יומנה של מכשפה

90\9\18
יש את השקט שלפני הסערה... ויש את של אחרי.
היום היה רגיל, ממש רגיל.
כאילו כולם שכחו שאתמול היה לי יום הולדת שניים עשר.
טוב, חשבתי שלהיות בת 12 יהיה יותר מעניין מאשר 10 או 11.
כנראה טעיתי.
היום היה יום רגיל.
רגיל מידי.
הרגשתי שאף אחד לא מדבר איתי, אבל זה לא חרם.
הרגשתי שאף אחד לא שם לב אלי, אבל בלי כוונה.
הרגשתי שלכולם יש חברים חוץ ממני, אבל אני לא באמת שונה.
זה היה כמו בבית הספר הקודם.
רק עם קסם.
עם הרבה מאוד קסם.
לפעמים יותר מידי.
ולפעמים לא.
כמו עכשיו.
עכשיו אני לבד.
אין קסם רב.
ואז, נכנסתי לספריה.
המקום הקסום ביותר בהוגוורטס.
המקום המושלם.
אני הייתי היחידה שם.
רק אני והספרים.
הספרים והספרנית.
קראתי.
המשכתי והמשכתי לקרוא.
עד הערב.
עד שהספריה נסגרה.
וחזרתי לעולם הבדידות.
מקווה ליום חדש.
ביי

סליחה,

אני יודעת שהפרק הזה די עצוב,

אבל אני עדיין מקווה שתאהבו אותו

הפרק הקודם		הפרק הבא