קצר לפרד והשאילה את הדוויג על מנת לשלוח אותו.
"הרמיוני, מה קורה?" לונה שאלה אותה כשהצטרפה לשבת לידה באחת ההפסקות בספרייה.
"בסדר גמור לונה, מה שלומך את?"
לונה חייכה. "אני עושה הפסקה מהלימודים וקוראת קצת ספרות מוגלגית. כדאי גם לך לעשות את זה. מצאתי פה מאמר מדעי על הפערים בתפיסה של נשים מול גברים בנוגע ליחסי-מין... ממש מהפכני!"
"אין לי זמן לזה לונה, אני חייבת ללמוד," הרמיוני נאנחה.
"טוב," לונה מלמלה. "אם תרצי לעשות הפוגה, את מוזמנת לחדר שלי." היא קמה והלכה. רק לאחר שנעלמו עקבותיה הרמיוני הבחינה שהיא השאירה על השולחן את המאמר.
טוב, זה לא יזיק שאחכים קצת... חשבה הרמיוני. והכל פה אמור להיות מוכח ומדעי...
-
באחד מהמבחנים, הארי חזה בוולדמורט תופס את סיריוס. הוא נלחץ נורא והרמיוני ניסתה לשכנע אותו שיש צורך לבדוק קודם לכן אם מדובר באמת או בדיה.
בעזרת לונה, נוויל וג'יני, השלישיה פרצה למשרדה של אמברידג' והארי שוחח עם קריצ'ר באח והתבשר כי סיריוס אינו שם.
רמת הפאניקה הייתה גבוהה, וכולם החליטו כי ימהרו להגיע למחלקת המסתורין.
באותו הרגע בדיוק תפסה אותם פרופסור אמברידג'. הרמיוני התחילה לחשוב על פתרון בזמן שכולם עמדו ובהו, מזועזעים.
"הארי, חייב לספר לה על הנשק הסודי!" הרמיוני קראה באומללות. היא קיוותה בכל ליבה שהארי לא יסגיר את שקריה. היא הובילה את הפרופסור אל תוך היער האסור, מקווה להביא אותה אל הקנטאורים – שזעמו על בני האדם מאז ומתמיד, ובודאי מאז שפירנזה עזב אותם להוראת גילוי עתידות בהוגוורטס.
כפי שקיוותה, הקנטאורים התאספו סביבם – מלאים בזעם. אמברידג' הפכה את זה לגרוע עוד יותר כשדיברה בחוסר-כבוד והם תקפו אותה.
הרמיוני והארי השאירו אותה ביער וברחו משם – פוגשים את ג'יני, נוויל, רון ולונה – שבדיוק ניצחו בקרב קללות את פלוגת הפיקוח.
הם המריאו על גבי ת'סטראלים למשרד הקסמים.
במחלקת המסתורין הם נלחמו באוכלי המוות וגילו את התרמית שהביאה אותם לשם. חברי מסדר עוף החול הגיעו במהרה ועזרו להם בלחימה כנגד אוכלי-המוות.
סיריוס נרצח על ידי בלטריקס לסטריינג', בת דודתו. דמבלדור הופיע משום מקום ונלחם כנגד וולדמורט והנבואה התנפצה לרסיסים.
בתוך כל הבלאגן, הרמיוני אבדה את הכרתה. היא נפצעה מהקללות במהלך הלחימה.
פתאום נהיה שקט סביבה. היא לא הרגישה יותר את הקור של הרצפה במחלקה למסתורין, ולא את הדאגה שפעפעה בחזה.
תחושה נעימה התפזרה בכל גופה, אט אט. נשימותיה הפכו כבדות אך מוחה הפך מעורפל והיא הרגישה הקלה שלא הייתה בה כבר תקופה ארוכה. הרמיוני לא זכרה את הפעם האחרונה שהרגישה כל כך – משוחררת.
לאט לאט התחושה הנעימה החלה לחלוף, וכאבים במקומות שונים בגוף תפסו את מקומה. והקור חזר. היה לה קר.
קולות מעומעמים חדרו אל השקט שהקיף אותה ומנעו ממנה להנות מהשקט. הלוואי שיפסיקו, חשבה.  הם לא הפסיקו, ואט אט הפכו ברורים וחזקים יותר. הרמיוני זיהתה את אחד הקולות. הקול הזה היה קול שהסב לה רוגע בעבר. היא ניסתה להתרכז ולזהות במי מדובר.
"אני לא יכולה לאפשר כמות כזו גדולה של אורחים!" קול נשי התלונן באזניה.
"אני לא מתכוון לזוז מפה!" אמר הקול המרגיע.
"הוא פה קרוב ל24 שעות ואני מאמין לו שהוא לא מתכוון ללכת," גיחך קול גברי נוסף. הוא היה דומה מעט לקול המרגיע.
"אני וארתור נצא לחכות בחוץ. גם ככה רון וג'יני בדיוק נרדמו..." קול נשי נוסף מלמל. הרמיוני זיהתה קולות של צעדים מתרחקים.
הכל הפך יותר ויותר חד, הרמיוני נאנחה. זה היה מדהים להיות קצת בתוך הערפל הנעים. לא להצטרך לחשוב או לדאוג.
היא הבינה שהערפל לא מתכוון לחזור ולקחה נשימה עמוקה, מנסה לפקוח את עיניה. היא הצליחה. המראה היה מטושטש למדיי.
"אני רוצה לחזור לישון," היא מלמלה, קולה היה חלש מהרגיל.
"היא התעוררה!!!" עכשיו הרמיוני זיהתה את קולו של ג'ורג'. ג'ורג' פה? למה הוא במחלקת המסתורין?
הרמיוני הסתכלה סביבה ומחשבה ברורה הופיעה בראשה – אני במרפאה בהוגוורטס. איך הגעתי לפה?
"'מיוני..." הקול המרגיע אמר לידה. היא סובבה את ראשה לכיוונו. זה היה פרד. פרד בהוגוורטס! במרפאה! איתה!
הרמיוני הייתה מבולבלת. כנראה שהבלבול ניכר על פניה שכן פרד מיהר להוסיף – "אני אסביר לך את כל מה שאני יודע, רק אל תזוזי. את נפצעת דיי קשה מהקללה של אוכל-המוות וצריך לאחות לך כמה עצמות... זה עלול לכאוב."
הבעת פניו התחדדה בעיניה. הוא נראה מודאג, ומתחת לעיניו היו שקיות שחורות של עייפות. קמטים ארוכים נחרצו במצחו ומידה של חרדה השתקפה בעיניו.
"תספר לי הכל, בבקשה," הרמיוני מלמלה.
הרמיוני הבחינה כי גם ג'יני התעוררה. היא הייתה במיטה הצמודה אליה ולידה ישב ג'ורג'. במיטה שליד רון ישב ביל. איפה הארי? איפה לונה?
"מאז שביצענו את הסחת הדעת הטובה ביותר שהוגוורטס ידעה אי פעם בהיסטוריה של בית הספר, הקמנו את החנות בסימטת דיאגון והצלחנו מאוד. עכשיו חזרנו הנה ונפעמנו לגלות שפרופסור פליטיק השאיר חלקה קטנה מהביצה שיצרנו וגידר אותה, כמין אנדרטה לזכר המעשה האמיץ שלנו – "
"פרד, היא רוצה שתספר לה על מה שקרה במחלקת המסתורין!" ג'ורג' נזף, מחייך.
"אל תפריע לי, אחי היקר. היא ביקשה לשמוע הכל," פרד הדגיש. "באחד מימי העבודה המוצלחים שלנו, קיבלנו ינשוף מאמא שסיפר שג'יני ורון יחד עם ארבעה חברים נוספים, עשו צרות בהוגוורטס! כמה היינו גאים! ידעתי שמדובר בך," הוא חייך.
"בהמשך המכתב היא ציינה שעפתם על גבי פגעסוסים קסומים למשרד הקסמים ונלחמתם בעוז באוכלי מוות. בקרב הנבואה שניסיתם להציל התנפצה ונשברה, סיריוס מת ודמבלדור נלחם בעוז בקרב מול וולדמורט שנחשף אל מול כל עובדי משרד הקסמים וברח בסוף."
"עכשיו כולם מעריצים את הארי ושוכחים לגמרי כמה שמשרד הקסמים לכלך עליו בכל החודשים האחרונים," ביל הוסיף בשאט נפש.
"מיד לקחנו את המטאטאים שלנו והמראנו הנה. מיד זה כמובן אתמול בבוקר," הוסיף ג'ורג'. "ומאז פרדי שלנו יושב צמוד למיטתך ומחכה שתתעוררי. לא ראיתי אותו יושב על כיסא לאורך כל כך הרבה זמן מאז שנתנו הראשונה בהוגוורטס..."
"ג'ורג'י, תירגע," אמר פרד. "בהחלט דאגתי לך כשגיליתי שנשברו לך כל כך הרבה עצמות. אבל גם הייתי גאה בחברה שלי, שרימתה את פרופסור אמברידג' והבריחה את כל חבריה על פגעסוסים עד למשרד הקסמים."
המוח של הרמיוני התאמץ להכיל את כל המידע שנזרק עליה בהפתעה. הצער שגאה בה כשגילתה שסיריוס נהרג נרגע מעט כשהבינה שמלבדו כולם בסדר.
"איפה הארי? לונה?" היא שאלה בקולה החלש.
"הארי בשיחות אצל פרופסור דמבלדור מאתמול, מין טיפול פסיכולוגי אני משער," אמר ג'ורג'. "לונה חזרה ללימודים – היא בסדר".
הרמיוני ניסתה לעכל את כל מה שנזרק עליה עכשיו. היא הרגישה מבולבלת.
"עד מתי אתם פה?" היא שאלה, בוחנת את ביל וג'ורג' במבטה.
"אני וביל ניסע עוד שעה בערך חזרה – צריך לחזור לעבודה," אמר ג'ורג'. "אבל אישרתי לפרדי חברנו היקר להישאר פה עוד על מנת לבדוק מה שלומך. בטח אמא ואבא ישארו פה עוד."
הרמיוני נרגעה כשהבינה שיש לה עוד זמן עם פרד. וזמן לעכל הכל.
"איפה תישנו?" היא התעניינה.
"דמבלדור נתן לנו חדר בטירה שמספיק לכולנו, אל תדאגי," פרד אמר. "כואב לך?"
הרמיוני הנהנה בראשה לחיוב. הכאבים התחזקו ככל ששאריות ההרדמה שהייתה שרויה בה נעלמו.
"כדאי שתחזרי לישון עוד קצת," הוא זיהה את הפרצוף המתנגד שלה והוסיף – "אני עדיין אהיה כאן כשתתעוררי. מבטיח."
עם ההבטחה הזו הרמיוני נתנה לשינה לעטוף אותה וחזרה לעוד כמה שעות של שקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא