Too perfect

אמרתי שכל שלוש תגובות אני ממשיכה- היו שלוש תגובות ואני עומדת בהבטחות שלי!

תיהנו!

זה היה נראה כמו חדר המתנה עצוב עם כיסאות עור שחורים, שטיחים אפורים ונקודת הצבע היחידה שם הייתה כמה עציצי קקטוסים מכוערים. כל כיסא בחדר היה תפוס על ידי המתים, שנאנחו בייאוש.

ניגשנו אל השומר, הוא היה שזוף, באופן מפתיע, ובעל שיער בלונד פלטינה צבוע ולבש חליפת מבד אפור עם חולצת מכופתרת לבנה מתחתיה ומעל הבלייזר האפור של החליפה,היה לו ז'קט ארוך בצבע כחול עם פסים לבנים ודשים חומים עם פאוץ' של שאנל. אני מבינה שגם הטרנדים של הקרדשיאנ'ס מגיעים לשאול.

"שלום, אה-" קראתי את השם על התגית, "כארון, אנחנו רוצים להגיע לשאול"

"מר" הוסיף, "אני כל כך שמח לשמוע חבורה של אנשים לא צורחים, בוכים או מאושרים! אנשים נורמליים"

"אה-הא" הסכים ג'ט.

"אז איך מתתם?" 

"הוא נפל מצוק-" הצבעתי על לוק, שנראה נעלב שנתתי לו מוות מטומטם, "אותו טרפה צ'יטה בסוואנה ואני נדרסתי"

"איזה מיתות מרגשות!" התמוגג כארון, "אז איך ההרגשה להיטרף בידי צ'יטה?"

"לא משהו, למען האמת" אמר ג'ט.

"טוב, לילדים אין בדרך כלל מטבעות למעבר, אז תחכו פה כמה מאות שנים-"

"אה יש לנו מטבעות!" קרא לוק ושלף מהארנק שלו שלוש דרכמות.

פאפא ואבוש ציידו אותנו בכמות דרכמות בלתי אפשרית בשביל שנוכל ליצור איתם קשר כי הם חרדתיים ברמות קשות.

"דרכמות? אלים, אלו דרכמות, כל כך הרבה זמן שלא ראיתי כאלו מאז ג'קסון ההוא" אמר כארון בכמיהה, "רק רגע, איך נטרפת על ידי צ'יטה אם אתה ילד?"

"אה-אה-ההורים שלי זואולוגים!" 

"ואיך אתה נפלת מצוק?"

"צילמתי סלפי"

"ואת?"

"חציתי את הכביש"

הוא צימצם את עיניו בספק והריח בוודאי ריח חצויים, "אוי, אלים" עיניו התעגלו בהבנה, "צאצאי האדס, שניים,  באתם לחפש את השלישית?"

"איך אתה יודע?" שאל לוק.

"האדס הזהיר אותי לא לעשות לו בעיות בשבוע שעבר" משך בכתפיו, "אבל אני יודע לזהות בני שאול. חוץ מזה, קיבלתי את הפאוץ' הזה כשוחד!" קרא והציג לנו את הפאוץ' שנתלה על חזו בצורה אופנתית, "גם לקנדל ג'נר יש כזה!"

"הו, זה נפלא" אמרתי.

"אני יודע!" אך עיניו הצטמצמו ונעצו בנו מבט חודר, "אני אקח את הדרכמות ואני אוכל לשכוח שהייתם פה"

"לא בא בחשבון" אמר לוק ברצינות, "אנחנו רוצים להגיע לשאול"

"אתם חיים, אני לא יכול להביא אתכם לשם"

"חליפה של לואי ויטון, לא?" שאלתי.

"נכון מאוד"

"חבל שהיא רק מ-2013, אתה יודע איזה חליפות מדהימות יצאו השנה?" סיפרתי לו.

"כן, בצבע ניוד וסגול אולטרה, אפילו הקרדישיאנ'ס לובשות ניוד וסגול אולטרה"

"סגול אולטרה זה הצבע של 2018" הסכים ג'ט, "כל בתי האופנה הגדולים סיכמו על זה"

"סגול אולטרה" חזר כארון בכמיהה.

"אתה יודע," אמר לוק ושלף מטבעות עם כל מילה מהארנק שלו,"עם הדרכמות האלן, תוכל לקנות לעצמך חליפה חדשה בצבע של 2018,ולהיות מעודכן ובסטייל"

"כן, כמו קנדל ג'נר" הוסיף ג'ט.

"המממ, אני אחשוב על זה-" אמר כארון בהירהור.

הנחתי את תיק הלואי ויטון על הדלפק, "ומה עם נוסיף לך תיק לואי ויטון ונשלים לך את הסט של לואי ויטון?"

כארון תפס את התיק באצבעותיו הגרומות, "הוא מקורי!"

"בהחלט" אמר לוק וחטף מידיו של כארון המאוכזב את התיק, "עשינו עסק?"

"יש מספיק מקום בסירה לכולכם" אמר כארון.

לוק החזיר לו את התיק,אליו גרף בהתלהבות את הדרכמות, "בואו" אמר כשתלה את התיק באופנתיות על ידו.

הלכנו אל עבר המעלית שהייתה מלאה בנשמות, כארון העביר כרטיס ירוק במעלית ובעט בנשמה שהתגנבה למעלית, נכנסנו אל המעלית הצפופה והתחלנו לרדת.

"מה קורה לנשמות בחדר ההמתנה?" שאל ג'ט.

"שום כלום ושום דבר"

"כמה זמן הן יהיו שם?" שאל לוק.

"עד מתי שאני ארצה"

ממש רציתי לתת אגרוף לכארון הזה. ישר בפרצוף.

"אני חושבת שראיתי שם את ג'ים מוריסון" אמרתי

כארון עשה פרצוף, "מעצבן כזה, אל תשאלי. מת ממנת יתר של הרואין. בנגלה הבאה אני מעביר אותו לשאול ומאחל לו חיים אחרי המוות מלאים בייסורים"

האוויר הפך לערפילי ומוזר, הבנתי שאנחנו לא יורדים אלא מתקדמים.

הבגדים של הנשמות התחלפו לגלימות אפורות עם ברדסים, גם חליפתו של כארון השתנתה לגלימת משי שחורה, אך משום מה, הפאוץ' נשאר.

העיניים שלו הפכו לשחורות כאילו מישהו טיפטף לתוכן דיו רותח ועורו הפך שקוף ויכולתי לראות את גולגלתו. ניסיתי לא להתחרפן, לוק עצם את עיניו וג'ט פלט קריאת פחד קטנה.

עצמתי את עיניי,וברגע הבא, המעלית הפכה לדוברת עץ ישנה שהפליגה על פני נהר שחור מלא בזבל.

"הסטיקס" אמר לוק, "הוא ממש מלוכלך"

"כן, כשבני אדם עוברים בנהר הוא מזדהם בכל האשפה האנושית, חלומות שלא הוגשמו, תקוות,משאלות, שאריות של מקדונלדס"

"שאריות של מקדונלדס?" חזרתי אחריו בתדהמה.

"לבנו של האדס, ניקו די אנג'לו,יש חיבה גדולה לרשת המזון הזאת, והוא היה נוהג לזמן את המתים עם ארוחות ילדים ממקדונלדס"

הסתכלתי אל הנהר השחור ואז עברה לידי רוח ממש מגושמת ואיבדתי שיווי משקל ונפלתי לתוכו כשאני שומעת את כארון צועק: "ג'ים מוריסון, חתיכת מעצבן שכמוך, איך הגעת לפה?!"

עצמתי את עיניי כששקעתי אל הנהר ושמעתי קולות מלחששים בראשי.

"הו, ריי סולאס- די אנג'לו" אמר קול נשי שנשמע כאילו הכפילו אותו, "חיכיתי לך"

אל נהר השנאה מלכה תתנודד ותיפול

נזכרתי בשורה הזו מהנבואה. אפשר לעשות וי על נפילה לנהר מזוהם עם קול פסיכי.

סטיקס זה 'מלאת שנאה' ביוונית.

הרגשתי כאילו הנהר עוטף אותי.

"תישארי איתנו פה" קרא קול אחר.

"הכי טוב כאן" אמר קול שני.

"יש פה שירות דלוקס"

"שקט שוטים!" זעם הקול הנשי, הרגשתי ציפורניים ארוכות עוברות בשיערי וצמרמורת חלפה בגופי, "טוב כאן, נעים כאן"

הרגשתי מנומנמת והתכרבלתי בתנוחת עובר בעודי צפה, "בטוח כאן" אמר הקול ומשך כל הברה. היד ליטפה כעת את ראשי.

"בנהר הזה, כל המשאלות העמוקות והכמוסות ביותר שלך נמצאות, אם תישארי כאן,תוכלי לראות אותן"

פלטתי הימהום לא מחייב, היד עברה בשיערי שנית והרגשתי עור ברווז בכל גופי, שצרח לצאת מהנהר אך המוח שלי היה לכוד בקולה של סטיקס.

"הנהר ישמור עלייך לנצח כעת, יקירה, אך את איבדת את הקשר שלך לעולם" ליחששה סטיקס.

"מיאו" אמרתי.

"הנשמות שנפלו אל הנהר קיבלו הגנה נצחית, אפילו לורד האדס לא יכול לפגוע בהם" אמר הקול, "את מוגנת ובטוחה"

היד חלפה בשיערי והתירה קשרים בקלות שאפילו מברשת השיער הכחולה המפורסמת לא תצליח.

"את לא צריכה לצאת מפה, שום דבר לא יפגע בך כאן"

הרגשתי שאני נעה בקלילות בזרמי הנהר, "את חופשייה"

"אני חופשייה" חזרתי אחריה.

"אין אחריות, רק הגנה"

"הבנה"

"יפה מאוד" אמרה סטיקס בנימה מחויכת.

היד ליטפה את פני, משום מה, זה לא הטריד אותי.

"שני, ריי, שני, את ברחם אימך וקולה מקיף אותך"

זאת הייתה הטעות הגורלית של סטיקס. היא שכחה שאין לי אמא. יצאתי מהטרנס.

פקחתי את עיניי, "אין לי אמא" אמרתי והתחלתי לשחות אל דוברת העץ, שהייתה רחוקה ממני רק במעט.

"לאאאא" צרחה רוח הנהר בזעם.

הרגשתי ציפורניים ננעצות ברגלי,והבטתי אליה, מעמקי הנהר, הופיעה יד וניסתה למשוך אותי פנימה. משכתי בשרשרת שלי והיא הפכה לאוסקורה, כרתתי את היד ושחיתי בכל כוחי אל עבר הדוברה. החמצן החל להיגמר לי.  תפסתי קרש אקראי ונשענתי עליו בעודי מתנשמת בכבדות.

"ריי!" צרח אחי מדוברת העץ, "בואי!"

סטיקס התגלתה כעת כאישה ענקית עם פנים לבנות הקפואות בהבעה מלאת חימה ושיערה הפרוע נע כאילו היא בתוך המים.

"ארררר!" שאגה סטיקס.

עזבתי את הקרש והתחלתי לשחות בכל כוחי אל עבר הדוברה, שהגבירה קצב גם היא. לוק דחף מדרכו רוחות רפאים אקראיות בעודו קורא, "זוזו! זוזו!" עד שהגיע לחלק האחורי של הסירה והושיט לי את ידו, "קדימה, ריי, רק עוד קצת" נאנק.

נתתי תנופה אחרונה, תפסתי בידו של לוק והוא משך אותי מהמים.

סטיקס שקעה בחזרה אל המצולות.

"אלים, ריי, את בסדר?" שאל.

"לא" אמרתי,"אתה זוכר שאבוש ופאפא סיפרו לנו שטבילה בנהר הסטיקס מגנה?"

"נכון"

"אז כשאין אף אחד שמחזיק אותך אז הסטיקס מציעה לך הגנה, היא מפתה אותך להישאר איתה בנהר לנצח תמורת הגנה תמידית. זה כמו הדיל הרגיל, רק גרוע יותר"

"אוי, ריי" אמר לוק וחיבק אותי, לשם שינוי, לא הדפתי אותו ממנו בטענה שאני בסדר.

"טוב, רכרוכים,הגענו!" אמר כארון והשיט את הסירה אל עבר הגדה של הנהר.

הוא היה מלא בחול שחור, שנראה כאילו נלקח מהר געש בהוואי, סלעים משוננים, וערפל ירקרק. נשמעה נביחה מרחוק. קרברוס.

ראינו אנשים יורדים, קשיש עצבני, אישה מבוגרת, תינוקת שזחלה את דרכה מהסירה, וג'ים מוריסון אחד, שקיפץ בשמחה מהסירה וכארון שנעץ בו מבט מלא תיעוב.

ירדנו מהסירה שלושתנו ונעמדנו על חוף השאול. הגענו.

"הייתי מאחל לכם בהצלחה, גורי אלים, אבל כאן אין שום דבר כזה" אמר כארון בעליצות.

ובמילים האלו, השיט את עצמו בחזרה אל חדר ההמתנה האפרורי.

והנה! השלישייה סוף סוף מגיעה לשאול! מקווה שאהבתם את הפרק!

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא