לנשום עמוק

מספר רב של אנשים עומדים בשורה מסודרת.
"אלה המורדים שבשבילם סיכנו את חיינו, " אומר סדריק.
"הייתי מעוניינת לעבור ביניהם. " אומרת הרמיוני. סדריק נותן לה את רשותו (כאילו שהיא צריכה אותה).
האדם הראשון בשורה הוא ילד. שיערו בלונדיני ומסודר ועיניו שחורות.
"היי, ילדון. מי אתה?" מתכופפת אליו הרמיוני.
"אני... אני אדגר. בן חמש," לוחש. הרמיוני רואה של ילד הקטן נפלו כמה שיניים.
"לאיפה אבא ואמא?"
"יש רק אבא. " אומר הילד, לוחש ליתר דיוק. "עם אחותי הקטנטנה. "
"איך קוראים לאחותך?"
קולו של הילד צרוד, אבל כל כך חמוד.
"מיה. " אומר. "מיה שלי בת חודש. אבא איתה. אני... אני לא יודע איפה הם. "
"אהה, אז שנמצא אותם הם יבואו אליך. טוב, חמודי?" היא פורעת את שיערו והוא מחייך.
המורד הבא הוא נער. שיערו ג'ינג'י והוא מלא נמשים, בן 14 לפחות.
"היי, " הוא אומר. "אני סקוט. בן 14. "
"היי. " אומר סדריק לסקוט. "יש לך מישהו פה?"
"כן, " אומר סקוט. "יש לי את הנרי, האח הקטן שלי, את סאם, אחותי הגדולה, ואת ההורים שלי. וכן, עוד ידידה שלי. מישל. כן, אם תמצאו מישהי כאן, בגילי, תודיעו לי. וגם את ההורים שלי ואת סאם והנרי. "
סדריק טופח על כתפו ומהנהן. אבל יש משהו שהוא לא מספר לו.
"אתה לא מספר לי משהו, חבר, " אומר סדריק. "אני יודע. איבדתי דבר או שניים בחיים שלי. "
"אני... אני לא יודע על מה אתה מדבר. " מתקשח הנער. סדריק יודע שמעבר לעטיפתו החיצונית, מעבר למגן הקשוח, מסתתר נער אבוד שרוצה לבכות. שרוצה להגיד, שרוצה להתבטאות.
"איבדתי את החבר הכי טוב שלי. הוא נפל ביער. איזה חייל אחד הרג אותו. "
"אני מצטער. נמצא אותו ונקבור אותו. רק תגיד לנו באיזה אזור, סקוט. "
הג'ינג'י מהנהן.
תינוקת. מכוסה בשמיכת קטיפה לבנה, תינוקת קטנה עם פלומת שיער חומה וקטנה, עיניה בצבע טורקיז וחיוכה פשוט חמוד. חמוד ומתוק.
על השמיכה כתוב "ג'יין".
"וואו, איזה מתוקה, " הרמיוני מרימה אותה. היא שוקלת לפחות קילו. "פגה קטנה. היא יתומה, כנראה. "
"היא לא יכולה להישאר כאן, " קובעת הרמיוני. "מישהו יצטרך לקחת אותה. "
"אני לא יודע אם אפשר בכלל, " אומר אלבוס. "עם כל החרא שקורה סביבנו לאחרונה, הרמיוני, לא נרא'לי שהיא תהיה בטוחה איתנו. "
"אז... טוב, היא לא נשארת כאן. מישהו מכם חייב לקחת את ג'יין. "
"אני חושבת שאפשר, " אומרת בלה, ומסתכלת אל סדריק.
"מה נגיד לאמא? שמצאנו אותה בין 25 מורדים ממחוז 8, שדרך אגב, נלחמנו נגד חיילים בשבילם וסיכנו את החיים שלנו, והיא יתומה, אז אפשר לאמץ אותה?"
בלה עוטה פרצוף מאוכזב ודואג. התינוקת מתחילה לבכות.
"אנחנו ניקח אותה, " אומרת לילית'. היא אמורה להיות במקום אחר עכשיו, אבל לאף אחד לא אכפת. דמיאן מסכים. "נגיד להורים שמצאנו אותה ביער, כשהלכנו ללמוד למבחן איתכם או משהו. כבר נמצא תירוץ. "
הרמיוני מושיטה ללילית' את התינוקת. לפחות איתם היא תהיה בטוחה, ולא באמצע מחוז כושל. יש רק כמה מחוזות כושלים. הנשיאה החדשה שהחליפה את סבה שיקמה המון מחוזות מתוך ה-13. המחוזות הכושלים הם 3 ו-8. כל השאר משוקמים ובטוחים למחייה נכונה.
הם עוברים בין כולם. ביניהם יש בני משפחה שמוצאים אחד את השני, עוד שני תאומים, תינוקים, ג'ונאס ורייבן. תאומים יתומים. הם נראים בדיוק אותו דבר. פלומת שיער שחורה כלילה, מכוסים בשמיכה בלויה וכחולה אחת. הם לבושים בכותונת קטנה, ג'ונאס בכחולה ורייבן באדומה. עיניו של ג'ונאס כחולות, צבען ברור. עיניו של רייבן ירוקות, בצבע העצים כשמש שוטפת אותם.
בסוף הם מחליטים לקחת אותם לדודים של דמיאן ולילית', שלהם אין ילדים. הם יגדלו כאחים של ג'יין טכנית, אפילו שהיא תיגדל עם הוריהם של דמיאן ולילית'. שלושתם יתומים. רייבן, ג׳ונאס וג׳יין.
"ראינו את כולם. כולם התאחדו, הצלנו אותם, " אומר דמיאן.
"זה היה מעשה כביר, " מוסיפה בלה, וכולם צוחקים.
"סדריק, בלה. " לפניהם מופיע איש זקן, זקנו לבן וארוך ועיניו מסתתרות מאחורי משקפי ראייה צרות.
"אני מאוד גאה בכם. זה מעשה ההצלה השלישי שעשיתם החודש, כל המשפחות והיתומים הללו היו נידונים למוות בצמא או ברעב. אתם הצלתם אותם, ואני גאה בכם מאוד. גם בכם, דמיאן ולילית'. " השניים מחייכים בגאווה.
"סדריק, אני צריך מילה איתך בבקשה. אם תואילו. "
החבורה עזבה אותם, והזקן התחיל בשיחה מתובלנת היטב עם אחיה של בלה.
"אז לאן עכשיו?" שואל אלבוס.
"תראה, אנחנו עוזרים לחבר'ה החדשים להסתגל במערכת וגם למורדים שבאו. "
דמיאן החזיק בידו את רייבן, לילית' החזיקה בידה את ג'ונאס וכולם הסכימו שג'יין תהיה בידיה של הרמיוני, כי אם שם היא לא בוכה. בטח כי היא הראשונה שהחזיקה בה, שהעניקה לה חום.
"אבל לא היום, " אומר דמיאן. "אנחנו צריכים להביא את התינוקות הביתה. אתם באים?"
הם יצאו מבול העץ. היער עוד חיכה להם שם, שטוף שמש אך הצינה באוויר והקור עדיין שררו.

הפרק הקודם		הפרק הבא