להיות חצויי זה לא קל

אכלתי וקלייר לא הפסיקה להגניב אליי מבטים מודאגים. החמצתי פנים וניסיתי להתעלם. בימים האלה שלא הייתי איתם הסתדרתי דווקא די יפה להפתעתי- אכלתי מה שיש כאן, שזה בעיקר ג'אנק פוד, גלידות, מים וסלטים, מצאתי אפילו שק שינה במחסן וישנתי בו אחרי שניערתי אותו היטב, וכמעט הרגשתי בבית. "מה קרה לך?" מרקו שאל אותי. "בזמן שלא היית." הוסיף. בלעתי את ההמבורגר והנחתי אותו על המגש, שתיתי מים ונשמתי עמוק. "שמעתי לחשוש בהתחלה כשרכבנו על לק. של נחש. לא הבנתי מה נחש עושה בים. הסתכלתי אחורה וכריסאור היה ממש מאחוריי," אמרתי ברעד. נחשול הצטמררה. "ואז הוא העיף אותי לכאן." סיימתי ושוב שתיתי מים. "ואוו," מלמל מרקו. מוזר, אבל בנוסף לשקט שמעתי פתאום קול קטן שנשמע כמו מרקו אבל בקטן בראשי- 'היא גיבורה.' אמר הקול. קפאתי. "ומה הוא עשה לך כאן?" קלייר שאלה בדאגה. "אמר לי לחכות," אמרתי, עדיין טרודה קצת מהקול. עוד לא התרגלתי ממש לעובדה שעכשיו אני יודעת במודע שאני קוראת מחשבות, והוחמאתי ממה שמרקו אמר. אופס, חשב. "למה?" שאלה קלייר. "כנראה שלי," שמענו קול של בן פתאום. מרקו מיד נעמד עם יד על החרב הסטיגאית שלו והסתובבנו אחורה. כריסאור חייך חיוך רחב, שיער הנחשים שלו מלחשש ומצמרר. "ואין לכם מים כאן," הוא הוסיף  וחייך חיוך מרושע כשקלייר הסתכלה מסביב. "מה אתה רוצה?" שאלה נחשול עם יד על תיליון הלב שלה. כריסאור הרים גבה. "לעכב אותכם בדרך להאדס, כמובן." אמר. "למה?" שאל מרקו. כריסאור לא השיב, אלא זינק קדימה אל מרקו, מפיל אותו לרצפה. "לא!" קראתי בבהלה ונעמדתי. מרקו נאנק ונחשול הסירה את הטיליון שלה מהצוואר בידיים רועדות. לא הבנתי מה היא מנסה לעשות. "תעזוב אותו! " קלייר אמרה בבהלה. כריסאור רק צחקק בקול נחשי, שהקפיא אותי במקום. ואז שוב חשבתי...מה הכוחות של ילדי הקטה? לעשות עירפול ו...איזה אלה היא הקטה? הקסם והכישוף. כמובן. אבל אני לא יודעת שום לחשים. 'המציאי,' שמעתי קול בראש. קפצתי והסתכלתי מסביב בבהלה. 'המציאי'. חזר שוב הקול שנשמע נשי. בלעתי רוק. להמציא מה? "אני מריח את הפחד שלכם," אמר כריסאור. "אין לכם סיכויי נגדי. אפילו פרסאוס המקורי היה צריך עזרה מהאלים כנגד אמא שלי." הוא חייך חיוך שטני למרקו, שבהה בו באימה ושוב ניסה להילחץ. בהיתי בגב של כריסאור, ואז התחלתי למלמל: ''עזוב אותו..שחרר. על הלחץ תוותר'' מלמלתי ביוונית עתיקה. כבת אתנה, זה בא לי באופן טבעי, והקטה עזרה לי בזה שהיא אמרה שאני יכולה פשוט להמציא לחשים. וחרוזים זה מגניב.

פוף! כריסאור הפך לאבק צהוב בבת אחת, מה שהפך את המראה של מרקו למצחיק- הוא נראה כמו שניצל לא מטוגן. צחקקתי להפתעתי. 'כל הכבוד,' שמעתי שוב את הקול הנשי, והפעם כבר הבנתי שזאת הקטה. הצלצולים שלי באוזניים פסקו כשהיא הפסיקה לדבר וקרסתי לישיבה בעייפות- לא שמתי לב שהיא עזרה לי עד כדי כך. קלייר מיהרה אליי, עדיין נראית מבוהלת. "מה קרה כאן? איך הוא נעלם?" שאלה בשעה שמרקו ירק אבק מהפה והתנער כולו כמו חתול. נחשול הנהנה, מחזירה את התיליון שלה לצוואר- מסתבר שהוא יכול להיפתח ובפנים הוא היה שחור כולו. "מה עשית עם התיליון?" שאלתי. נחשול חייכה חיוך עגמומי בזמן שמרקו קם לעמידה מסוחררת ומיהר לשתות מים. "אסביר אחר כך. איך כריסאור נעלם?" שאלה. סיפרתי להן הכל. קלייר פערה את העיניים. "ואוו. וכריסאור אמר שהאלים עזרו לפרסאוס עם אמא שלו והקטה עזרה לך." אמרה והנהנתי. היא חייכה בהיסוס. "חייבים להמשיך לשאול," מרקו אמר בהתנשפות. הנהנתי שוב, למרות הפחד מלהגיע לשם. "רגע. איך הסתדרת כל הזמן הזה, אמילי? לא היית איתנו כמה ימים." נחשול אמרה. חייכתי וסיפרתי להם. הם הנהנו בהערכה. "טוב, יש לי תוכנית בנוגע למקום הזה" מרקו מלמל. בהיתי בו והוא חייך לעצמו. "אבל אחרי המסע. קדימה, בואו נלך" אמר וקם, מתחיל לארוז. מצמצנו וקמנו אל לק, שחיכה בחוץ.

הפרק הקודם		הפרק הבא