אטלנטיס

אמ... היי לכל הקוראים D: ,

רציתי להגיד תודה ושזה לא מובן מעליו שיש 17 מנויים לפאנפיק.. אבל בכל זאת, כבר כמה פרקים שאף אחד לא מגיב.

אני מבקשת שתגיבו, כי ככה אני יודעת שאנשים קוראים ואני לא כותבת לחינם, וכמובן שאם יש לכם הערות אני שמחה לשמוע תמיד.

--------------

נקודת המבט של ג'ייק:

הכל נמשך כמה שניות, בבט אחד כל העשן התפזר. מצאנו את עצמנו מחוץ לכלא, באחד מיערות אטלנטיס.

חיפשתי בעיניי את הדוקטור, לין ומיריאניה. ראיתי את מיריאניה משתעלת, ואת לין עומד לידה מודאג. דוקטור פריט עמד וצפה במתרחש, באדישות.

"היי! אתה!" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי.

"מה עשית לה? איפה אנחנו? ואיך ברחנו בכלל?" אמרתי.

"כל דבר בעתו" הוא אמר. הלכתי ליד מיריאניה ודפקתי לה על הגב. היא ירקה דם, אבל עכשיו היה נראה שהיא בסדר.

"הכול בסדר?" שאלת אותה לין.

"כ-כן, אני חושבת." היא אמרה וקמה.

"בואו." אמר פתאום דוקטור פריט.

"לאן?" שאל לין.

"למקום כלשהוא, בטוח מכאן. חייליו של אשדון יכולים למצוא אותנו.

"הוא כאן?!" אמרתי מזועזע.

" הוא מתחבא כאן, אני לא יכול לראות איפה. זה מעבר ליכולות שלי, אני רק יודע שהוא כאן קרוב." הוא אמר.

"אז מה נעשה?" שאל לין.

"נצטרך להיות זהירים, וללכת מכאן עכשיו." הוא אמר.

"לאן בדיוק?!" שאלתי מנסה לסחוט ממנו תשובה הגיונית.

"למקום בטוח." הוא אמר, עונה את אותה התשובה שוב. אני חושב שבאותו הרגע יכולתי להחטיף לו סתירה.

"ל-לא ידעתי, כ-כלומר, שאתה עושה ד-דברים כאלה." גימגמה מיריאניה.

"אלו כשפים ילדתי." חייך דוקטור פריט.

"יש הרבה דברים שאתם לא יודעים עליי." הוא אמר וחייך חיוך ערמומי, זה הלחיץ אותי קצת.

---------

נקודת המבט של קייט:

"נו,נו נו.." אמר העוזר של אשדון וחייך. כשלתי ונפלתי על הרצפה.

"מה קורה לנו כאן? את מנסה לברוח בת ים קטנה? תיזהרי, את יכולה ליפול" הוא אמר. קמתי שוב רועדת.

"אתה לא מפחיד אותי." סיננתי.

"או באמת?" אמר אשדון.

"עזוב אותה, גם ככה היא תגסוס עוד מעט." אמר אשדון וצחק. עוזרו הצטרף לצחוק.

"אתם משוגעים! אני הולכת!" אמרתי.

"א צודקת!" אמר העוזר בהחלטיות. זה הגרע שבו הייתי מבולבלת.

"מ-מ-מ-מה?" אמרתי.

"את צודקת- את באמת הולכת. זאת הסיבה שקראתי לעוזרי לבוא לכאן." אמר אשדון.

"אתה לא לוקח אותי לשום מקום!" אמרתי וניסיתי לצאת, אבל העוזר של אשדון חסם את הדלת.

"אני חושב שדווקא לשם תירצי ללכת." אמר אשדון. ליבי פעם במהירות. הוא לוקח אותי הביתה? באמת? זה אפשרי?

"א-אתה לוקח אותי ה-הביתה?" שאלתי.

"כן בת ים קטנה שלי, הביתה, על הארמון. דם כולם יראו את גופתך, אני מניח שתמותי עז אז." הוא אמר.

"אני לא בת ים! אני מלמעלה!" אמרתי.

"די כבר עם הקשקושים! הבאת מה שאמרתי לך?" אמר אשדון. העוזר הינהן וחייך.

"יופי, אז למה אתה מחכה?" הוא אמר. העוזר המבולבל תפס אותי.

"עזוב אותי חתיכת-" אשדן שם לי שוב חתיכת סמרטוט על הפה, ולא יכולתי לדבר.

"ככה יותר טוב." הוא חייך. פתאום ראיתי שמאחורי העוזר יש שק. ואז נפל לי האסימון. ניסיתי לברוח, אבל הם לא נתנו לי. כעבור כמה דקות, עוזרו של אשדון הכניס אותי לשק.

הפרק הקודם		הפרק הבא