שלושה סוגי דם, יורשי הקונדסאים..

מוחי:

יש המון שיעורי בית ושלושה מבחנים להתכונן אליהם...

נעעעעעעע אני אכתוב פרק לפאנפיק!

תודה.

-------------------------------------------------

נ.מ ג'ים:

כשהארי, רון והרמיוני הגיעו אלינו, נראה שהם בעיצומה של שיחה. הארי ניגש לחבק את אלבוס, אבל לא הפסיק להתווכח עם איש אדום שיער, ששיערתי שהוא רון וויזלי.

"חה! אמרתי לכם שאצליח להנחית את המכונית!" אמר רון עם חיוך ניצחון מתנופף על פניו. 

"התנגשת בעץ ושברת לה מראה," ציינה אישה עם שיער חום, הרמיוני.

"זה עדיין שיפור מהפעם הקודמת, נכון הארי?" אמר רון וקרץ.

"כן כן, כולנו מאוד גאים בך רון." היה זה תורו של הארי להגיב. וזה היה די מרגש, לראות את הארי פוטר פנים מול פנים.

"למען האמת," לחשה אלינו הרמיוני גריינג'ר. "הוא לא הצליח. הטלתי כישוף ריחוף ברגע האחרון, אחרת כולנו היינו מתרסקים."

בינתיים אלבוס הסתכל על שלושתם בחיבה, הוא באמת אהב את שלושת האנשים האלה. ואני חייב להודות, שכשמתכוונים לחברים הכי טובים, מתכוונים אליהם. אפשר היה לראות כמה זמן הם חברים, וכמה החברות שלהם שרדה.

ואפילו אני, שלא הגעתי מעולם הקוסמים, שמחתי לראות את השלישייה הזאת שבה להוגוורטס.

נ.מ רואן:

בחיי. ללכת עם הארי, רון והרמיוני במסדרונות של הוגוורטס זה בכלל לא פשוט. מכל מקום נשמעו לחשושים או צפצופים נרגשים, וכל מורה אפשרי ניגש כדי ללחוץ איתם ידיים. נראה שהם נבוכים מכל העניין, אבל מנוסים בזה.

אחרי כמה וכמה שיחות מנומסות והתחבאות מתלמידים נלהבים יתר על המידה, הגענו אל חדר המועדון, שתודה לאל, היה ריק. זה היה יום יפה וכולם העדיפו לבלות בחוץ.

"התגעגעתי לחדר הזה," אמר הארי, ובעיניו נראה זיק של התרגשות, כאילו הוא נזכר בכל הדברים שהוא עבר בחדר.

"תדעו לכם שממש כאן שני האחים שלי המציאו את החטיפים למבריזים," אמר רון בגאווה והצביע על פינה ליד האח.

כולנו התלהבנו. החטיפים למבריזים היו פופולריים מאוד, ושימשו אותנו לא פעם.

"המציאו דרך הסתכנות רבה יש לציין," העירה הרמיוני. 

אחרי שהם סיימו להעלות את כל הזכרונות שרצו, כולנו התיישבנו. סם, אלבוס ורובי נראו קצת לא בנוח בחדר מועדון של בית אחר. אבל לא היה זמן להתעסק בזה.

"אז במה נוכל לעזור לך אלבוס?" שאלה הרמיוני. נראה ששלושתם מבינים שהם לא כאן בשביל לעזור בעבודה לימודית, אבל הם בחרו לשחק את המשחק. בינתיים.

"כן, אממ אז יש לנו עבודה על חדר הסודות, אתם יכולים לספר לי מה אתם יודעים על החדר?" שאל אלבוס בזהירות. 

"תאמין לי, בשביל זה צריך לשאול את אמא שלך, היא הייתה חלק מאוד מרכזי בפעם הקודמת בה הוא נפתח, אבל היא לא יכלה לבוא," אמר הארי. אבל הם הסכימו לספר לנו.

אחרי המון המון המון דיבורים על חדר הסודות, שעסקו בדברים שכבר ידענו, או לא רלוונטיים, אלבוס סוף סוף ניטב את השיחה אל הנטיב הנכון.

"ואממ מי יכול לפתוח את החדר?"

"כל אדם שיודע לחשננית," אמר הארי.

"מה! אבל חשבתי שרק היורש של סלית'רין יודע לפתוח את החדר!" קפצה אליס.

"לא," זו הייתה הרמיוני. "רק היורש של סלית'רין יכול לשלוט בבסיליסק שבתוך החדר."

"אה," אליס נרגעה.

"אבל יש לחשננים, שהם לא יורשים של סלית'רין, שטיפלו בבסיליסקים המון פעמים," ציינו סם, ואליס הזדקפה שוב. 

"נכון, רק הבסיליסק המסוים שהארי השמיד אומן להקשיב רק ליורשים של סלית'רין," אמרה הרמיוני ואליס החווירה.

"אז אם מישהו יצור בסיליסק חדש, הוא יוכל לשלוט בו גם אם אינו היורש?" שאלה רובי, אולי קצת יותר מדי בהתלהבות.

"לא ברור לי מה מטרת השאלה הזאת, אבל כן."

אליס נראתה כמו קיר. וכולנו החלפנו מבטים.

נ.מ אליס

אחרי שהארי, רון והרמיוני סיימו את הביקור, הם חזרו הביתה במכונית שלהם. אבל הכל היה לשווא. הדבר היחיד שהבנתי, היה שיכול להיות שאח שלי מנסה ליצור בסיליסק. יכול להיות שהוא רוצח.

וזה הספיק לחברים שלי.

"אליס, זהו זה." אמר רואן. "את הולכת עכשיו לבדוק את הסוודר של אח שלך." לצערי הרב, כולם הסכימו איתו. ולצערי העוד יותר רב, הוא צדק. הגיע הזמן. 

אז יצאתי מהחדר, והלכתי לחפש את אחי.

כשמצאתי אותו לבסוף, זה היה בכיתה ריקה. נכנסתי. ולפני שהעזתי להגיד משהו, הבחנתי בדבר אחד.

הסוודר האפור, הסוודר האפור שהוא תמיד תמיד תמיד לבש,

לא היה עליו הפעם.

----------------------------------------

שלומותתתת

אני חושבת שמגיע לכם הסבר ללמה הפרק הזה התעכב שוב, אז הנה:

לפני יומיים, התחלתי לכתוב פרק חדש לפאנפיק, התחלתי אותו, הוא היה טוב.
ראיתי שאני כבר לא אספיק לסיים אותו היום (היה מאוחר) וצילמתי את המסך כדי שלא אאבד את מה שרשמתי.

אך היום, בעודי מתיישבת לכתוב:
אני
לא
מוצאת
את
הפאקינג
תמונההההההההההההה.

לא נורא. התגברתי על זה.

אז אני די מרוצה מהפרק של היום, השתדלתי לכתוב הרבה.

ולבסוף, כואב לי להגיד שאנו מתקרבים לסיום הפאנפיק. 

-ניגוב דמעה-

אני אתעודד בזה שעדיין יש לי כמה פרקים שמחכים להיכתב, גם אם הם אינם רבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא