קוסם בלח"י

ידו של אברהם תופפה בעצבנות על בירכו.

''אברהם, הכל בסדר?" אברהם קפץ בבהלה וראה את המלמד רוכן מעליו ואת כל החיידר מביט בו במבטים תמוהים.

''כן.. כן..'' מילמל בגרון חנוק.

''התבררו פרטים בנוגע לאחיך?" שאל בעדינות המלמד.

''לא.. לא שמענו ממנו מאז ש.. מאז שהוא שלח לנו מכתב לא לדאוג..'' אברהם כבר כמעט בכה.

''אולי תלך הביתה?" הציע המלמד.

''ולפספס לימוד תורה?!" תמה אברהם.

''אני חושב שאתה צריך מנוחה.'' אברהם לא חיכה לבקשה חוזרת ומיהר החוצה מהחיידר והחל לרוץ לעבר ביתו בוכה, דמעות גדולות זולגות מעיניו.

אברהם את כל כך מהר שהוא לא שם לב מה עומד לפניו כך שהוא התנגש בעוצמה במישהו.

הוא הרים את ראשו מהמדרכה שעליה נפל מעוצמת ההתנגשות.

במבט ראשון חשב אברהם שנתקל בבחור ישיבה מהודר שבטח מיהר לדרכו אל בית התפילה לתפילת מנחה.

''אני מצטער..'' מילמל. הבחור הושיט את ידו לעזור לאברהם לקום.

אברהם החל לרוץ משם אבל לאחר שניה פנה פניית פרסה טהרת חזרה לכיוון שממנו בא.

הבחור הישיבה לא זז ממקומו וחיוך אוהב נראה על פניו.

אברהם היה המום. כאשר העיף מבט שני על אותו בחור ישיבה ראה שמאחורי אותו זקן עבה כובע גדול שמכסה כמעט חצי ממצחו מסתרר האח האהוב שלו.

אברהם התקרב אליו בחשש ובחן אותו.

''יעקב?" שאל בלחישה.

הבחור ישיבה לא ענה רק חייך חיוך קטן.

''אני מעט נעלב שלא זיהית מייד." אמר יעקב והניח יד על כתפו של אברהם.

''אז מה אתה עושה מחוץ לחיידר בשעה כזאת?"

''המלמד נתן לי לצאת בגלל כל הבלאגן שלנו. '' סיפר בהתלהבות

''אם לומר את האמת אני מתחיל ממש לאהוב את המלמד הזה." צחק יעקב.

אברהם חייך מעט אבל עיניו כבו כמעט מייד.

''מה קרה?" שאל יעקב מבולבל מעט מהשינוי הפתאומי.

''אני מפחד על יצחק." הוא לחש.

''מדוע שתפחד? יצחק בטוח שם!" אברהם הרים את עיניו בתדהמה.

''מוגן שם? איך זה ייתכן! כל העיתונים מספרים עליו! הבריטים שמו אותו על הכוונת שלהם!" כמעט היה תורו של יעקב לפעור את פיו ועיניו בתדהמה.

''מה..ה. מ...ה מה זאת אומרת?" שאל באימה מסויימת.

''לא שמעת?" אברהם היה מבולבל.

הם החליטו ללכת יחד אל בית הכנסת הקרוב ולדבר שם מבלי שאנשים יוכלו להאזין.

הם העמידו פנים כמתפללים אבל חרש סיפר אברהם על סף בכי את כל המאורעות מאז שיעקב נעלם.

''אמא מאוד דואגת.'' סיפר לו.

אברהם סיים לספר והרים את מבטו אל יעקב.

אברהם הוא הילד החמישי במשפחה ויעקב הבכור ולכן אברהם סוג של העריץ את יעקב ותמיד חשב שהוא איכשהו חסין מפני דברים רעים, אבל כאשר אברהם הרים את מבטו הוא ראה דמעות זולגות על לחיו העטורות זקן ללא הפסקה.

הדמעות הפכו לאט לאט לבכי חרשי בילתי נשלט.

''יעקב..'' נחרד אברהם.

''אברהמ'קה אני צריך שתבטיח לי שתיהיה חזק בשביל אמא ואבא.'' 

אברהם שתק. מובן שיהיה חזק. כל חייו היה חזק בזמן שאחיו יצאו לפעולות הוא יישב בבית והיה חזק.

אחיו לא הבינו את זה, גם יוסי ובנימין, אמא ואבא תמיד ידעו, אולי לא ממש איפה ומה בדיוק אבל תמיד ידעו.

''יש לי בשבילך כמה מכתבים שאני מבקש ממך להעביר למשפחה. אחד מהם לאבא ואמא, אחד ליוסי ובנימין ואחד בשבילך אבל לא ממני.

יש כאן עוד אחד שאני מבקש שתמצא דרך להעביר ליצחק.''

הפרק הקודם		הפרק הבא