✨חכמה בלי גבולות✨

אתם יודעים מה?

פתאום הגעתי למסקנה שלנהל כמה רומנים בו-זמנית יכול להיות נחמד ^^

כן רינג, מה שאתה חושב.

חיחי

טוב, אז לטס ג'אמפ סטרייט אינטו דה וידאו! אה לא, אינטו דה צ'אפטר!

* אפקט מגניב כזה *

הימים שאחרי חג המולד חלפו במהירות, הרבה יותר מהר מהימים שלפני החג.

אמרוד, דומיניק ואלברט ארזו את מזוודותיהם, כל אחד בחדרו שלו.

אמרוד ענדה את התליון הכסוף שעליו היה חרוט "חכמה בלי גבולות" שנתן לה אלברט באופן תמידי, וכמעט לא הורידה אותו מעליה.

את הספרים, עטי הנוצה, קסתות הדיו – היא כבר ארזה.

כשכבר לא נותר כמעט כלום בחדרה, היא פנתה להביט בשני החפצים - או יותר נכון לומר שמונת החפצים - שאותם שמרה לסוף.

הראי והקריסטלים.

אמרוד הרימה את הראי, ונאנחה כשראתה את מה שהוא הראה לה: אותו הדבר בדיוק כבר במשך שבוע.

היא שמה את הראי במזוודה שלה ופנתה לקריסטלים.

היא החזיקה אותם בידיה, שלושה בידה הימנית וארבעה בשמאל.

"אנחנו נחזור להוגוורטס, אני אצליח להתגבר על דומיניק והכל ימשיך להיות כרגיל." היא יותר הביעה תחינה מאשר אמרה, אך האבנים התחממו בידיה.

על איזה חלק שקרי הן העידו? על החזרה להוגוורטס? על דומיניק? על זה שהכל ימשיך להיות כרגיל?

היא הניחה אותן במזוודה ורכסה את הרוכסן.

אמרוד יצאה מחדרה וגררה את המזוודה במורד המדרגות.

אלברט ודומיניק כבר היו בסלון וחיכו לה.

"מינרווה מקגונגל, סגנית המנהל, שלחה לכולנו פטרונוס מדבר והודיעה שהם פותחים את האחים למשך שעה כדי לאפשר הגעה בטוחה ומרוכזת של התלמידים," אמרה גברת דיזני. "ולכן תגיעו באמצעות אבקת פלו. קדימה אמרוד, לכי ראשונה."

אמרוד צעדה יחד עם המזוודה שלה לתוך האח. הפתח שלו היה רחב, כך שיכלה לעמוד זקוף מבלי להתכופף.

"להתראות מתוקה, נשמח אם תתארחי אצלנו גם בחופשת הפסחא!" קראה גברת דיזני ובעלה הנהן.

אמרוד הביטה בנוכחים. הם היו כמו משפחה שניה בשבילה.

מבטה השתהה על דומיניק. הוא הסתכל עליה ישירות, מבלי לחייך, אך אמרוד ראתה את האישור בעיניו.

לפני מספר ימים, הם סיכמו שבינתיים לא יספרו לאף אחד. לא לבני משפחה ולא לתלמידי הוגוורטס.

דומיניק ביקש מאמרוד שתישאר קרובה אליו מתמיד, הוא אמר שירגיש בודד, עכשיו כשהוא יודע רשמית שהוא שונה. שהוא לא כמו כולם.

אמרוד שלחה עכשיו מבט מעודד לעברו, לקחה אבקת פלו וקראה: "להוגוורטס!"

אש ירוקה כמו איכלה את אמרוד. היא הסתחררה לא מעט סיבובים ופניות, ונעצרה ממש מול פרופסור מקגונגל הזועפת.

"אמרוד פרוסט," אמרה מקגונגל וסימנה מבעד למשקפיה את נוכחותה של אמרוד. "והשתדלי לא לפזר יותר מדי פיח על השטיח."

אמרוד עשתה כמצוותה, ולא יכלה שלא לחייך.

היא שוב כאן. שוב בהוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא