האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


רשומות פוטר : לפיד הגורל



כותב: wewewe
הגולש כתב 2 פאנפיקים.
פרק מספר 23 - צפיות: 23323
5 כוכבים (5) 12 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח, ופנטזיה - שיפ: בדיוק כמו בספרים הרגילים - פורסם ב: 30.10.2010 - עודכן: 17.06.2012 המלץ! המלץ! ID : 1306
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

פרק 22: פונדק לא מזמין
"איך לא חשבנו על ראש החזיר קודם?" תמה הארי. "היכן עוד יש ספלים שלא משתמשים בהם?"
"'תביאו את הכוסות שלכם', זוכרים?" טען רון. "אף קוסם נורמלי לא ישתה מהספלים המטונפים של המקום. כך זה היה מאז ומעולם."
"פונדק ראש החזיר..."
"זה סיכוי די טוב," אמר רון, והוציא כריך בייקון מכיסו האחורי. "מה? אני רעב..."
"אם חושבים על זה, המיקום באמת דיי הגיוני," אמרה הרמיוני באיטיות. "הרי כדי להגיע אל המאזניים, היינו צריכים להשתמש בחפץ של המייסדים, כך שסביר להניח שהם יהיו ממוקמים קרוב אחד לשני."
הארי החל להחזיר את הקופסאות למקומן. "אבל איך נגיע להוגסמיד? אני בטח שאוכלי-המוות מחפשים אותנו. הם מיד יגלו אותנו אם נתעתק, עכשיו כשהם השתלטו על משרד הקסמים."
"אז התעתקות לא באה בחשבון, והמקום רחוק מדי מכדי לטוס לשם על מטאטא."
"אנחנו יכולים להשתמש במפתח מעבר," הציעה הרמיוני, מחייכת למשמע העובדה שלא יצטרכו להשתמש במטאטא. הארי ורון פחות אהבו את הרעיון, אבל בלית ברירה נאלצו להסכים איתה.
"אבל קודם אנחנו צריכים להתארגן. אולי אין לנו וריטסרום, אבל נשאר לי קצת משיקוי אחר, לא פחות יעיל בעצמו." אמרה הרמיוני בחיוך שובב.

"שנעשה את זה?" התלבטה הרמיוני לאחר שעה קלה, כאשר כבר היו בחדר, עם אותו העיצוב המוכר והכל כך אופייני לקלחת הרותחת.
"קדימה."
הם נכנסו מוקדם יותר למקום, כשהם מכוסים בגלימת ההיעלמות, ופרצו לאחד החדרים שבקומה העליונה, מחשש שאם ישכרו חדר, יזהו אותם וימסרו את מיקומם לאוכלי-המוות.
"טוב," אמרה הרמיוני בקול ענייני, "נתכנס שוב בעוד חמש דקות."
הארי הלך לפינת החדר. הוא לא האמין שהוא הולך לעשות את זה שוב. הוא הביט בגועל בשיקוי הסמיך שהיה בבקבוק שבידו, וגמע את כולו בלגימה אחת. הוא חשב שעכשיו יהיה יותר מוכן לזה, כי כבר ידע מה מצפה לו, אך מהר מאוד הבין שטעה. כאב הבטן הפתאומי תפס אותו לא מוכן וכך גם תחושת השריפה שהתפשטה לכל אורך גופו. הוא הרגיש כיצד רגליו וזרועותיו הולכו והתארכו וצלקות גסות החלו לעטר את פניו. הארי התרומם והשתעל קלות, בקול לא שלו. באותו רגע הגיעו שני אנשים נוספים, קוסם ומכשפה.
"מהם ראשי התיבות אלרג"ה?" שאלה המכשפה בקול מחוספס וצורמני, והניחה את שתי ידיה על מותניה.
"אלרגיה," צחק הקוסם בקול אימתני.
המכשפה נתנה בו מבט רצחני.
"בסדר, בסדר," ענה הקוסם בקול צרוד ועבה, "האגודה למען רווחת גמדוני הבית. שמחה?"
המכשפה הביטה בו במבט עיקש, ואז פנתה אל הקוסם השני, שהיה חסר שיניים ובעל עיניים שחורות וקרות. "ומהן מטרותינו?"
"להבטיח משכורות הוגנות ותנאי עבודה הולמים לגמדוני הבית," דיקלם הקוסם בקול זקן ועייף, "וניסיון להשיג ייצוג הולם במחלקה לרישוי ופיקוח על יצורי הפלא."
"שכחת את שינוי החוק האוסר על שימוש בשרביטים," ציינה המכשפה, וזכתה לחריקת שיניים מצד הקוסם המצולק. הם סיכמו על השאלות מראש, כדי שיוכלו לאמת את זהותם לאחר שינוי הצורה.
"כדאי שנתקדם, נשארה לנו עוד פחות משעה עד שהשפעת השיקוי תפוג."
שלושתם נגעו במפתח המעבר שהוכן מראש. למורת רוחו של רון, הרמיוני בחרה לכשף עכביש מת, מהסיבה הפשוטה שהוא לא ימשוך תשומת לב מיותרת.
רון העווה את פניו בגועל כשהשלושה הסתחררו סביב העכביש המכושף.

"הנה," בישרה הרמיוני כשקמה מהקרקע.
"את בטוחה שאנחנו במקום הנכון?" שאל הארי בספק תוך שהוא סוקר את המקום שאליו הגיעו.
"בהחלט השתנה כאן מאז הפעם האחרונה," רון ניקה אבק מגלימתו, ואז נזכר שהוא לא אמור לנקות את הגלימה השכורה. גלימה נקייה לא תאמה את מראהו החדש.
"זה חייב להיות המקום," בישרה הרמיוני, והתקדמה מספר צעדים, "בואו נסתכל מסביב."
"סגור," קרא הארי שלט שהיה תלוי על אחת מדלתות החנויות. הוא הפך אותו, אך לא היה כתוב כלום מהצד השני.
הארי בהחלט לא חיבב את העובדה שמעל ראשו התנוסס האות האפל. אפילו האויר נראה שונה. רוח קלילה הביאה עמה אבק ונייר עיתון ישן.
"רב החנויות כאן סגורות," ציין רון. "תסתכלו על זה, כל החלונות מוגפים ומכוסים בקרשים!"
"למה ציפיתם?" אמרה הרמיוני ביובש, "לחיים תוססים ושוקקים?"
"לא," אמר רון במבוכה, "רק קצת פחות... סגור."
"אם המוגלגים, שכלל לא ידעו מה התרחש, כמעט ולא יצאו מהבית, תארו לעצמכם מה הקוסמים עשו," אמר הארי. "לא פלא שאין כאן אף אחד."
"בואו כבר," הרמיוני הובילה את השניים אחריה. "בקצה השני של הכפר אני מצפה לראות קצת יותר 'חיים'."
"ששש..." היסה אותם הארי, בעוד הם עברו את הגשר. "מישהו מגיע..."
קוסם שמנמן ונמוך חלף על פניהם במהירות מבלי להישיר אליהם מבט. היה ברור כי הוא לא חיפש צרות.
"פונדק ראש החזיר," ציינה הרמיוני כשהתקרבו, "הומה מתמיד."
"שניכנס?" שאל הארי.
"אחריך..."
עם פתיחת הדלת הם הבחינו באנשים רבים, רובם מכוסים כך שפניהם נשארו מוסתרות.
המולה רבה עלתה מן השולחנות העמוסים. ריח הצחנה המוכר עלה באפו של הארי.
"ברמן, שלוש כוסות יין-דבש כאן!" נשמעה קריאה אחת מהדלפק.
הארי, רון והרמיוני חלפו על פני קוסמים אחדים שעסקו בסחר כלשהו באחד השולחנות, שסביר להניח שהיה בלתי חוקי בעליל.
"זוזו מהדרך!" נבח עליהם קוסם נזעם, "אתם חוסמים לי את המעבר!"
"לאן עכשיו?" שאל רון בלחישה, שהייתה עבה יותר מכפי שהתכוון.
"הויסקי אש כאן מעולה!" קראה הרמיוני בקול צווחני, אך הורתה באצבעה הדקה והמקומטת שעליהם לפנות לכיוון המחסן.
"מה? ויסקי? אנ..." גמגם רון בבלבול. "במחשבה שנייה, למה לא בעצם?" קרא בקול רם, משהבין את כוונתה.
בעוד השניים מנהלים שיחה קולנית ומזוייפת במיוחד, דחף אותם אותם קדימה כדי שיתקדמו מהר יותר.
"היה הרבה יותר קל אם הספלים לא היו סתם זרוקים כאן," אמרה הרמיוני. "לא אמורים לאחסן ספלים מאחורי הדלפק בכלל?"
"אולי כדאי שנחכה לשעת הסגירה," הציע הארי בפה חסר שיניים, וסגר את דלת המחסן. "כדי שכל הספלים יהיו במקום אחד."
"אין צורך," קרא רון בחדווה, "מצאתי אותו!"
רון ניגש לעבר אחד מהספלים, זהוב, עם חריטה של גירית המבצבצת מבין שאר ערימות הספלים.
"לא יכול להיות שזה כל כך ק..." התחילה הרמיוני להגיד, אך אז רון הרים את הספל.
"מה?" רון הביט בתדהמה בספל הגדול והסדוק שעד לפני שנייה היה קטן ומוזהב, "אני נשבע שזה היה הוא!"
"רגע," סימן הארי והצביע על ספל קרוב, "הנה הוא."
"אה, כן, נכון," רון חייך בהקלה והרים אותו.
עד מהרה גם ספל זה שינה את צורתו ורון נותר אוחז בידיו ספל עץ מגעיל.
"איכס!" הוא השליך מיד את הספל מידיו, "מה קורה כאן?"
"ששש..." קראה הרמיוני, "עוד ישמעו אותנו!"
"אני חושב שבדיוק בגלל זה כדאי שנחכה עד שעת הסגירה," סיכם הארי.
"רון, אני חושבת שלא כדאי שתיגע בספלים עד שיסגרו כאן!"

"זה בסדר, הוא הלך," יצאה הרמיוני, בצורתה הרגילה, ממחבואה מאחורי ארגז משקאות גדול.
"סןף, סוף!" קרא רון. "כמה זמן כבר עבר? לפחות שעתיים, אם תשאלו אותי."
"לפחות השפעת השיקוי חלפה," אמר הארי בהקלה, שלא חיבב במיוחד להיות קוסם מצולק חסר שיניים.
"חבל," אמר רון בחיוך זדוני, "הרבה יותר התאים לך המראה הקודם, הרמיוני." הרמיוני, כתגובה, זיכתה אותו במרפק למותן.
"אוקיי, אני חושבת שהבנו מה קורה כאן," אמרה הרמיוני והביטה בספלים, "אנחנו פשוט צריכים לבחור בספל הנכון."
"אבל איך נדע שכאשר נבחר בספל הנכון, לא יגיח איזה מניטקור ויאכל אותנו חיים?" שאל רון.
"לא נדע," ענה הארי במשיכת כתפיים.
"מה עשית?" קראה הרמיוני למשמע קול שבר. היא הסתובבה להביט ברון, שרכן מעל שברי ספל פשוט.
"זה לא נורא," אמר רון, "אם הוא היה הספל האמיתי, הוא לא היה נשבר."
"זה גם לא זה," הארי הניח ספל נוסף שהפך חזרה לספל רגיל.
"לא, לא, לא," הרמיוני נופפה בידיה, "תפסיקו להרים ספלים."
רון קפא במקום כשידיו עמוסות ספלים מכל המינים והגדלים, לא יודע מה עליו לעשות איתם עכשיו.
"לוולדמורט ודאי היה איזשהו סימן לזיהוי הספל האמיתי."
"אה!" פלט רון בשמחה, ועיניו נעשו עגולות, "אציו הספל של הפלפאף!"
עשרות ספלים זינקו ממקומם ושעטו לעברו של רון, ובסופו של דבר הפילו אותו אל הקרקע.
"עזרה? מישהו?" קרא תחת הר הספלים שכיסה אותו.
"הרגע הוכחת למה אסור לעשות מעשים פזיזים שכאלו," הרמיוני עמדה שלובת ידיים.
"יש לך רעיון יותר טוב?" רון סילק את מרבית הספלים שכיסו אותו, "היי, הנה עוד ספל שנראה כמו האמיתי."
"אנחנו יודעים שרק ספל אחד נראה בכל פעם כמו האמיתי, ואז..."
"ואז כשאנחנו מגיעים אליו מתברר שהוא לא הספל האמיתי," אמר רון בפנים נפולות, "וספל אחר משנה את מראהו."
"טוב," אמר הארי בשקט, "כנראה שלא נצליח להשמיד את הספל האמיתי עד שנמצא אותו."
"אז בואו נשרוף את כל הספלים וזהו," זרק רון.
"השתגעת?" קרא הארי.
"רגע אחד," עצרה אותם הרמיוני, "יכול להיות שיש בזה משהו..."
"להצית את המקום?" הארי הרים את גבותיו.
"סתם אמרתי..." רון הביט הצידה.
"לא, תקשיבו," הסבה הרמיוני את תשומת ליבם, "כל הספלים יושמדו, מלבד-"
"הספל האמיתי," הבין הארי.
"בסדר," אמר בקול החלטי, "נערום את הספלים באמצע החדר."
"אני כבר אטפל במקום," אמרה הרמיוני והתכוננה לצאת מהמחסן, "כדי ששום דבר אחר לא יישרף."
"תדאגי רק שזה לא ישרוף גם אותנו, כן?"

"מוכנים?" שאל הארי ושלף את שרביטו.
"מוכנים," השיבו רון והרמיוני.
"אינסנדיו!" קראו בקול שלושתם.
לזמן מה הם רק הביטו בלהבות שהתפשטו במהירות ברחבי המחסן ואחזו בערימת הספלים הלא תואמים, שרובם היו, או לפחות כך נראו, עשויים עץ.
"אי אפשר לראות כלום חוץ מלהבות."
"אתם לא חושבים שמישהו ישים לב שהמקום עולה באש?"
"בזמנים האלו?" ציינה הרמיוני, "להיפך. אף אחד לא יעז להתקרב, יחשבו שאוכל-המוות עושים זאת."
"הלהבות האלו קצת מדגדגות," צחקק רון.
"טוב," אמרה הרמיוני אחרי דקות ארוכות, "אני חושבת שזה מספיק. המחסן שרוף עד לייסוד."
"אגואמנטי!"
"אגואמנטי!"
סילוני מים פרצו משרביטיהם של השלושה, שנאבקו לכבות את הלהבות.
"הכל שרוף," הרמיוני סילקה דברים חרוכים ממסלולה.
"וינגארדיום לביוסה!" קרא רון והעיף מספר ספלים שרופים, "כנראה שאלו לא הספלים שחיפשנו."
"אני לא רואה שום ספל שלם כאן," בישרה הרמיוני.
הארי הניף מספר חתיכות מפויחות בתקווה לגלות מתחתם את הספל המנצח. "גם כאן לא."
"כמובן שלא," אמר רון בקול תרועת ניצחון. מבט חטוף מצידו של הארי גילה את הספל הקטן מונח בין זרועותיו.
"תראו מה זה," אמר רון בקול אוהב ואבהי אל הספל שחבק, "אפילו לא שריטה אחת!"
"אני תוהה אם זו הייתה הדרך של וולדמורט לגלות מי הספל המקורי," הארי התקרב לבחון את הספל.
"לפעמים יש יותר מפיתרון אחד לכל בעיה," השיבה הרמיוני בחוכמה. רון סרק את הספל, והרים אותו באויר.
"רון, היזהר!" זינקה הרמיוני לפתע. נוזל סגלגל נשפך מהספל על גבי ידיו של רון וגרם לו לשמוט את הספל. הספל נעלם ממקומו ועבר לסופו של המחסן.
"הוא לא היה ריק?" שאל הארי במבט חד.
"הוא היה!" נשבע רון.
"הזרועות שלך בסדר?" שאלה הרמיוני.
"אני חושב שכן," רון בחן את ידיו. "כלומר, אין הבדל."
"הספל מלא," הרים אותו הארי ממיקומו החדש, "לחלוטין. עד הטיפה האחרונה."
הרמיוני התקרבה ואז שפכה את כל תכולתו של הספל, שהתמלא כמעט מיד עד לשפתו וחזר למקומו בסופו של המחסן.
"אני יכול לנסות?" הארי ניסה להעביר את הספל למקום אחר, אך מכיוון שהוא היה מלא, הנוזל שבתוכו זלג מעבר לדפנותיו.
"הוא שוב בנקודת ההתחלה," הרמיוני הרימה את הספל שכעת הופיע ליד רגלה.
"זה חסר טעם," אמר רון, "יש יותר מדי מהנוזל הזה בספל. לא נוכל להוציא אותו החוצה."
וכך, כל פעם שנשפכה ולו טיפה אחת מהספל, הוא היה חוזר לתחילת המחסן.
"אתם שומעים את זה?" שאל הארי לפתע.
"לא," ענתה הרמיוני.
"שקט מדי..." הארי נשך את שפתיו. "אני לא אוהב את זה."
"לוקומוטור ספל!"
הרמיוני הצליחה, במאמץ רב, למשוך את הספל בעודו באוויר מבלי לשפוך אף טיפה. הספל החל לרטוט בתדירות מתגברת, ואז נכנעה, "אני לא יכולה יותר." היא שמטה את שרביטה וכתוצאה מכך הספל התהפך באוויר ותוכנו נשפך לכל עבר.
"את חייבת לנסות!" קרא הארי.
"זה בלתי אפשרי!" קראה. "פיניטה! אוונסקו!"
"וינגארדיום לביוסה!" קרא רון, אך נשפך הנוזל שוב. גם הקללה הזו לא עזרה.
"אוי, לא," גמגמה הרמיוני בבעתה, "הסתכלו לשם!"
נחש ארוך ושחור בעל שלושה ראשים כתומים התקרב אליהם במהירות.
"מה הדברים האלו?" רון התרחק בחלחלה.
"רונספור!" זעקה הרמיוני. "תיזהרו מהראש הימני שלו, הניבים שלו מכילים ארס רעיל!"
"מאיפה זה הגיע?!"
"שפכנו יותר מדי מהנוזל הסגול הזה, הוא כנראה שינה את צורתו והפך לרנספור."
"נהדר, פשוט יופי! אילו עוד קסמים מוזרים ואפלים אנחנו נראה במסע ההזוי הזה," מילמל רון.
"שתק!" הרמיוני שילחה קללה אל עבר הנחש. היא פספסה את הרונספור שהמשיך להתקרב אליהם, מתלחשש ומתפתל עד שנעצר לפתע. נראה היה שהראשים שלו התווכחו בינהם על המשך הדרך. הראש האמצעי רק בהה באויר בצורה משונה.
"הארי," קרא רון, "מה הם אומרים?"
"ששש..." השתיק אותם הארי, והקשיב בדריכות, "הם מתווכחים..."
"זה לא חדש," אמרה הרמיוני, "אבל הרונספור לא אמור להיות תוקפני."
"לא אמור?!" צעק רון, בשעה שהראש הימני זינק וניסה להכיש אותו. "אימפדימנטה!"
"תמשיכו לעבוד על הספל," הארי צעד קדימה בשרביט מונף, "אני אטפל בו."
הרמיוני ניסתה פעם נוספת להחזיק את הספל, אך ידה רעדה, והוא חזר למקומו.
'הם אלו שאתם רודפים אחריהם,' ליחשש הארי, ובתוך תוכו לא האמין שהוא מנסה לשכנע את הנחש מרובה הראשים לרדוף אחרי רון והרמיוני, 'זאת המשימה שלכם, לא?'
"למה הוא מצביע עלינו?" שאל רון בעודו גוהר מעל הספל. "הארי, הכל בסדר?"
הארי הנהן, ואז פנה אל הנחשים, 'למה אתם מחכים?'
הוא הבחין בשינוי שהתרחש בפניהם של הנחשים. הוא הבין שהראש השמאלי של הנחש הוא זה שיחליט, ולמרבה המזל, הראש הספציפי הזה נטה להסכים עם הארי.
'אל תקשיבו לו!' קרא הראש הימני, 'הוא משקר! הוא איתם! הם רוצים את הספל!'
'הוא רק רוצה לחלוק עליכם...' הארי השיב במהירות, 'הוא רוצה להיפטר מכם כדי שיוכל לפעול לבד.'
ראשי הנחשים לחששו בינם לבין עצמם.
הארי הרשה לעצמו להתקרב, 'עליכם להיפטר מכל האויבים שלכם, כל מי שמנסה למנוע מהמשימה להצליח.'
"יש לי!" קראה הרמיוני בבהילות, ושלפה שקיק מקפלי גלימה. היא רוקנה את האבקה אל תוך הספל, ועד מהרה יכלו גם הארי ורון להבחין בשינוי.
"הנוזל קפא!" אמר רון בתדהמה.
הרונספור חסם את הדרך שלהם החוצה.
'הם עומדים להתחמק,' הוא פנה אל הראש הימני כעת, 'הם לא מוכנים להקשיב לך, אתה צריך לפעול. לבד.'
זה לא עזר. הימני לא בטח בהארי, למרות העובדה שדיבר לחשננית. הראש הימני התקרב להארי, שהיה במרחק פסיעות ספורות ממנו, על מנת לנשוך אותו. הארי עמד לנסות להטיל קללה אילמת, אך איחר את המועד.
"הארי!"
הראש הימני פער את פיו, אך באותו הרגע החליט הראש השמאלי לנוע לכיוון רון והרמיוני, וכתוצאה מכך נשך הראש הימני את האמצעי, שכאילו התעורר מחלומו בכעס רב.
'אמרתי לכם,' ניצל הארי את ההזדמנות, ולא עברו שתי שניות עד שהראש השמאלי והאמצעי חברו יחדיו, ומלקו את הראש הימני.
"הוא לא מהווה יותר סכנה," אמר הארי, ושילח בעיטה מדוייקת אל גוף הנחש. "הדרך פנויה," סימן לרון והרמיוני.
"רדוציו" אמרה הרמיוני, כיווצה את הנחש, ושינתה את צורתו לספל באופן כה מדוייק, כך שהוא נראה בדיוק כמו הספל של הלגה הפלפאף.
"אני לא רוצה לדעת מה אמרת להם שם," אמר רון כאשר עזבו את החדר.
"תראו," חייכה הרמיוני, "זה עבד, השגנו את הספל!"
גאוני," מילמל רון בהערכה בעת שהתקדם. "אף טיפה לא נשפכת."
"הרמיוני, נסי עכשיו להעלים את הנוזל," אמר הארי
"אוונסקו!" קרא הרמיוני, והנוזל הקפוא אכן נעלם.
"אז כל מה שהיה צריך לעשות זה להקפיא את הנוזל," תהה הארי. "אם היה לי את האבקה הזו, היא הייתה עובדת גם על הנוזל הירוק שהיה בקערה שבמערה, ודמבלדור היה עכשיו בין החיים."
"כן, מתאים לוולדמורט לא להתאמץ יותר מדי. זו אבקה מקפיאה שיש בכל מיני חנויות. חשבתי לקחת שקיק איתנו לכל מקרה שלא יהיה."
לפתע ראו השלושה את בעל הפונדק, שכנראה ראה את האש, מתקרב לעברם.
"סליחה, מותר לשאול למה אדון האופל מבקש לשרוף לי את העס...רגע, זה אתה!"
"אימפריו!" קרא הארי ברגע של תושיה לפני שהאחרון הספיק לשלוף את שרביטו.
"תקשיב לי טוב, קח מהנערה הזו את הספל שבידה," פתח הארי. "ותטמון אותו במחסן בשבבעלותך,"
בעל הפונדק לקח מהרמיוני את הספל, שעד לפני כמה דקות היה רנספור מת.
"אין בעיה," אמר בעל הפונדק בקול עמום וכנוע.
"תקן את הספלים שבמחסן, והחזר אותו בדיוק למצב בו הוא היה קודם לכן," בעל הפונדק הנהן באטימות. "ואחר כך תחזור הנה."
"לאחר מספר דקות יצא בעל הפונדק חזרה, וצעד ברישול לכיוון השלושה.
"אובליוויאטה!" קראה הרמיוני, וזיכרונו של בעל הפונדק נמחק.
"אני מקווה שהוא לא יסיים את חייו בקדוש מנגו אחרי מה שעשינו לו," אמר רון, כאשר היו השלושה כבר מחוץ לפונדק.
"זה לא הזמן לחשוב על זה, הרמיוני. וחוץ מזה, הוא היה מאוד קרוב למסור אותנו לוולדמורט!"
בחוץ שררה צינה והרחוב היה שקט ודומם כאבן, מלבד קול פסיעותיהם על הקרקע הקשה. "כדאי שנמצא את העכביש שלנו ונסתלק מכאן," הארי שיחרר אנחת רווחה, "עוד מעט בוקר."

"מה אנחנו עושים עם הספל עכשיו?" שאל רון בזמן ששלושתם היו ישובים בחדר הנעים והמחומם. "הארי, איפה החרב של גריפינדור?"
"אצלי," הוא שלף אותה מבטנה של גלימתו והניף אותה באויר.
"לא!" צווחה הרמיוני.
"למה לא?"
"אני רוצה לערוך מחקר על ההורוקרוקס הזה. זה חפץ מאוד יקר ערך, ויכול להיות שיש דרך להרוס את הנשמה של וולדמורט מבלי לפגוע בספל עצמו."
הארי הבין את הרמיוני, והצטער שלא בדקו טוב יותר אם יכלו שלא להרוס את המאזניים.
"בסדר, הרמיוני," אמר לבסוף. "תצטרכי לשמור על הספל טוב טוב, אבל אם לא תמצאי פתרון אחר, נהיה חייבים להשמיד אותו בקרוב."

"טוב," אמרה הרמיוני בחיוך עייף, "אני חושבת שאחזור עכשיו לדפים שלקחתי ממשרד הקסמים."
"אני לא חושב שאנחנו צריכים לדעת על איזו עוד גברת עם אחוזה ביורקשייר," הארי פיהק פיהוק רחב.
"ומה עם מנוחה?" שאל רון בתדהמה, "מגיע לנו, לא?"
"רון," הסתכל עליו הארי, "אתה מדבר עם הרמיוני."
"מה שנכון, נכון," הסכים רון. "בכל אופן, אני הולך לישון."
הארי הניח את ראשו על הכרית, ובפעם הראשונה מזה שבוע נרדם ללא דאגות, רק כדי להתעורר שעה מאוחר יותר על ידי צווחתה של הרמיוני.
"אוי, אלוהים! בואו- מהר- אתם חייבים לראות את זה!"
הרמיוני ניערה את המיטה ביד אחת, ובידה השנייה החזיקה נר שעווה שהיה מחצית מאורכו המקורי.
"מה את רוצה?" רון טמן את ראשו עמוק בתוך הכרית.
הרמיוני רק הפנתה אותם בבהילות אל השולחן הממורק שעליו היו פרושים קלפים שונים, והניחה את הנר על השולחן, כך שאורו הדל איפשר להם לקרוא.

"רג'ינה ג'ואנה מיי גרייקלאוד זכאית לקבלת שליש מנכסי אימה אנדורה," הארי הקריא בקול רם, "בשביל זה הערת אותנו?"
"ב-ת-ח-ת-י-ת  ה-ע-מ-ו-ד," הרמיוני סיננה מבעד לשפתיה והצביעה על סופו.
"באין יורש אחר לאיילין וטובאיאס סנייפ, ירש סוורוס סנייפ את נכסי האב באזורים המוגלגיים הכוללים בית במבוא ספינר,חנות ב-" הקריא רון בעוד גבותיו מתרוממות, "כתוב כאן שהוא קבע אותו כמקום מגוריו."
"נכון," אמרה הרמיוני בעצבנות.
"הבית שעזבנו לא נמצא במבוא ספינר?" רון סירב לעכל את המידע החדש.
"את מתכוונת להגיד שכל הזמן הזה סנייפ היה שכן שלנו?" הארי מילמל.
"זה מסביר הרבה," הרמיוני הרימה את ראשה להביט בהם. "בגלל זה בחרו כל אוכלי המוות להתכנס שם."
"אני לא מאמין איך לא שמנו לב שהוא גר לידנו," חרק הארי שיניים, "כל הזמן הזה..."
"הוא בטח ידע שאנחנו גרים שם-" אמר רון במרירות. דבר אחד הם יכלו להגיד על סנייפ, טיפש הוא לא היה.
"הוא זה שהיה בבית שלנו," הארי רתח, "הוא זה שהפך את השולחן למפתח מעבר."
"והוא זה שהטיל אימפריוס על גברת מורגן המסכנה."
כל הזמן שעבר רק חיזק את הכעס של הארי על סנייפ. הוא לא היה יכול לשבת בחוסר מעש לאור הידיעה החדשה הזו, הוא היה חייב לעשות משהו.
"הארי," הפצירה בו הרמיוני. "תבטיח לי שלא תעשה עכשיו כלום. תבטיח לי שתלך לישון ונדבר על זה כשתתעורר."
אולם הארי לא באמת הלך לישון. ברגע שנחירותיו של רון מילאו את החדר, והרמיוני הפסיקה לזוז, הוא כמעט קפץ ממיטתו.
לא עברו כמה דקות עד שהארי התעתק במהירות, בלי לחשוב על ההשלכות, לפני שרון והרמיוני יוכלו לעצור אותו, אל מבוא ספינר, עדיין בגלימת הלילה שלו. בין אם במכוון ובין אם לא, הוא לא התעתק אל ביתם או אל ביתו של סנייפ. הכעס עירפל את חושיו, והוא התעתק אל המשך הרחוב.
להארי לא הייתה תוכנית מדוייקת בראשו, הוא הגיע אל מבוא ספינר עם שרביט שלוף ורעיון אחד כללי: לפגוע בסנייפ.
זמן רב הוא השתוקק לרגע הזה. הוא הרגיש שהוא מוכן.
לא היה להארי אכפת מהמוגלגים, מזהירות, מהעובדה שלא ישן יותר מיממה, מכלום. הארי כלל לא הרגיש עייף. הזעם והאדרנלין שפיעפעו בעורקיו עודדו אותו להמשיך. הוא צעד במעלה הרחוב בשרביט מונף והסיר את מבטו מהדרך רק פעם אחת כדי להביט בשעונו. אלמלא השמיים הקודרים, קרני השמש הזורחת כבר היו אמורות להפציע בין ענני הבוקר.
הוא הולך לעשות את זה. הוא הולך לנקום את מות דמבלדור, מות סיריוס, מות הוריו. הארי רק היה צריך רגע אחד עם סנייפ, ואז הכל יהיה מאחוריו. הוא חלף על פני הבתים ברחוב, שפעם נראו ישנוניים, וכעת נראו מסוגרים ומפוחדים, והכל בגלל וולדמורט. 'הצעד הראשון שלו כדי להחליש את וולדמורט, כלומר', חשב הארי, 'יהיה לנצח את סנייפ'.
הארי פנה בעיקול שהוביל לסמטה שלהם, והוא לא היה בה לבדו. הוא הופתע לגלות שבקצה הרחוב חיכתה לו דמות נוספת, בעלת גלימה שחורה שהארי הכיר כל כך טוב. הוא זיהה מרחוק את השיער השחור, השמנוני. הוא לא ציפה שסנייפ יהיה שם, בדיוק ברגע שהוא מופיע, מחכה לו. הוא המשיך להתקדם.
"רק עכשיו גילית?" אמר סנייפ בקולו השליו, "ידעתי שתחזור."
כעת הפרידו בינהם מטרים ספורים. הארי הניף את שרביטו על מנת לנטרל את סנייפ.
"ועדיין לא למדת כלום," לעג סנייפ לעברו, והדף אותו אחורנית. "עדיין בגלימת לילה, אני רואה."
"קרו-" הארי ניסה, אך נחסם מיידית.
"לא כל כך גיבור אחרי הכל, הא?" לגלג סנייפ, "התפוח לא נפל רחוק מהעץ!"
הארי נזעם למשמע האיזכור של אביו מפי סנייפ.
"לפחות אבא שלי לא היה מוגל!" הארי ידע שהוא פוגע בנקודה רגישה אצל סנייפ, וזה גם בדיוק מה שהוא התכוון לעשות. פניו הצהבהבות של סנייפ עטו גוון אדום, והווריד ברקתו פעם בחוזקה.
"איך אתה מעז!" צרח לעברו סנייפ, ועיניו נראו מוטרפות, "איך-אתה-מעז!"
סנייפ שילח לעברו קללה שפגעה בזרועו השמאלית וגרמה לו לדימום קשה.
"בסך הכל משרת קטן של וולדמורט!" הארי כבר צעק.
"אל-תגיד-את-שמו-של-אדון-האופל!" סנייפ העיף את הארי אל פנס הרחוב השבור, ואז נתן לו ליפול בחבטה עזה על הקרקע.
הארי ניסה לאטום את מוחו מכל מחשבה או רגש כלשהו, אך הכעס על סנייפ והרצון לפגוע בו היה גדול מדי.
"קרושיו!" הארי ירק חול, וכל שהצליח היה להפיל את סנייפ מרגליו.
"אפילו אתה יכול לעשות יותר מזה," לגלג סנייפ, וניער את גלימתו. המוגלגים שהיו בבתיהם באותו זמן לא העזו לצאת או אפילו להתקרב לחלונות הבית, אולם הארי היה בטוח שהם שמעו כל מילה ממה שנאמר ברחוב.
"לעולם לא תצליח לשמור את המחשבות שלך לעצמך, פוטר!"
"שתק!" שאג הארי, והתגלגל, משלח סילון שפיספס את סנייפ בסנטימטרים ספורים.
"חצי שנה אתה מחכה לזה וזה כל מה שאתה מסוגל!"
"אימפד-"
"אין בך טיפת כישרון," סנייפ טרח להדגיש כל מילה, וחסם את הקללה שלו בקלילות, "אני לא מבין למה אדון האופל טורח כל כך לרדוף אותך."
"לפחות אני לא נושא את הסימן שלו!" צעק הארי, והתעתק שנייה לפני שפגעה בו קללה.
"אתה לא?" השיב לו סנייפ במבט מרושע, והצביע אל עבר מצחו של הארי. "חתיכת שחצן, פוחז-"
"סקטוס-" הארי נחסם פעם נוספת. כבר לא היה אכפת לו שהוא למד את הכישוף מסנייפ.
"אתה קוסם עלוב שמביא חרפה על התואר קוסם!" ירק לעברו סנייפ, והפיל אותו לקרקע, "רק מזל וחברים חזקים ממך הצליחו להשאיר אותך בחיים כל השנים האלו!"
המילים הדהדו בראשו של הארי. הוא הרים את עצמו מהקרקע והניף את שרביטו. חיוכו הלגלגני של סנייפ נמחק מפרצופו.
"דמבלדור אף פעם לא היה צריך לבטוח בך! אף פעם לא הבעת חרטה אמיתית על כך שההורים שלי מתו! אני יודע עליך דברים שלא העזתי לדמיין מעולם. אתה מאוהב באמא שלי!"
סנייפ נרתע, אך מיד ענה בבטחון, "אני לא יודע מי סיפר לך את זה, פוטר. אך אמך היקרה הוליכה אותי שולל-"
"שקרן!"
"-והשתמשה בי. ולכן מה שקרה לאביך, ובמחשבה שניה- גם לה, הוא דבר מבורך."
"אתה רשע! דמבלדור סמך עליך, מקומך בגיהנ-"
הארי לו סיים את דבריו. סנייפ השתיק אותו בהנפת שרביט.
'פרוטגו,' אמר הארי בליבו, בזמן שסנייפ התרחק טיפה לאחור.
"אבדה ק-ק-ק..." גמגם הארי, "דיפולסו," לחש השני וכיוון על הארי. הארי נדחף לאחור מעוצמת הכישוף ונפל.
"זה עדיין לא הזמן המתאים להרוג אותך, פוטר!" קרא סנייפ. "אל דאגה, ימייך על פני האדמה אינם ארוכים..."
ולפני שהארי הספיק להגיב, סנייפ התעתק משם.
הארי הסתכל סביבו וראה את ביתו של סנייפ, הבית הקרוב ביותר לנהר המזוהם.
הוא נכנס פנימה כדי לחפש ראיות, אולי לגלות משהו על ההורוקרוקסים, על סנייפ, על הוריו. מחשבותיו לא היו רציונליות. כעס עמוק פיעפע בעורקיו.
הבית היה נטוש, ולא היה בו דבר מפליל.
פתאום שמע קולות מבחוץ. הארי הרים את שרביטו והתכונן.
"אתה משוגע?! הבטחת שנעשה את זה ביחד! מחר!"
"לא יכולתי להרדם בידיעה הזו! הנוול הזה הספיק לברוח..." אמר בעצב.
"בוא, גם אנחנו צריכים לעזוב," אמר רון
"אני בטוחה שנמצא הרבה שימושיים בארון השיקויים הפרטי שלו," אמרה הרמיוני בעודה מחטטת במרץ בארונות המזווה.
"מה זה?!?" לפתע קראה בבהלה.
"מה את רואה שם?"
"לסנייפ יש אוסף זכרונות בבקבוקים."
"אני לא מבין," אמר הארי. הבקבוקים היו מלאים בנוזל כסוף שדמה לאד.
"על הבקבוקים יש תוויות- 'זכרון שנלקח מברטימיוס קראוץ-על פוטר', זכרונות שנלקחו מלילי פוטר, סיריוס בלק, אלבוס דמבלדור."
"אני?!"
"מעניין איך הוא השיג אותם."
"זה לא בעיה, אנשים רבים השתמשו בהגיגית שדמבלדור שלח לנו, וכנראה הזיכרונות נשארו שם. סנייפ עבד בהוגוורטס עם פרופסור דמבלדור המון שנים. הוא יכל בקלות לקחת את הזיכרונות הללו ו-"
"טוב בואו ניקח את הבקבוקים ונסתלק מכאן," אמר הארי במהירות, לא לפני שהרמיונה שלפה שיקוי שזיהתה כ- 'וריטסרום' מהארון.
"יש לנו הרבה אנשים לתחקר, וסנייפ ביניהם. ביאור הכרה לא יעבוד כל-כך בקלות על סנייפ כמו שעבד על האנימגוס שהפך לעורב," הסבירה. "ואני רוצה רק את האמת."

הפרק הקודם הפרק הבא
תגובות

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025