השנה האחרונה

אז לא רק לו היו חברים שעזבו אותו לבד חשב נוויל, גם לאבא שלו. סבתא שלו סיפרה לו הכול אתמול בלילה, איך דמבלדור הציע לאביו ולטד להצטרף למסדר וטד לא הסכים, איך אביו כעס עליו עד כדי כך שהם רבו ולא דיברו שנים רבות. אבל טד עזר למסדר, את זה הם ידעו בוודאות, אולי תמיד היו לו רגשות אשמה שהוא הפקיר את החבר הכי טוב שלו. אור השמש העולה ממזרח קידם את ששת היצורים העטווים בגלימות מסע עבות שאוגוסטה השאילה להם, מאחוריהם הסתרך נוויל כשהוא מנסה להדביק את הקצב ומשתדל להביט כל הזמן לצדדים כדי לבדוק שמישהו לא עוכב אחריהם. הם החליטו אתמול בלילה לעלות לגבעה הסמוכה ומשם להתעתק ונוויל התעקש ללוות אותם אע"פ שדין אמר לו שהם מסתדרים לבד. הוא רצה להיפרד מהחבר הכי טוב שלו כמה שיותר מאוחר, לא כמו הבוגד שהלך בצד ימין בכתפיים שמוטות כשהוא נושא את הגובלין בשם "גורנוק" בשתי ידיו החסונות. הוא לא ממש כעס עליו, בכל זאת המשפחה הזאת הסכימה להיפרד משתי המשפחות המורחבות שלהם ולחיות בנפרד. הוא יותר הרגיש יותר מאוכזב מאשר כועס. הוא הסתכל על פניו של טד שהתחילו להתבהר ככל שהם עלו במעלה הגבעה ונראה היה שהוא בוכה. אם הוא מביע חרטה אז נוויל יסלח לו, הוא ניגש אליו ושם את ידו על כתפו כחושש מן הבאות אבל טד רק הסתכל אליו וחייך חיוך מעוקל כשהוא מנסה למחות את הדמעה האחרונה בשרוולו הרטוב. "אבא שלך הוא בן אדם אמיץ," אמר טד לפתע, "אני רואה שהוא גידל ילד בדיוק כמוהו." נוויל חייך ולא ידע מה להגיד, הוא לא ציפה לזה אבל טד הניח את גורנוק על הרצפה וחיבק את נוויל חיבוק אבהי שנמשך כמה דקות ארוכות, לאחר זמן שנמשך כמו נצח הם נפרדו. "טוב מספיק עם זה," אמר דרק בקול שהבהיל את נוויל וטד שעדיין היו בהלם אחד מהשני, "קדימה נוויל, הגיע הזמן להיפרד, ו... תגיד לאוגוסטה שאנחנו מודים לה מקרב לב," הוא התקרב לנוויל ולחץ לו את היד, נוויל השיב במבט חתום ולחץ לו את היד בחזרה, משתדל לעשות את זה כמה שיותר מהר מכיוון שהלחיצה הייתה מכאיבה במיוחד. "להתראות נוויל," אמר דין והתקרב גם הוא, נוויל לא היה יכול לסבול את המחשבה שהוא שוב נפרד מדין, הם כל הלילה דיברו על הוגוורטס ועל מה קורה בעולם וזה הפעם היה נראה כמו פרידה נצחית, בפעם שעברה הוא לפחות לא ידע מה מצפה לו, שיימוס סיפר לו שדין לא מגיע, אבל הפעם הוא נמצא מולו - חי ומוחשי. "אל תעזוב אותי," הוא נשמע כמו ילד קטן שנפרד מאימו, בעצם הוא לא מכיר את ההרגשה הזאת בכלל. "אני מצטער נוויל," אמר דין במבט מתחנן, "אני לא יכול, אתה יודע כמה הייתי רוצה..." הם נפלו אחד על זרועות השני במשך שעה ארוכה עד שדרק היה צריך להפריד ביניהם, "קדימה דין אין זמן, נשארנו פה יותר מדי זמן, הגיע הזמן לעזוב, ביי נוויל." "להתראות," אמר נוויל. הם הביטו אחד בעיניו של השני ואז נשמעה צרחה. "לא! דרק הם כאן! הם כאן!" זה היה טד. נוויל, דין, טד ודרק הוציאו את שרביטהם ונצמדו אחד לשני כשהם מסתירים את הגובלינים בתוך המעגל. שלושה אוכלי מוות עטו אליהם מתחתית הגבעה והתחילו לשלוח קללות. "דין ונוויל, קחו את גריפהוק ורוצו לעבר היער!" "אבל..." "עשו את זה! צרח דרק. הם תפסו בידיו של הגובלין והתחילו לרוץ בכל כוחם כשהם לא מביטים לאחור. נשמעו צרחות והבזקי אור פילחו את היער. הם המשיכו לרוץ עוד כעשר דקות והצרחות עדיין לא נפסקו, נוויל הסתכן במבט לאחור וראה שאף אחד לא רודף אחריהם אבל הוא סימן לדין להמשיך לרוץ, הוא לא רצה לסכן את חייו של החבר הכי טוב שלו. לאחר כשתי דקות הצרחות נפסקו. הם נעצרו להחזיק באיזה עץ והתנשמו בכבדות. דין הביט בנוויל כמוכה הלם וניסה להסדיר את נשימותיו, "איך הם ידעו," אמר דין כשכל מילה לוקחת לו חצי שעות לפחות. "לא יודע," אמר נוויל בעצב, "בוא נחזור." הם הלכו בשקט ביער המלא עצים כשהם שומרים על שתיקה מתמדת, מתפללים בליבם שהחבורה מחכה להם על הגבעה. כשהם הגיעו לגבעה הם התחילו לרוץ, דין הגיע ראשון ונוויל התנשף מאחוריו. "לא!" צרח נוויל, הצעקה נפלטה מפיו בעל כרחו. דם כיסה את הדשא שהיה פעם ירוק והם שכבו דוממים בלי רוח חיים. דין כרע על ברכיו והתחיל להתייפח, "לא טד תתעורר! דרק ענה לי!" נוויל לא יכל לסבול את זה עוד והוא התקרב בברכיים כושלות לעבר דין, כשהוא הגיע אליו הוא ניסה לחבק אותו אבל דין דחה אותו. "תקשיב לי דין!" אמר נוויל וניסה להרגיעו אבל דין לא ניסה להקשיב, "אתם חייבים לברוח, הם עלולים לחזור!" דין לא שמע כלום. "תקשיב לי!" הצעקה הזאת עוררה את דין והוא ניסה לקום על רגליו בכבדות, מתאמץ בכל נשימה. "תחזיק מעמד," אמר נוויל, "המלחמה הזאת תיגמר בקרוב, אני מבטיח," הוא נתן לו עוד חיבוק אחרון ושלח לו קריצה, דין הגיב בחצי חיך והחזיק את ידו של הגובלין, עברה חצי דקה והם כבר לא היו שם. אולי הוא באמת קצת אמיץ כמו שטד אמר, חשב נוויל ופנה לחפור את הקבר לשלושת האנשים השרועים על הדשא, אבל האם הוא בן אדם שעומד בהבטחות? את זה הוא יגלה בקרוב, בקרוב ממש.

מצטער שהפרק היה קצת טרגי

הפרק הקודם		הפרק הבא