נגד הכל

סליחה שלקח לי ככ הרבה זמן... עכשיו כתוב לי כבר כמעט עד פרק 40 אז אני אשתדל לפרסם יותר מהרר:)

תודה על כל מי שעדיין עוקב וקורא את הפאנפיק. אשמח לתגובות!!

תהנוו

--

פרק 26 | א. א. | ג'ין

איפה הוא?
ג'ין עמדה בקצה רחוב חשוך והביטה אל כל הצדדים. הוא היה אמור להגיע כבר לפני יותר מעשר דקות.
קראק חזק נשמע ומולה הופיע מישהו גבוה, לבוש גלימת מסע חומה, ושערו השחור היה כמעט קצוץ לגמרי.
"איחרת." אמרה ג'ין בקוצר רוח.
"היה לי עוד כמה עניינים," הוא אמר בשקט. "את יודעת את זה."
"אני יודעת, ולכן אני עצבנית," אמרה ג'ין בכעס. "אני יודעת בדיוק לאן שלחו אותך. הארגון הזה יותר מידי מסוכן, ו-"
"אני בסדר." הוא קטע אותה, "אני יודע עד כמה זה מסוכן, אבל אני חלק מהארגון הזה מבחירה, בדיוק כמוך. עכשיו מה כל כך דחוף שלא יכולת לחכות לפגישה רשמית?"
"הן יודעות." אמרה ג'ין והביטה בו מבלי להניד עפעף. היא ידעה שהוא יכעס, ובתוך תוכה היא פחדה מזה, אבל היא ידעה שאסור לה להראות את זה. היא חייבת להישאר רגועה, לפחות כלפי חוץ.
"הן... יודעות?" הוא חזר אחריה באיטיות.
"כן, הן יודעות. הן יודעת על איילין ארדנסון." פלטה ג'ין בלי לחשוב. רק ברגע שאמרה את המילים היא הבינה עד כמה זה מסוכן. אסור להן לדעת! יכולים להעיף אותה מהארגון! היא הביטה סביבה בלחץ הולך וגובר.
"שקט! את לא יכולה להגיד סתם ככה שמות כאלה, זה ביטחון בסיסי ומסכן את כולנו." אמר האיש בשקט אבל החזיק בה בחזקה עד שהיא הפסיקה לזוז.
"אני יודעת, אבל בדקתי ואין פה שום דבר, ואני יודעת שאסור לנו לסמוך על זה ואנחנו חייבים להיזהר בכל זאת, אבל..." היא עצרה לנשום, והביטה בלחץ אל הרחוב סביבה. "אני לא שולטת בעצמי... הן יודעות. מה נעשה?"
"ג'ין, תירגעי." הוא משך אותה בעדינות אך במהירות לאורך כמה רחובות, נכנס לתוך מכונית חומה קטנה, שהייתה הרבה יותר גדולה מבפנים, ונסע.
"קסם הרחבה פשוט. את יודעת שאנחנו משתמשים בזה הרבה במסדר." הוא הסביר בקצרה כשראה שהיא מתבוננת על הרכב בעניין.
"אני יודעת, אבל זה עדיין כל כך... לא טבעי."
הם נסעו בין עוד כמה רחובות שוממים, יצאו מהכפר ואחרי כמה פניות הם הגיעו לחלקת עצים שהייתה מוסתרת מעיני אנשים.
הם יצאו מהרכב במהירות.
"עכשיו, תחזיקי בי חזק." הוא הושיט את ידו לג'ין.
"למה צריך את זה?" נאנחה ג'ין, "אנחנו רחוקים מספיק ונמצאים במקום מסתור..."
"אנחנו קרובים מידי לכפר, והיה אפשר לעקוב אחרינו. אם נתעתק, אף אחד לא יוכל לדעת לאן ונוכל לדבר באמת בפרטיות." הוא השיב בקצרה. "עכשיו תחזיקי."
ג'ין נאנחה שוב. היא שנאה להתעתק, למרות שהיא ידעה שזה הכרחי. התעתקות הייתה הדרך המהירה והבטוחה ביותר. היא שמה את ידה על ידו של האיש והחזיקה חזק.
היא הרגישה כאילו מישהו מנסה לדחוס אותה לתוך צינור. היא נאבקה לנשום, אבל אחרי רגע הכל נגמר. היא הסתכלה סביבה. הם היו באמצע יער גדול וסבוך, והיא בקושי הצליחה לראות משהו. לידם זרם נהר בקול והיא כמעט ולא שמעה את קולו של האיש שכיוון אותה איפה לעמוד.
"דברי." אמר כשסיים.
"איפה אנחנו?"
"אחד מהיערות שמסביב. הייתי פה פעם זה ממש בעומק של היער ובגלל הנהר אין סיכוי שישמעו אותנו." הסביר. "עכשיו תסבירי. מה זאת אומרת הן יודעות? הן יודעת על א. א?"
"טוב... הן לא יודעת על א. א," הסבירה ג'ין. "הן רק יודעות שראיתי מישהו מת..."
"איך?" הוא שאל בבלבול, ולאחר רגע הבנה הפציעה על פניו. "ראית לאחרונה ת'סטראלים?"
"איך ידעת?" שאלה ג'ין בהפתעה. "כן, הייתי ביער- סיפור ארוך..." הוסיפה כשראתה אותו פותח את פיו, "ופתאום הגיע אחד מהם. אני ראיתי אותו, אבל חברה שלי לא... זה היה נראה לנו מוזר, אז כשחזרנו מהיער חקרנו איזה חיה זאת, ואז ברגע שקראנו מה שכתוב..."
רק מי שראה מישהו נהרג מסוגל לראות ת'סטראלים.
"אז מה אמרת להן כשהן קראו את זה?" הוא שאל.
"כלום... פשוט יצאתי משם ומיד קראתי לך ובאתי לפה."
"זה קרה היום?" הוא שאל שוב. ג'ין הנהנה. "אם הן ישאלו אותך, תגידי שכשהיית בבית חולים הלכת וכשעברת ליד אחד החדרים בדיוק מישהו מת..." הוא מלמל לעברה. "זה סיפור אמין. הן יאמינו לך."
"אני... אני לא יכולה-"
"לגלות להן על הארגון?" הוא קטע אותה. "לא. עדיין לא. זה מסוכן מידי, את יודעת את זה. עכשיו תחזיקי בי חזק."
הוא הושיט שוב את ידו וג'ין אחזה בה בחוזקה. נשמע קראק חזק, והם נעלמו מהיער, ורק המכונית שהייתה מוסתרת מאחורי כמה עצים הייתה העדות לכך שהם היו שם.

הפרק הקודם		הפרק הבא