אילו לא הייתי קוסם

דראקו הביט בי קצת בהלם כשדיברתי, אבל מיד התעשת ועטף אותי בחיבוק.

"הארי" הוא אמר אל תוך אוזני "הארי, אני כל כך מצטער שזה מה שאתה מרגיש בזמן האחרון".

כבר לא יכולתי להחזיק את הגוש בגרוני. בדרך כלל אני לא בוכה, אבל עכשיו הרגשתי איך דמעה רותחת זולגת מעיניי על לחיי ויוצרת כתם על חולצתו של דראקו.

"אני לא ידעתי" אמר דראקו והעביר את ידו על כל אורך גבי "אני אוהב אותך הארי".

אוף לעזאזל, החולצה שלו בסוף תהיה סחוטה, למה אני בוכה כמו בחורה?!

"ואני אוהב אותך בדיוק בגלל כל הדברים שהזכרת קודם. אני אוהב שאתה מושך אליך צרות, זה מגניב. ואני אוהב את זה שאתה אמיץ ולא מפחד מאף אחד. אני התאהבתי בך כמו שאתה, וככה אתה צריך להישאר".

"ואל תדאג בקשר לשני אלו" הוא אמר כשהתנתקנו מהחיבוק "אם רק היית אומר להם שאתה חבר שלי הם לא היו מעיזים להתקרב אליך".

נו הנה שוב. חשבתי לעצמי. שוב דראקו הוא זה שמוציא אותי מהבעיה.

"אל תדאג הארי" הוא אמר בחיוך "זה לא בחינם. אני עוזר לך בתנאי שאתה חייב לי כירבול".

"לא היום" עניתי בחיוך. דחפתי אותו לשכיבה והתיישבתי על מותניו "היום אתה שלי"!.

למחרת פקחתי את עיני וגילית שאני שוכב במיטה ולידי (ואין לי מושג איך הוא הגיע למצב הזה) שכב דראקו בתנוחה מאוד מוזרה. רגל אחת שלו תקועה בין ירכי, ידו מונחת על העיגול הכחול שנוצר בביטני מהמכה של קראב, וראשו שעון על חזי, עולה ויורד בקצב הנשימה שלי. על פניו היתה הבעה טרודה וחמודה מאוד.

"דראקו" אמרתי בשקט ליד אוזנו.

"מממ" מילמל דראקו והתהפך לצד השני.

"קום דראקו" ניערתי אותו קצת.

"קח את מברשת שיניים הכחולה" הוא מילמל מתוך שינה".

גיחכתי קצת. "אתה יודע, זה די מעליב שאתה מעדיף לבלות את היום האחרון לחופשה בלחלום על מברשות שינים" אמרתי בקטנוניות.

"מה"? שאל דראקו ופקח זוג עיניים אפורות וגדולות "זה היום האחרון לחופשה"?

"אכן" עניתי "עוד יומיים מתחילה שנת הלימודים".

"אוף" נאנח דראקו באכזבה "זה עבר מהר מידי".

"כן בהחלט" הסכמתי איתו "אבל אני רוצה לנצל את היום הזה טיפה יותר מאשר להמשיך לשכב פה כל היום ולהתלונן" אמרתי בחיבה וקרבתי את שפתי לשלו.

"אהמ..." כיכח דראקו בגרונו והניח אצבע על שפתי "שום נשיקה לפני ציחצוח שיניים".

"נו באמת" אמרתי בזעף וקמתי מהמיטה, ניגש אל האמבטיה.

"אז מה אתה אומר על לראות סרט" שאלתי ברגע שיצאתי, אבל נחרות עדינות שקידמו אותי הבהירו לי שדראקו חזר לישון.

"בייב"? שאלתי והתיישבתי על ידו "הכל בסדר"?

"אה כן" ענה דראקו ולא פקח את עיניו "אני פשוט עייף. זו לא אשמתי שאתמול בשעה מאוחרת החלטת לבכות ולספר לי את כל מסכת חייך האומללים". הוא אמר בהקנטה.

"היי דראקו" אמרתי בטון נעלב והסמקתי "זה לא יפה"!

"סתם, חיים שלי, לא להעלב" הוא ענה והתרומם לישיבה.

"אהמ"... כיכחתי בגרוני ועצרתי את שפתיו שהתקרבו לנשק את צווארי "שום נשיקה לפני ציחצוח שיניים" חיקיתי את קולו של דראקו.

הוא שלח לעברי מבט לא משועשע בעליל ונכנס אל האמבטיה.

נאנחני כשהבנתי שיש לי עוד לפחות חצי שעה להשתעמם לבד. לדראקו היה מין מנהג מגונה כזה לחשוב על כל הדברים הכי לא חשובים כשהוא מתארגן בבוקר.

ואז הבריק במוחי אחד מתוך אלפי רעיונותי המבריקים. חייכתי וקיפצצתי כל הדרך למטבח.

טוב, היי לכולם!

שאלה לי אליכם: יש לי לפחות עוד איזה חמישה פרקים שאני בטוח אכתוב, ויכול להיות גם עוד אחר כך...

השאלה היא, אם הפאנפיק הזה הוא כבר יותר מידי פרקים.

לעשות פאנפיק חדש שיהיה המשך לזה? או להשארי ככה?

תכתבו בתגובות מה אתם חושבים.

אחלה המשך יום...

הפרק הקודם		הפרק הבא