אילו לא הייתי קוסם

"עדיין יש לי בפה את הטעם של הטוסט השרוף שהכנת בבוקר והכרחת אותי לאכול" התלונן דראקו, כששכבנו במיטה, כמה שעות אחר כך.

"אתה לא מעודד במיוחד" עניתי "זו היתה הפעם הראשונה שהכנתי אוכל בחיי".

"וכנראה גם האחרונה" הוסיף דראקו.

"סבבה" אמרתי בהתרסה " אז מחר אתה מכין".

דראקו הביט בי בבעתה. "אני חושב שנחזור שוב למתכונת של להזמין אוכל" הוא אמר.

"זה משמין" הערתי לו "ותאמין לי שאתה לא רוצה להרוס את הגוף המושלם שלך עם כל כמות הדברים הלא בריאים שיש בזה".

"על המחמאה הזו אני מוכן לנסות מחר להכין משהו" אמר דראקו בחיוך וליטף את ביטני.

"אווץ' " גנחתי בכאב בלי לשם לב, כשידו עברה מעל העיגול הכחול שנוצר על ביטני מהמכה של קראב.

"מה יש"? שאל דראקו וניסה להרים את קצה חולצתי למעלה.

משכתי אותה בחדות למטה, יודע שאם דראקו יראה את המכה, לא יהיה לי מנוס מלספר לו.

"מה יש, הארי"? הוא שאל שוב וניסה להרים את חולצתי, שהמשכתי להחזיק משוכה למטה "אתה לא רוצה לתת לאצבעות שלי לפגוש את העור שלך"? הוא שאל בציניות.

"אהמ.." ניסיתי להמציא תירוץ "פשוט.. קר לי, אז אני לא רוצה להוריד את החולצה".

"קר לך"? דראקו ניסה להישמע מופתע "גם בשיא החורף אני לא זוכר שקור היה מניע מלעשות איזה סקס רציני עם לבוש מינימלי". הסמקתי מאוד. "בפעם הבאה שאתה מנסה להתחמק ממשהו, כדאי לך לשפר קצת את מלאי התירוצים שלך".

למזלי, דראקו הוא בן הזוג הכי רגיש ומתחשב ולכן הוא לא המשיך להציק לי בענין ובמקום זה רק כרך את זרועותיו סביבי בכירבול, איך שאני הכי אוהב.

"נו באמת הארי"! התלונן דראקו אחרי שתי דקות "אי אפשר לכרבל אותך ככה"!

"למה? מה אני עושה?" שאלתי בהיתממות.

"אתה לא רגוע!" ענה דראקו "אתה כל הזמן מתהפך וזז ומקפיץ את הרגל".

נאנחתי ונתתי לידי שהיתה באמע לעשות תרגיל איגרוף מגניב לווילון שמעלי לצנוח על צד גופי. דראקו תמך בגופו והתרומם לחצי ישיבה, פניו מרוכזות בשלי.

"מה קרה הארי"? הוא חקר.

נו באמת, מה בכלל חשבתי לעצמי? להסתיר משהו מדראקו... הייתי צריך לדעת מראש שזה חסר סיכוי....

"הארי" הוא אמר ברצינות ושם את אצבעו מתחת לסנטרי, מאלץ אותי להיישיר מבט "זה פוגע בי מאוד שאתה מסתיר ממני משהו".

טוב, בפני משפט כזה כבר לא יכולתי לעמוד. סיפרתי לו כל מה שקרה במגרש, על הבעיטה בטעות, על מה שקראב וגוייל עשו לי אחר כך ועל האיום שלהם.

דראקו לא דיבר בכל זמן שסיפרתי. הוא הביט עלי בעצבות.

"אבל הארי" הוא אמר כשסיימתי לספר "למה לא סיפרת לי מיד? אתה... אתה פחדת מהתגובה שלי"? הוא שאל בחשש עמוק.

"לא" עניתי "זה לא זה". פתאום הרגשתי מין רייקנות עמוק בבטן, ואז הכל התפרץ. כל הרגשות והתיסכול של הימים האחרונים.

החלטתי לפרוק הכל.

"פשוט נמאס לי" אמרתי "נמאס לי מעצמי. נמאס לי שאני תמיד מכניס את עצמי לצרות. נמאס לי שאתה סובל מזה. נמאס לי שאתה תמיד צריך להוציא אותי מכל הדברים שאני גורם. נמאס לי שאתה תמיד המושלם ואני זה הבעייתי. נמאס לי שאני מופרע. נמאס לי שאני תלמיד גרוע. נמאז לי מהבעיות קשב שלי" קולי נשבר פתאום ודמעה קטנה זלגה על לחי.

"א... אני מצטער שאני כזה דראקו. אני מצטער שאני זה אני".

הפרק הקודם		הפרק הבא