ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 24 – חופשה

בימים שהגיעו הרמיוני השתדלה להבריא ולנוח. אבל זה היה קשה. פרד נשאר איתה וביקר אותה בכל יום. הם תיכננו תוכניות לקיץ – מתי הרמיוני תהיה עם משפחתה, מתי במחילה ומתי בסמטת דיאגון 93 – דירתם החדשה של פרד וג'ורג'.
הרמיוני כמעט השתגעה מכך שנאלצה לשכב במיטה במשך שבוע. היא העבירה את הזמן בשיחות עידוד להארי (שלשמחתה תיאר שלחלוטין ויתר על הרצון לצאת עם צ'ו צ'אנג), קריאת כל ספרי המוגלגים שלונה השאילה לה ושיחות עם רון וג'יני שגם הם היו מרותקים למיטה.
בזמן הזה, היא שמה לב כי גברת ויזלי רוכשת לה חיבה עזה יותר מבדרך כלל. כנראה שהיא לא הייתה היחידה ששמה לב לכך, כי בהזדמנות הראשונה שרק רון, ג'יני והרמיוני נשארו במרפאה לבדם ג'יני פתחה את הנושא.
"רון – גם אתה מרגיש שאמא ממש ממש אוהבת את הרמיוני בימים האחרונים?"
רון מצמץ. "לא שמתי לב לכך".
"הרמיוני?"
הרמיוני הנהנה. "אני גם חשה בכך – אבל לא יודעת מה הסיבה."
ג'יני חייכה ואמרה, "יש לי תיאוריה שאולי היא ראתה איך פרד מתייחס אלייך כשאת מאושפזת ככה והיא סוף סוף התחילה להאמין בזוגיות שלכם. היא תמיד רצתה נכדים. בנתיים אתם האופציה הכי מבטיחה עבורה".
הרמיוני פערה את עיניה בתדהמה – "ג'יני!!!!!"
"אולי היא פשוט מעריכה את התרמית שעשית לאמברידג' ביער האסור," אמר רון.
ג'יני גלגלה את עיניה. "אני עדיין דובקת בתיאוריה שלי."
-
שחררו את שלושתם מהמרפאה בדיוק ליום האחרון של הלימודים.
פרופסור מקגונגל העלתה לכולם נקודות על הקרב במחלקת המיסתורין וגריפינדור שוב ניצחה בגביע הבתים.
פרד ומולי עזבו את בית הספר, אך הבטיחו שיגיעו לרציף 9 ושלושה-רבעים בקינג קרוס ביום למחרת.
הרמיוני קבעה עם פרד טרם עזיבתו שהיא תכיר אותו להוריה ברציף. הם יגיעו לאסוף אותה ויבלו איתה את השבוע הראשון של החופשה. לאחר מכן הם יביאו אותה לסמטת דיאגון, לבלות את המשך החופש עם פרד.
הרמיוני שמחה מאוד שהוריה הסכימו לאפשר לה לבלות את החופש אצל בחור שטרם הכירו.
הארי, הרמיוני ורון עלו לרכבת ביחד. רון והרמיוני ניסו לנחם את הארי על כך שהוא צריך לחזור לביתם של הדרסלים והארי והרמיוני ניסו לנחם את רון על כך שג'יני התחילה לצאת עם דין שיימוס. באופן מפתיע ביותר – דווקא הארי התנחם מהר יותר.
כשירדו מהרכבת הרמיוני זיהתה במהירות את הוריה שעמדו ביחד עם ארתור ויזלי ברציף, פניהם מוארות לקראתה. היא רצה אל שניהם וחיבקה אותם חיבוק עז.
"אנחנו חייבים לומר שהיינו סקרנים ותחקרנו את פרד לפני שהספקת להגיע..." אמה של הרמיוני חייכה. פרד הצטרף אליהם באותו הרגע – נראה לחוץ אך שמח לראותה.
"שמחתי להכיר אתכם, מר וגברת גריינג'ר," אמר בנימוס.
"שמחתי לשמוע על רעיון הפלאטון הנייד ממך, מר גריינג'ר," אמר בהתרגשות ארתור ויזלי.
 "טלפון," הרמיוני תיקנה בחיוך.
-
את השבוע הבא הרמיוני בילתה בנעימים בביתה. מלבד הינשוף שהביא לה כל בוקר את עיתון 'הנביא היומי' – היא באמת התנתקה מעולם הקסמים לשבוע.
הוריה לקחו אותה לטייל מחוץ לעיר באחד הימים, ושם נושא השיחה היה בעיקר פרד.
"איך הכרתם? מתי התחלתם לצאת ביחד? את שומרת על עצמך?"
"אמא!" הרמיוני זעקה. "הכל בסדר!!!"
"חשוב לנו לדעת שבתנו שומרת על עצמה – ואנחנו גם קצת מתרגשים שגדלת כל כך," אמר אביה בחיוך חמים.
"יש לכם מענה ממבוגרים בבית הספר בנושא הזוגיות והמין?" אמה של הרמיוני המשיכה לשאול.
הרמיוני נאנחה. "לא כל כך. אבל יש לי חברה שקוראת מאמרים וספרות שעוסקים בנושא והיא משאילה לי את ספריה כל הזמן..."
אמה של הרמיוני הרימה את גבותיה. "אני לא יודעת אם זה מספיק. את רוצה אולי להתחיל גלולות למניעת הריון?"
הרמיוני התלבטה אם לדפוק את הראש בעץ הקרוב אליה באותו הרגע, נשמה נשימה עמוקה וענתה -
"אמא, אנחנו לא מקיימים יחסי מין."
"זה בודאי יעלה מתישהו," מלמל אביה של הרמיוני. "שווה להתחיל את כל התהליך כבר עכשיו, את יודעת. זה יהיה שימושי – ואני לא יודע עד כמה עולם הקוסמים מפותח בהקשר הזה..."
"בסדר," הרמיוני נאלצה להסכים. היא הופתעה לגלות שכנראה שהשיחה תוכננה מראש, וכבר נקבע לה תור לרופאת-נשים ביום למחרת.
מהתור היא יצאה עם אמה ומרשם לגלולות. בתור בבית המרחקת הרוקחת חייכה אליה ואל אמה ואמרה – "זה נחמד לראות הורים שתומכים בילדיהם ככה. בדרך כלל הנערים והנערות שאני מוצאת כאן תמיד בודדים, מבוהלים וחוששים."
אמה של הרמיוני חייכה בחזרה לרוקחת בעוד הרמיוני מסמיקה כולה.
"אני חושבת שזה טוב שאת פתוחה איתנו בנושא המין שלך ושל בן זוגך," אמרה אמה. "אני גם מעריכה אותך מאוד כשאת יודעת לומר שאת לא מוכנה עדיין. זה חשוב להיות קשובה לעצמך".
"אמא, הייתי בקושי בת 16 כשהתחלנו לצאת... וזה לא שאפשר לקיים יחסי מין בבית הספר – יש תלמידים אחרים בכל מקום!"
אמה של הרמיוני הרצינה כשענתה – "גיל זה לא פקטור. כל אחד ואחת מוכנים בזמן שלהם. תתפלאי לשמוע, אבל יש לא מעט זוגות שאיבדו את בתוליהם בין כתלי בית הספר או הפנימיות בהן למדו."
הרמיוני הזדעזעה בינה לבין עצמה, מקווה לעולם לא להיכנס לאף זוג באמצע קיום יחסי מין בבית הספר.
"את מרגישה שאם תגיעי לרגע שבו תרצי לקיים יחסי מין – את תדעי מה לעשות?" הקשתה אמה בשאלות.
הרמיוני אמצה לרגע את מוחה. "אני לא בטוחה."
"חשוב לדעת בפני מה את עומדת לפני שאת לוקחת החלטה רצינית שכזו, הרמיוני. כמו כל דבר אחר בחיים – אל תסמכי רק על הצד השני שידע הכל!"
בלי קשר לקיום יחסי מין – זו הייתה גישה שהרמיוני יכלה להתחבר אליה.
-
ביום הפרידה הרמיוני התרגשה לעזוב את הוריה. בכל הבלגן מסביב – לא ניתן היה לדעת איך יהיה בפעם הבאה שיפגשו.
דפיקות נשמעו על הדלת ואביה ניגש לפתוח את הדלת. פרד וג'ורג' חיכו מחוץ לביתה.
"שלום! נעים מאוד!" אמר אביה, נראה מעט מבולבל מהכפילות. הוא ציפה לראות רק את פרד.
הוא הזמין את התאומים להיכנס ולשתות איתם תה. כל המשפחה והתאומים ישבו בסלון ושוחחו מעט. התאומים הציגו את עצמם ועצרו את הבלבול.
פרד התגאה בכך שהרמיוני ידעה להבדיל ביניהם מהרגע הראשון שנפגשו. הם המשיכו וסיפרו על החנות המצליחה שלהם והרמיוני הצליחה לזהות רוגע בהבעות הפנים של הוריה. המפגש הרשמי הזה כנראה המעיט מעט את חששותיהם.
לפני הפרידה הרמיוני חיבקה חיבוק עז את שני הוריה, ומשם היא, פרד וג'ורג' נסעו ברכבת התחתית אל סמטת דיאגון.
הנסיעה עברה על שלושתם בטוב – כולם שמחו להתאחד אחרי זמן ארוך.
הרמיוני התעניינה בשלומם של בני משפחתם ושל ג'יני בפרט.
"הכל היה בסדר איתה עד שהתגלה לכולנו שהיא התחילה לצאת עם דין תומאס..." אמר ג'ורג' בהבעת פנים חמורת סבר.
"מה הבעיה אתו בדיוק?" הרמיוני ניסתה להבין.
"אין בעיה אתו – " פרד הסביר, "יש בעיה עם ג'יני כשהיא יוצאת עם בנים."
הרמיוני זעפה. "אני חושבת שאתם מגזימים. זה שג'יני הינה אחותכם הקטנה לא אומר שהיא לא יכולה לצאת עם בנים בצורה אחראית!"
"את צודקת הרמיוני," אמר פרד בהסכמה, "אבל עד שהיא תצא עם הארי – אף אחד מבני משפחת ויזלי לא יוכל להיות מרוצה."
הרמיוני גיחכה בשקט. זו באמת הייתה הפנטזיה של כולם – שממש לא ברור מדוע לא התממשה עד כה.
שלושתם הגיעו בדיוק אל מול החנות ונעצרו. נשימתה של הרמיוני נעתקה.
לא ניתן היה לפספס את החנות בשום צורה- היא הייתה החנות היחידה שנראתה מזמינה לכניסה ברחוב. כל כך הרבה הסחות דעת הופיעו בחלון הראווה – זיקוקים מתפוצצים, שלטי ניאון מתעופפים, בובות ענק של פרד וג'ורג' שמנופפות לשלום לעוברים-ושבים.
"פרד, ג'ורג' – זה נראה מדהים!"
התאומים חייכו בסיפוק. "בתקופה קשה זו – חשוב לגרום לאנשים לחייך," אמר ג'ורג' ברצינות.
"אפילו אוליבנדר סגר. אני לא בטוח מהיכן רוכשים שרביטים השנה!" מלמל פרד.
הרמיוני התעצבה מהידיעה שאוליבנדר סגר את החנות, אך התרגשה להיכנס.
בתוך החנות היה נראה צבעוני כמו בחלון הראווה, ובהחלט היו המון תזוזות בקרב המוצרים הנמכרים. יחד עם זאת – הרמיוני הבחינה במן סיפוק קטן שהחנות הייתה מסודרת מאוד.
הייתה חלוקה של אזורים – אזור לבני הנעורים, מחלקה של טריקים של מוגלגים (הרמיוני יכלה לתאר לעצמה שארתור ויזלי הוא לקוח קבוע במחלקה הזו), אזור לילדים, אזור קסמים מורכבים ואזור אחרון – "צוות בלבד". פרד הוביל אותה בין המחלקות כשג'ורג' חזר לקופה, לתת מענה ללקוחות.
"מה יש כאן?" הרמיוני הסתקרנה.
"מיד תראי," פרד חייך, מגניב לה נשיקה קטנה בלי שהלקוחות יבחינו.
הוא פתח את הדלת של "צוות בלבד". מאחוריה התגלה להרמיוני חדר מרובע, לבן ומסודר להפליא. בחדר הייתה ספרייה עצומה והמון שולחנות עם מבחנות וקדרות. נראה ממש כמו...
"זו המעבדה שלכם!" הרמיוני הכריזה. זה היה נראה מדהים. ממש מקום שהייתה רוצה לבלות בו קצת זמן.
"כן, זה המקום האהוב עליי. כאן רוקחים את כל הקסם," אמר פרד. "ויש לנו עוד כמה דברים לראות – בואי אחריי!" הוא הוביל אותה אל מאחורי הספרייה, שם הייתה דלת נוספת.
"מכאן מגיעים לדירה," הסביר ופתח את הדלת. שניהם עלו במדרגות עד שנגלתה להרמיוני דירה קטנה ומסודרת. היה בה סלון ומטבח, שני חדרי שינה וחדר מקלחת.
הרמיוני הבחינה להפתעתה כי הסדר דיי שלט בדירה. כנראה שהם לקחו משהו מאמא שלהם, חשבה לעצמה.
בסלון הייתה תלויה תמונה גדולה של צבא-דמבלדור ועל שולחן האוכל הרמיוני זיהתה את יומני-הפגישות שרכשה להם לחג המולד האחרון.
"מה את אומרת?" שאל פרד בחשש.
"זה מדהים, פרד!" הרמיוני אמרה בהתרגשות.
"אני שמחה שאת מרוצה. בואי, נלך לחדר השינה שלנו ונפרוק את הציוד שלך. אני בחופש היום", הוא חייך, שוזר אצבעותיו בשיערה.
הוא הוביל אותה לחדר שינה פשוט למדי. לא היה בו דבר פרט למיטה זוגית, ארון קטן ושולחן כתיבה עם כיסא תואם בצידו.
"הייתי רציני כשאמרתי שאמרתי שתביאי דברים שיישארו כאן," פרד אמר, "השארתי לך מקום בארון ועל השולחן את יכולה להניח חפצים אחרים, כמו ספרים ומחברות."
הרמיוני קפאה במקומה ולא הוציאה הגה.
"הכל בסדר, 'מיוני?" פרד שאל והתקרב אליה, מודאג.
"אתה פשוט מדהים, פרד," הרמיוני אמרה, דמעות עומדות בגרונה.
היא נישקה אותו, שוכחת לגמרי מכל עניין סידור הציוד בחדרו.
בשעות הבאות שניהם לא לבשו יותר מדי או דיברו ביניהם יותר מדי. זה היה נפלא.

הפרק הקודם		הפרק הבא