האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

ואוו סופסוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל כך התגעגעתי לזה!!!!!!!
ואין לי אפילו מילים לתאר כמה התגובות המפרגנות עוזרות וכמה כיף לקרא אותן.
תכננתי שהפרק יהיה ארוך יותר, אבל אני פשוט נרדמת על המחשב, והבטחתי לכם שברגע שאני אוכל, אני אעלה את הפרק, אז הנה הוא :)
מחר אני אעלה את החלק השני
מקווה שתהנו!

ג'יימס ישב בחדר המועדון הריק, אחרי שהוא ולילי חזרו מביתו ולילי עלתה לחדרה להחליף בגדים.
הוא לקח גיליון של הנביא היומי מלפני שבועיים שהיה מונח על השולחן והחל לעיין בו, אך אחרי כמה שניות הוא שמע המולה של ילדים, החור שמאחורי התמונה נפתח, וכל הגריפינדורים שהיו בבית בחופשת החג חזרו להוגוורטס.
הוא ראה את שלושת חבריו ביחד, סורקים את חדר המועדון, כנראה מחפשים אותו.
רמוס ראה אותו ונופף לו קלות, ואז משך את סיריוס לעברו.
"היי, אתה בסדר?" סיריוס שאל בעדינות כשהגיעו אליו.
"ג'יימס הביט בו במבט מבולבל. איך הוא ידע?
רמוס, שכאילו קרא את מחשבותיו הוציא גיליון של הנביא היומי והושיט אותו לג'יימס.
ג'יימס דפדף בו, וראה שהעמודים השני והשלישי מוקדשים כולם לסבא שלו.
קורות חייו, רשימה של ההשיגים והפרסים שקיבל, ותמונות שלו, כמעט מכל שלב בחייו.
תמונה גדולה שלו מהתקופה האחרונה הייתה פרוסה על גבי חצי עמוד, וג'יימס בהה בתמונה כמה שניות.
סבו חייך ונופף, ונראה, למרות זקנותו, מכובד כשהוא מחייך ומנופף, עיניו החומות נוצצות מאחורי משקפיו.
"היי, מי זאת?" סיריוס שאל פתאום. ג'יימס עקב אחרי אצבעו, וכשראה על מה הוא מצביע, ליבו החסיר פעימה.
הייתה זו תמונה קטנה מהלוויה, בה הוא נראה הולך ליד אימו ואביו. למזלו, פניה של לילי היו מוסתרים על ידי קוסם גדול שעמד לפניה, אבל ראו את ידה מחזיקה את ידו.
"אהה בת דודה שלי", הוא אלתר במהירות, "כריסטינה."
"כריסטינה? היא דיי שווה, לא?" סיריוס שאל בקול מהורהר. רמוס תקע בו מרפק בצלעותיו בתגובה, וסיריוס נאנק, עד שהבין מה אמר. "אופס, סליחה" הוא אמר.
ג'יימס חייך חיוך קטן.
היה לו קשה לחשוב על בת דודתו במונחים של יופי, אבל אם היא לא הייתה קרובת משפחה שלו, הוא כנראה היה מכנה אותה באותה צורה.
"היי, ג'יימס, אני יודע שבטח כבר שמעת את זה הרבה פעמים, אבל סבא שלך באמת היה אדם מיוחד", סיריוס אמר ברצינות, ועיניו היו כנות.
ג'יימס ידע שסיריוס, יותר מכל אחד אחר יודע על מה הוא מדבר.
למרות שהיה חבר בכיר במסדר עוף החול, ריצ'רד פוטר אפילו לא הניד עפעף כשנודע לו שהחבר הכי טוב של נכדו הוא ממשפחת בלק, וכשסיריוס פגש אותו בפעם הראשונה, הוא מיד נקשר אליו והעריץ אותו, כמעט כמו ג'יימס.
"תודה", הוא אמר, והתכוון לזה מכל ליבו. "איך הייתה החתונה?"
"האוכל היה טעים", סיריוס אמר בקול קשה, וג'יימס הצטער ששאל.

ג'יימס רצה לשכוח מהאבל שלו, להתגבר עליו, אבל אף אחד בהוגוורטס לא נתן לו לשכוח את סבו.
גליונות של הנביא היומי עם תמונות של סבו היו מפוזרים בחדר המועדון בערך שבוע, וג'יימס ראה את סבו מנופף לו בעת שהכין שיעורים, דיבר עם חבריו ו
ומה שעצבן אותו יותר מהכל, היה היחס של המורים שלו.
כולם התייחסו אליו בעדינות מופרזת, כאילו הוא עלול להתפרץ בבכי כל שנייה.
גם היחס מהתלמידים היה מייאש. בכל פעם שהוא עבר במסדרון, קהל הילדים נחצה לשניים. ג'ימס הרגיש כאילו שד שחור, עליו כתוב מוות עוקב אחריו, לא נותן לו מנוח.
למזלו, נראה היה השהשלג הראשון שאחרי החופשה השכיח מכולם לרגע את ג'יימס.
הםם התעוררו לבוקר יום שבת לבן.
הדשא הפך לשדה לבן, הפתיתים הלבנים מילאו את חלונם, והעצים התכסו בשכבה דקה של קרח, שנצנץ כמו אלפי יהלומים.
כמעט כל התלמידים, חמושים בצעיפים ומעילים עבים, יצאו החוצה אחרי ארוחת הבוקר.
רוה התלמים של השנה החמישית מגריפינדור, בהנהגת סיריוס, ולאחר שכנועים רבים מצידו, גם ג'יימס, ניהלו מלחמת כדורי שלג סוערת במיוחד.
היה זה בהחלט היום השמח ביותר של ג'יימס מזה כמה שבועות.
בשלב שבו היה כולו רטוב משלג, רמוס נעלם עם דיאנה לאנשהו כבר מזמן, והוא כיוון לעבר דן כדור שלג גדול, אך הוא זז בזמן, והכדור פגע בדיוק בפניה של... לילי, שעמדה מאחוריו.
"אוווו...." סיריוס, שעמד לידו אמר בחיוך גדול.
"ג'... זאת אומרת, פוטר!" לילי צעקה, והילדים שסביבם השתתקו, מחכים לבידור הרגיל של הריב בין לילי לג'יימס.
"מצטער, מצטער, מצטער!" ג'יימס אמר והלך אחורה עם כל צעד שעשתה לכיוונו.
הוא היה עם הגב לעץ כשלילי הגיע למרחק של צעד ממנו.
פניה היו כל כך רציניות עד שהוא פחד שעיניה פתאום יחלו לירות גיצים, אך פתאום חיוך קטן הופיע על פניה.
היא התכופפה, וכשקמה, היא זרקה על ג'יימס כדור שלג גדול ממרחק אפס.
לרגע נדמה היה שאף אחד לא יודע מה לעשות.
לילי אוונס לא נהגה להצטרף לבאלגנים של ג'יימס פוטר.
"אוונס, סופסוף השתחררת קצת!" סיריוס צעק, וזרק עליה כדור שלג, שפגע בגבה, ובעקבות זה, הבלגאן חזר ואפילו גדל, כשגם רוב הבנות הצטרפו.
בכל הבלגן, ג'יימס משך את לילי בידה אל הצד האחורי של הטירה, שידע שיהיה ריק לגמרי.
הוא מעד על שורש שהסתתר מתחת לשכבת השלג העבה ונפל, ולילי עליו.
"אחח", הוא נאנק.
לילי חייכה ונשקה לו קלות, ואז שכבה על גבה לידו, אך הוא לא הרפה והעמיק את הנשיקה.
"אוי, אני אוהב את השלג", הואא אמר כששיחרר אותה, ולילי מרפקה אותו קלות.

תגיבו ותנו ביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא