לילה רידל מרס

"אז מה יש לך?" אמרה מירה

"למה את מתכוונת?" שאלתי

"נו את לא טיפשה, את צריכה בגדים יפים לקראת המשחק" אמרה מירה והציצה בארון שלי

"אין כלום" אמרה מירה, היא פתחה את הארון שלה והוציאה גלימה בצבע אדום בוהק

"זה יהיה מושלם" אמרה מילאנו.

הלכתי למדוד את השמלה שבאמת הייתה יפה ובוהקת, יותר מדי בוהקת חשבתי לעצמי.

"אני לא אמורה ללבוש שחור וצהוב? לעודד את בית הפלפאף?"

"את רוצה שהוא ישים לב עליך, אז את צריכה ועודד את גריפינדור" אמרה מירה

"לא אמרתי שאני רוצה שהוא ישים לב עלי" הקול שלי היה קשה, טיפה עצבני

"את לא צריכה לומר שאת רוצה, זה הארי פוטר, אין פה בכלל שאלה, את רוצה אותו, כולן רוצות אותו"

"אני לא חושבת שאני" התחלתי לומר אבל מילאנו קטע אותי

"את רוצה אותו, אין אני לא חושבת, וחוץ מזה תזכרי מה הוא עבר. הוא הבן של הארי, הוא היורש, את אפילו לא צריכה לחשוב"

אפשר להסתכל בארון שלך?" שאלתי את מילאנו

"כן" הסתכלתי בארון וראיתי שם גלימה כסופה ועדינה, היה משהו עצוב בגלימה הזאת, היא הייתה מאוד ישנה אבל אם זאת עדיין קיימת, הייתה לה סגירה מאחורה בעזרת חוטים ירוקים

"זה יפה" אמרתי

"לובשים את זה עם מחוך" אמרה מילאנו

"אני יכולה?"

"זה של בית סליתרין" היא אמרה, כאילו שאלה אם אני בטוחה שאני רוצה

"אני אשמח ללבוש אותה, אם זה בסדר מצדך"

"את מוזמנת" היא אמרה והוציאה לי מחוך, שלמה תחתונה. ונעלים עם עקב קטן, הנעליים היו בצבע ירוק.

התחלתי ללבוש את הדברים הבגדים, מילאנו עזרה לי.

נעמה ומירה הסתכלו עלי, ואז נעמה דיברה לראשונה מאז התחיל הדיבור על הבגדים

"את פשוט מהממת" חייכתי שמחה לשמוע שזה יפה

"היא צודקת, אבל צריך טיפה איפור וקצת התעסקות עם שיער בשביל שזה יהיה מושלם" אמרה מילאנו ותחילה בעבודה.

ואז יצאנו, הגענו למגרש הקווידיץ' באיחור קל, אבל זה היה ברור לאור ההתעסקות האין סופית של הבנות עם האיפור.

כשהלכתי להתיישב שמתי לב שכל המבטים מופנים עלי, משהו בזה הלחיץ אותי, אבל חייכתי, לקחתי אוויר והרגשתי שיש לי כוח, והייתי שמחה, שמחה על זה שבאתי עם השמלה הזאת.  

המשחק נמשך, לאורך המשחק היה ברור שגריפינדור ינצחו, לא היה סיכוי להפלפאף.

השחקנים מבית גריפינדור צחקו בזמן משחק וזרקו את עצמם על כדורים, השיטה שלהם הייתה, הכל עושים בשביל הניצחון, הסניץ' נגלה לעין, והארי פוטר טפס אותו בשנייה, הוא היה חד עין, ויותר מזה, היה נדמה שהוא משחק מגיל אפס, לאף אחד לא היה סיכוי לנצח אותו.

הוא ירד לארץ מחזיק את הסניץ' בידו ומניף אותו לשמיים

"50 - 300 לטובת גריפינדור, גריפינור ניצחו"

קריאות שמחה נשמעו, גם מצדם של הפלפאפים רבים.

הארי חייך עלי.

הוא אחזיר את הסניץ' לקופסה שלו והלך לכיווני, קמתי.

הוא הגיע עלי ולקח את היד שלי ביד שלו

"שמלה יפה, אבל צבעים אחרים יותר הולמים את התקופה, צהוב היה עדיף"  אמר, ואני חייכתי

"אני אוהבת אותה" אמרתי והתחלתי ללכת, אבל הוא לא עזב את היד שלי ולכן נעצרתי.

הוא התקרב עלי, עדיין מחזיק ביד שלי, ואז נשק ליד שלי

"ניפגש בארוחת הצהריים" הוא אמר והלך

הפרק הקודם		הפרק הבא