הארי בממלכת השוקולד

"שלושה זוגות נותרו בתחרות!" הודיע קולו הנרגש של צ'ארלי בבוקר המחרת. שלושה?! כן- שלושה. הארי וגלית, דראקו והרמיוני, סדריק וצ'ו. העניין, הוא שכאשר זוחלים במשך זמן כה רב מתחת לכדורי הריסה, מתחיל להימאס בשלב כלשהו. במיוחד, עם אתם סלית'רינים חסרי סבלנות כמו פנסי פרקינסון. מבחינתה, היה זה כל כך מתסכל להיות במקום האחרון בתחרות. וזה, בדיוק, מה שגרם לפסילתם מהתחרות. בדרך די כואבת, למען האמת.

"די, נמאס לי!" קראה אז פנסי.

"מה את מתכננת לעשות?!" נבהל נוויל.

"אנחנו מתקדמים לאט." היא קיטרה. "יותר מידי לאט! אם נלך על ארבע, נוכל להתקדם הרבה יותר מהר!,

"אם נלך על ארבע, נימעך על ידי כדור הריסה!"

פנסי גלגלה עיניים. "הם גבוהים מספיק כדי שזה לא יקרה!" התעקשה הנערה.

"פנסי- לא!" קרא נוויל, אבל היה כבר מאוחר מידי. פנסי נעמדה על ארבע.

"רואה," היא סובבה אליו את ראשה, "לא קרה..."

"פנסי!!!"

ואת ההמשך בטח כבר הבנתם... אאוץ'!

אבל את הנעשה, לא ניתן לשנות, כך שנאלץ להמשיך את התחרות שלנו עם שלושה זוגות בלבד. זה מה שניסה צ'ארלי להסביר למתמודדים. טוב, וגם לעצמו.

הבוקר הגיע אל החדר ברביעי מוקדם ביותר. גלית, הייתה הראשונה שקמה.

"קדימה, הארי!" היא ניערה אותו, "סדריק וצ'ו מקדימים אותנו בהמון. צריך למהר!"

הארי, למרבה הפלא, קם במהירות והנהן לעברה, לא לפני שהעיף מבט קצר אל מעבר לכתפה. משהו בהחלט השתנה בגישתו לתחרות מאז שהרמיוני ודראקו נהיו יחד. טוב, יכול להיות שהעובדה שהם נמצאו במרחק שישה מטרים מהם בדיוק השפיעה... השניים עוד ישנו, נשענים על דובי ענק מג'לי, בעוד הברונטית מניחה את ראשה על כתפו של הבלונדיני. גם הארי וגלית ישנו על דובי כזה, רק שהם במרחק מעט גדול זה מזו. וזה לא שהם לא רצו להתקרב יותר. להפך. הם, פשוט, היו בטוחים שזהו רצון חד- צדדי. טוב, ולמען האמת, גלית כבר לא הייתה בטוחה לגמרי. היא עוד כעסה מעט על תגובתו הקודרת לזוגיות של דראקו והרמיוני. היא לא הבינה, איך לא יכול היה לראות עד כמה הרמיוני מאושרת! אבל לכך עוד נחזור בהמשך. כרגע, יש לנו תחרות להתמקד בה. וזוג נוסף, לא הגון במיוחד (עוד נשמע הרבה על המלכודות שטמן ברחבי המסלול),לעקוף. או, לפחות, לצמצם פערים.

הם רצו, רצו והמשיכו לרוץ. עברו חדר אחד, שניים, שלושה.

"סדריק," קראה צ'ו בעייפות, גורמת לחבר שלה להסתובב בחוסר רצון, "בוא נעצור. ננוח טיפה ואז נמשיך. הרי ממילא הזוגות האחרים הרבה מאחורינו!"

"לנוח?!" הוא שאל בזלזול, "את רוצה לנוח?!"

"כן..." היא מלמלה בשקט. הם רצו מאז תחילת התחרות, לא עצרו לרגע. גם לא ללילה. וצ'ו הרגישה כאילו בכל רגע תתמוטט, ללא יכולת להמשיך.

ההפלפאפי הביט בחברתו רגעים אחדים, בזמן שזו התיישבה בעייפות על הרצפה המכוסה אבקה לבנה, בחדר שבע. היה זה חדר בו הוכנה אבקת הסוכר.

"אז את מוזמנת להישאר!" הוא צעק לפתע, גורם לנערה לקפוץ בבהלה. "תישארי! קדימה!"

"סדריק..." היא אמרה בלחש, "מה קרה? עשיתי משהו רע?" היא הייתה בטוחה שזהו כעס רגעי. שהוא תכף יעבור.

"את! זה מה שקרה!"

דמעות הופיעו בעיניה של הריבנקלואית. סדריק מעולם לא דיבר אליה כך. היא התקרבה אליו באיטיות, רוצה ללטף את פניו ולנסות להרגיע אותו. אל הוא העיף את ידה ממנו בגסות. עכשיו, צ'ו כבר לא יכלה להתאפק והחלה לבכות, אל פניה נדבקים פתיתי אבקת סוכר. "סד- סד..." היא לחשה, עדיין מקווה שהכל יעבור. אבל הוא כבר הספיק להתרחק במהירות אל עבר הגבהות הלבנות שנראו בהמשך החדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא