אטלנטיס

אני רוצה להגיד משהו לכל הקוראים הנאמנים, באמת סליחה. אני יודעת ש3 חודשים ומשהו זה כבר לא איחור אלא פיגור. לא עידכנתי כאן כי חשבתי שלא היו תגובות, התבלבלתי עם פאנפיק אחר שלי, ורק עכשיו נכנסתי הנה. אני יודעת שזה לא תירוץ, ואני מבקשת סליחה מכל הלב. ברגע שתהייה תגובה או שתיים, אני אמשיך אם הפאנפיק.

ועכשיו, אחרי כל התנצלויות ואני באמת מקווה שאתם סולחים לי, הפרק.

הפרק:

נקודת המבט של מיריאניה:

"אתם מבינים, אני גרתי באטלנטיס, בבית שלי ולא עשיתי צרות לאף אחד" אמר דוקטור פריל ושאף מהמקטרת.

"ואז שומרי המלך גילו שאני מכשף, ואסרו אותי כאן. אני מניח שאתם יודעים למה" הוא אמר.

"אסרו אותך בכלל שהיית מכשף?" שאלתי. משהו לא נראה לי הגיוני בסיפור הזה.

"הו כן, אסור להיות כאן מכשפים. המלך חושב שנתגבר עליהם ונשליט טרור וכו' וכו'" הוא אמר.

"הוא דווקא צדק" מילמל ג'ייק. דוקטור פריל נעץ בו מבט. הוא נאנח ולא אמר דבר.

"זה כל הסיפור?" שאלתי.

"בוודאי שלא!" אמר דוקטור פריל ושאף עוד מהמקטרת שלו.

"הוא משוגע לגמרי, אני אומר לך." ג'ייק לחש לי.

"מה עוד עשית?" שאלתי. הוא הסתכל לצדדים, כאילו מישהו מציץ לנו.

"נו?!" אמרתי חסרת סבלנות.

"הם מקשיבים." הוא אמר.

"מי זה הם?! השומרים?! אולי תעזוב את המקטורת הזאת ותסביר לנו מה קורה פה?!" אמר ג'ייק, וזרק את המקטורת לצד השני של התא. המקטורת נכבתה.

הדוקטור נהיה אדום.

"אנחנו חייבים לצד מפה. מיד." הוא אמר.

"לא לפני שתספר לנו למה אתה כאן בכלל!" אמרתי והתעקשתי.

"אני אספר לכם. אבל אנחנו חייבים לברוח. עכשיו" אמר הדוקטור. פתאום שמתי לב שקשה לי לנשום. דוקטור פריל מילמל כל מיני לחשים מוזרים.

--------------------

נקודת המבט של קייט:

'אני לא מאמינה שזה קורה לי.' חשבתי. אני כמו חסרת עונים. אני חייבת לברוח מפה. אבל איך?!

האשדון הזה משוגע. פתאום נשמעו רעשים, ומישהו נכנס. זה היה אשדון.

"עוד פעם אתה?!" אמרתי אמיצה, אבל בפנים שיקשקתי מפחד. הוא התקרב אליי.

"את יודעת שזה הסוף שלך נכון?" הוא אמר והוציא להב. השתתקתי.

"הסוף שלי יגיע כשאני אחליט." סיננתי.

" אבל הפעם אני מחליט. אני רואה בזה תחילת מלחמה. כשהמלך והמלכה יראו את הגופה שלך מושלכת לה לצד הארמון, אז הם יבינו אם מי יש להם עסק. אז, הם יבינו שטעו טעות חמורה."

"אתה משוגע! אני בכלל לא מפה!" אמרתי.

"שקט!" הוא צרח.

"את יודעת שאני רק עושה לך טובה. לא תרצי לראות את עירך, וכל אנשייך מתים." הוא אמר וחייך.

המלכה. המלך. מיריאניה. ג'ייק. לין. כולם ימותו אם אני לא אעשה משהו. גם אני אמות. אבל מה אני יכולה לעשות?

"טוב, עכשיו כשסיימנו אם הדרמה.." הוא אמר וקירב את הלהב לבטני, והכניס אותה ללא כל הזהרה. זזתי קצת קדימה.

"לילה טוב, בת ים טיפשה שכמוך. לילה טוב לנצח." אמר אשדון.

הפרק הקודם		הפרק הבא