עולמות מתנגשים

נ.מ הארי

"שלום!" קרא אדון וויזלי בשמחה והשליך את העיתון שלו הצידה. הוא נראה הרבה יותר טוב מאז אתמול בלילה.
"מה שלומך ארתור?" שאלה גברת וויזלי, "אתה עדיין נראה קצת חיוור"
"אני בסדר גמור, אם רק היו מסירים ממני את התחבושות הייתי יכול לחזור הביתה" אמר אדון וויזלי בעליצות
"אז למה לא עושים את זה?" שאל פרד
"כי כל פעם שהם מנסים מתחיל דימום אדיר, נראה שהיה בניבים של הנחש ההוא סוג יוצא דופן של ארס. הם עובדים על סם נגד"
כולם הפנו את מבטם אל בטנו מלאת התחבושות של אדון וויזלי. המצב לא נראה טוב ואני לא יכולתי שלא להרגיש אשמה. אני הייתי הנחש. אני נשכתי אותו.
"נו, אתה רוצה להגיד לנו מה עשית שם אבא?" שאל ג'ורג'
"אתם כבר יודעים. נרדמתי והנחש הזה מצא אותי והכיש אותי" ענה
"ואיפה היית כשזה קרה?" ניסתה ג'יני
"זה לא צריך לעניין אתכם" ענתה גברת וויזלי בגסות
"לא אמרת פעם שלאתה-יודע-מי יש נחש ענק?" שאל ג'ורג' שלא רצה להרפות מהעניין. הנהנתי לחיוב.
"אתם חושבים שזה היה הנחש הזה?" שאל רון בפיקפוק
"מספיק!" אמרה גברת וויזלי בכעס

כולם השתתקו ואני חשבתי שזה זמן טוב לנסות.
"אדון וויזלי? אתה זוכר עוד מישהו חוץ מהנחש?" שאלתי
"אני לא בטוח. הייתי מטושטש כשזה קרה, אולי היה שם מישהו"
כולנו השתתקנו.
"עין הזעם וטונקס מחכים בחוץ ארתור, בוא ניתן גם להם להיכנס ולבקר אותך. קדימה ילדים. צאו" גירשה אותנו החוצה גברת וויזלי

יצאו בחזרה למסדרון ועין-הזעם וטונקס נכנסו פנימה. ברגע שהדלת נסגרה בפנינו פרד התחיל לחפש בכיסיו במרץ.
"מצאת את זה?" שאל ג'ורג' בהתלהבות
פרד הוציא מתוך הכי שלו משהו שנראה כמו פקעת חוטים בצבע עור. התאומים פרמו את פקעת החוטים וחילקו לכל אחד מאיתנו אוזנייעזר.
היססתי, זאת שיחה פרטית. האם אני צריך לשמוע אותה?
"קדימה הארי! אתה הצלת את החיים של אבא שלנו, מגיע לך לשמוע מה הם אומרים" עודד אותי פרד
למרות ההתלבטויות הושטתי יד ולקחתי את האוזנייעזר.
החוטים התחילו להזדחל במהירות מתחת לדלת כמו תולעים זעירות ודקיקות. למשך כמה שניו הארי לא שמע דבר ואז קולו של אדון וויזלי החל להתבהר באוזניו.

"....אותו מדבר עם הנחש בלחששנית. אני חושב שהוא עודד אותו להקשיב"
"ג'קסון מדבר לחששנית?" שאלה טונקס
החלפתי מבטים עם שאר הוויזלים, מסתבר שארתור כן ראה את פרסי. המשכתי להקשיב
"אתם חושבים שהוא עובד עם אתם-יודעים-מי?" שאלה גברת וויזלי
"אני לא רוצה לקפוץ למסקנות לפני שנדע בוודאות. תשארו ערניים לכל סימן ממנו" רטן עין-הזעם
"מה הנחש עשה שם בכל מקרה, זה לא מתאים לאתה-יודע-מי לשלוח את הנחש שלו לעשות לו את העבודה השחורה" אמרה טונקס
"לי נראה שהוא שלח אותו לאסוף מידע" אמר מודי "אני חושב שהוא מנסה לצייר תמונה יותר ברור של מה שמחכה לו שמה. השאלה היא למה ג'קסון היה שם?"
"כן" אמרה גברת וויזלי ונשמע מאוד מוטרדת "אתם יודעים, זה כמעט כאילו דמבלדור חיכה שהארי יראה משהו כזה"
"טוב, יש משהו מוזר בפוטר הזה. כולנו מודעים לזה" אמר מודי

רציתי להתפרץ לחדר ולצעוק: זה לא אשמתי שהייתי שם! אני לא רציתי את זה!
אבל כל מה שיכולתי לעשות היה להמשיך להאזין

"דמבלדור היה מאוד מודאג לגב הארי כשדיברתי איתו היום – "
"ברור שהוא מודאג" קטע עין-הזעם את גברת וויזלי, "הילד יכול לראות דברים מתוך הנחש של אתם-יודעים-מי. די ברור שהוא לא מודע להשלכות של זה אבל אם אתם-יודעים-מי מסוגל להשתלט על הילד –"
תלשתי את האוזנייעזר מאוזני. לבי פעם במהירות, כולם הפנו את מבטם אלי ובפעם הראשונה מאז התקרית – הם נראו לו מפוחדים.

*************************************************************************************

כשחזרנו למפקדת עוף החול מיהרתי אל הקומה העליונה ביותר של הבית והסתגרתי שם.
בגלל זה דמבלדור לא מסוגל להסתכל לי בעיניים? הוא מפחד לראות את וולדמורט? מפחד שהירוק העז יתחלף באדום הזוהר, שהאישונים יתארכו ויתחדדו לאישוני חתול?
לא יכולתי לסבול את זה. קמתי במהירות והלכתי לחדר השירותים ואל המראה שהייתה תלויה מעל לכיור. בחנתי את פני, העיניים שלי עדיין היו ירוקות כמו עייניה של אמי. עדיין הייתי אני.
אבל פני נראו מותשות, היו לי שקיות שחורות מתחת לעיניים ופני היו מלוכלכים ונפולים. נאנחתי וחזרתי לחדר שלי.
הייתי תשוש כל כך רציתי כל כך ללכת לישון, אבל מה אם אני אכיש עוד מישהו? מה אם אפגע בעוד אדם?
מיהרתי לנעול את דלת החדר ונכנסתי למיטה. השתדלתי לשכב בתנוחה הכי לא נוחה שיכולתי כדי שאוכל להתעורר במהירות.
בהיתי בתקרה בקהות חושים, ולבסוף נרדמתי.

"הארי אמא אמרה שארוחת הערב מוכנה אבל היא מוכנה לשמור לך אותה בצד עם אתה מעדיף לישון עוד"
עד שפקחתי את עיני רון כבר יצא מהחדר.
הוא לא רוצה להיות באותו מקום איתי, הוא מפחד ממני.
הנחתי שמשום שהם יודעים עכשיו לאיזה נזק הוא מסוגל לגרום הם לא ירצו אותי איתםבארוחת הערב.
אני צריך לעזוב, אני מסכן את כולם. וולדמורט יכול להשתלט עלי, הוא יכול להרוג אותם. אני חייב לצאת מכאן.
במהירות ארזתי את דבריי והייתי מוכן ליציאה. ידי הייתה על ידית הדלת כשהקול דיבר.
"אנחנו בורחים אם כך?" הסתובבתי במהירות. מאחורי היה דיוקן של אחדמהמנהלים הקודמים של הוגוורטס, זכרתי שהוא היה תלוי במשרדו של דמבלדור.
אז דמבלדור שלח אותו לשמור עלי?
"אני לא בורח מאף אחד" רטנתי
"אז מה אתה עושה? מציל את כולם מעצמך?" שאל הדיוקן בלגלוג
"כן" נהמתי
"על ידי מה? הרעבה? חוסר בשינה?" צחק הדיוקן
"מה אתה רוצה ממני?!" צעקתי עליו
"באתי למסור לך הודעה מהמנהל" הכריז.
"מה ההודעה?" שאלתי בסקרנות, לא יכולתי לעצור בעצמי. האם דמבלדור סוף סוף יספר לי את האמת?
"אל תזוז מהמקום" אמר
"לא זזתי! מה ההודעה?" התחלתי ממש להתרגז עליו
"כרגע מסרתי לך אותה אידיוט. אל תזוז מהמקום" אמר ונעלם מתמונתו
רציתי להטיח משהו על תמונתו אבל לא זזתי. זה מה שיש לדמבלדור להגיד לי? אל תזוז מהמקום? שלוש מילים? וואו תודה על ההשקעה.
ולמרות שלא ידעתי למה אני מקשיב לו הנחתי את המזוודה שלי בחזרה במקום וחזרתי לישון.

******

פרק חדש! מי ידע שהיום הזה יגיע אי פעם!
תודה רבה לכולכם על כמות התמיכה המטורפת. אני שמחה להודיע שכבר יש לי כמה פרקים כתובים מראש.

הפרק הקודם