זהירות! מוגל בדרך

אחרי 2 מחלות, 4 מבחנים ו-800 עמודים בבני גורן...
עמית הפקות מציגים את הפרק החדש!

הם ברחו.

הוא לא ידע שזה אפשרי.

אבל זה קרה.

הם ברחו לו מתחת לאף.

הם יהרסו לו את התוכנית.

הוא ישיג תגבורת.

הוא יתפוס את השניים האלה.

אף-אחד לא ינסה לברוח לו מתחת לאף ויצליח.

הם לא יצאו מזה בשלום.

"בום! טראח!" מייקל בעט בדלת.

הוא לא האמין לזה.

הם עברו דרך ארוכה כל-כך.

הם עברו עשרים מכשולים,

סבלו יותר מכל אחד אחר שהם מכירים

והם נתקעו בדלת.

דלת מסכנה וקטנה יחסית לכל השאר.

רק דלת...

דלת...

"אאאררררגגג" רטן מייקל "זהו נמאס לי".

הוא בעט בדלת עוד פעם.

"בום!" הרעש הדהד במסדרון.

"מייקל" לחשה אמה.

היא הצביעה לכיוון הדלת.

מייקל הסתובב, הוא ראה פתק.

הוא הרים את הפתק.

היה כתוב בו:

הדרך היחידה לעבור את הדלת

היא לדעת להפגין אהבה.

"וואו, זה נשמע פתטי" הוא אמר.

"כנראה הכותבת חסרת רעיונות" אמרה אמה.

(היי! זה לא נכון! (זה נכון לגמרי))

שניהם צחקו.

הצחוק שלהם הדהד ודעך.

הצחוק הפך לדממה מעיקה.

"אז..." אמרה אמה "אם צריך 'להפגין אהבה' אז צריך..." היא השתתקה.

'להפגין אהבה...' חשב מייקל, הוא ידע מה התשובה.

הדממה הציקה להם.

הייתה תחושה באוויר.

כאילו משהו עומד לקרות.

הם התקרבו אחד לשנייה.

"אז..." אמר מייקל.

"בום!!!"  

הדלת לידם התפוצצה.

רסיסי עץ ומתכת עפו לכל מקום.

אמה קרסה על רצפת האבן.

דמות עטויה בגדים שחורים התקרבה אליהם.

זה היה איש עם מסכה.

"אל תתקרב!" צעק מייקל.

"הכל בסדר" אמר האיש והוריד את המסכה.

מתחת למסכה היה פרצוף של נער עם המון חצ'קונים.

הנער חייך אליו חיוך ממזרי.

"בוב?!" שאל מייקל.

הפרק הקודם		הפרק הבא