אור וחושך

לארה סמית':
הלוואין
אני מתרגשת כל כך.
זה ההלוואין הראשון שלי בהוגוורסט, ואני מה זה שמחה.
דראקו התחפש לערפד.
"מתאים לך." אמרתי לו.
"אתה ממש לבן." הוא הזעיף אליי פנים.
"לא, כי את. קיר."
צחקתי שוב. "טוב, מגיע לי, בסדר."
לי יש תחפושת של רוח שדראקו הכין לי כי הייתי לחוצה מהחומר שלומדים ולא היה לי זמן להכין משהו , אז פניתי אליו.
אני נכנסת לאולם הגדול, וכולם לבושים כל כך יפה.
אני רואה את דראקו ואת הילד 'פוטר' שלו, שלבוש בתור זאב כזה.
"היי" הלכתי אליהם.
"היי, לארה!" הוא נתן לי כוס עם פונץ'
שתיתי טיפה.
"......." היה שקט.
"נו? אתם עומדים לדפוק כאן נשיקה או שאני צריכה לחכות עוד?" אמרתי. דראקו ירק את המיץ שלו.
"ידעתי!" ילדה מתולתלת וילד ג'ינג'י הגיעו.
"אמרתי לך רון, תפסתי אותם מתנשקים!"
"גם את?" שאלתי. "אני תפסתי אותם על השולחן של סנייפ." חייכתי.
"הארי! מה בשם מרלין-"
"דראקו, אני לא ציפיתי." פנסי אמרה.
"גם אני לא." אמרתי. "אבל זה פשוט קרה." חייכתי.
"זה האלווין הכי גרוע שהיה לי אי פעםםם" פתאום פוטר דיבר.
"נו באמת הארי-"
"הארי?" פתאום אמרתי.
"אז זה השם שלך?? דראקו כל הזמן קורא לך פוטר."
"דראקו כל הזמן קורא לך פוטר." הצבעתי על דראקו, שעמד לידי, עם האגודל שלי.
"מאלפוי..."
"אוקיי, אוקיי. אני יודע שסיכמנו שאני לא אקרא לך ככה יותר, אבל זה באמת לא בשליטתי-"
"מאלפוי!!!!!"
"אהההההההההההההה!!!!!" הוא ברח משם, הם נעלמו.
"טוב, אני הולכת להביא לעצמי עוד פונץ'."
הלכתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא