✨חכמה בלי גבולות✨

הפתעה! 😱

טובוש אז אליס7777 הגישה תלונה שהפרק הקודם היה קצר מדי, והוא באמת היה קצר, אז חשבתי לעצמי - יאללה בואו נפנק אותם. 3>

אז קבלו....

את פרק 23!

שהוא הפרק האחרון של החלק הראשון/עונה ראשונה/איך שלא תעדיפו לקרוא לזה.

[למקרה שפספסתם/לא שמתם לב - בפרק הראשון (מר מעוכצ'יק) יש את שם העונה הראשונה, ובנוסף ציטוט מיצירה מפורסמת שקשורה לעלילה של העונה הזו.]

אז תהנו אהובים! 3>

xoxxoxoxoxoox

לרינג: הצבע הוא ירוק 3>

אמרוד צעדה בשקט לכיוון חדרו של דומיניק. דלת חדרו הלבנה הייתה סגורה.

היא לחצה על הידית וכשהדלת לא נפתחה אמרוד מלמלה "אלוהומורה."

יפחות חלושות נשמעו כשנכנסה לחדר. אמרוד הצטערה על תגובתה הקיצונית כמו שלא הצטערה על שום דבר בחייה.

היא סרקה את החדר וראתה את דומיניק שוכב במיטה, מכורבל בשמיכת הפוך ובוכה בשקט. קירות חדרו היו ירוקים. ירוקים כמו בית סלית'רין, כמו עיניו.

"דומיניק..." אמרוד לחשה בקול הכי שקט שלה.

הוא קפא במקומו ולא נשם.

"דומ, אני... אני מצטערת. אני – "

"את לא צריכה להצטער על כלום." הוא אמר בשקט.

הוא מחה את עיניו בשמיכה והזדקף במיטתו.

"אמרוד, אני מצטער. אני באמת מצטער. אני יכול להסביר עכשיו הכל. רק... בבקשה, נסי להבין. נסי לא לשנוא אותי."

"אני מבטיחה לא לשנוא אותך," היא אמרה והתיישבה על קצה מיטתו.

שיערו הכהה נח בניגוד מוחלט על המצעים הבהירים. עיניו ולחייו היו רטובות, אפו אדום יותר מבדרך כלל.

אמרוד לא תיארה שתראה אותו אי פעם בוכה.

הוא תמיד נראה לה כזה... קשוח? חסין כל? לוקח דברים בקלות?

"אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל..." הוא אמר ועיניו נדדו למרחק.

"פשוט תתחיל ונראה מה יצא," חייכה אמרוד וניסתה להקל את האווירה.

"טוב. אני אתחיל בלבשר לך, שאת כנראה אחת הבנות הכי מדוברות בשירותי הבנים." הוא אמר וחייך חיוך מריר כשהרימה גבה בתדהמה.

"כן, גם בנים מרכלים על בנות בשירותים. בעצם, לא רק שם. כל הזמן." הוא אמר. "אבל אני אף פעם לא הייתי אחד מהם..." הוא נעצר ונעץ בה מבט עצוב. "אף פעם לא ממש נמשכתי לבנות, אבל את יודעת איך זה. בגיל אחד-עשרה, שתיים-עשרה, יצר המין עדיין לא ממש קיים, את לא באמת נמשכת לאנשים מינית בגילאים הללו. טוב אז הגיע גיל שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה, שש-עשרה... ופחדתי. פחדתי לחשוב על משיכה לבנים. לא ידעתי מה יאמרו עלי. לא ידעתי איך יקבלו, איך יגיבו... חשבתי שאם אי פעם אוכל להימשך למישהי, זאת תהיה את." הוא אמר ואמרוד הסמיקה.

"במשך כמה זמן אני כבר רוצה לבדוק את זה. בטח שמת לב שניסיתי לנשק אותך כמה פעמים..." הוא אמר ואמרוד ראתה את האשמה בעיניו. "נישקתי אותך פעם אחת וזה היה מספיק כדי להבין ש..." קולו רעד והוא לא סיים את המשפט. "זה היה ניסוי. לא רציתי שתיקשרי אלי. לא רציתי לשבור לך את הלב." הוא אמר והשפיל את עיניו. אמרוד ראתה דמעה קטנטנה זולגת מעינו השמאלית כשהרים את פניו בחזרה אליה.

אמרוד הביטה עמוק לתוך עיניו. המשיכה הייתה חד צדדית. הוא צדק. הוא שבר לה את הלב.

"כבר סיפרת למישהו?" היא שאלה. דומיניק הניד בראשו.

הוא היה יפהפה, גם במצב שבו נמצא כעת. לא היה דבר שאמרוד רצתה לעשות יותר מלהעביר את אצבעותיה בשערו. היא כל כך רצתה לנשק אותו ברגע זה, אבל ידעה שזה רק יקשה עליו ויעציב אותו אפילו יותר. לכן רק שתלה נשיקה על לחיו הרטובה.

"דומיניק." היא אמרה ואילצה אותו להרים אליה מבט. "אני אוהבת אותך."

אמרוד ראתה את הכאב בעיניו מתעצם.

"אני אוהבת אותך, תמיד, איך שאתה, ובכל מצב."

איזה סוף מרגש לעונה ראשונה. ✨

בהזדמנות זו גם ארצה לומר - אם אתם נהנים המפאנפיק אני אשמח אם תמליצו עליו, ואולי הוא אפילו יגיע למומלצים בזכותכם! 🥰

הפרק הקודם		הפרק הבא