קוסם בלח"י

כאשר אברהם חזר לביתו לא אמר שלום לאימו שישבה במטבח עם דמעות בעיניים, ולא חיבק את חנה שישבה על הריצפה בשיעמום וקפצה בשמחה כאשר נכנס בפתח הדלת אלא פשוט המשיך אל חדרו כאשר מוחו עסוק בתלאות היום שעבר עליו. 

אברהם התיישב על מיטתו בוהה במיטה הריקה של יצחק והרגיש רק ריקנות.

זמן רב פשוט ישב שם וחשב על החיים שלו.

בהתחלה שנא אותם ואז החליט שזה שיש לו את המשפחה שלו וזה זכות ענקית, עוד משהו להגיד עליו תודה. 

רעש חזק העיר את אברהם מהירהוריו להקפיץ אותו ממקומו.

אברהם, עם המכתבים בידו מיהר לצאת מהחדר ולראות מה קרה.

כשיצא מהחדר הוא קפא. הוא ראה את אימו בוכה וידיה רועדות. סיבת הקול לא הייתה ברורה עד אשר אברהם התקרב וראה את מה שגרם לו לצאת מחדרו.

הסיר הגדול והיחיד של משפחתו נפל על הריצפה ונשבר.

''אמא?" שאל בחשש. "אמא, את בסדר?" שאל שוב.

אמא של אברהם ושל יצחק לא דיברה היא רק בהתה בנוקודה מסיומת מחוץ לחלון.

אברהם הרים את מבטו והסתכל לאותו מקום שאליו הסתכלה אימו. בהתחלה לא ראה כלום אבל אז ראה נקודה קטנה במרחק שהולכת ומתקרבת.

''את. .חושבת?" שאל בחשש גובר אברהם.

הנקודה הלכה והיתבהרה ניתן היה להבחין שזה אינו סתם נקודה, זאת הייתה תנשמת.

אימו של אברהם אחזה בידו בחוזקה כאשר התנשמת נחתה על עדן החלון.

אברהם ניגש לפתוח את המכתב קרא אותו במהירות ואז הרים את מבטו.

כעבור כמה דקות שבהם אברהם היה צריך לעכל את מה שקרא הוא אמר שלוש מילים בודדות בלבד.

"זה מכתב מיצחק."

---------------------------------------------------------------------------------------------------

"מה אתה עושה בינשופיה?" נשמע קול מאחורי ארני שקפץ בבהלה ממקומו.

"תירגע זה רק אני!" צחק הקול וארני הניד בראשו.

"למה זה אמור להרגיע אותי?" שאל ארני בהתנשמות.

"מה אתה לחוץ?! אתה הבן של ראש מחלקת בעיות בבפלשתינה, אתה מישהו חשוב!" אמר הקול ותפח על כתפו של ארני.

"הבן של המישהו הזה חבר של פושע נמלט." אמר ארני ומבט עצוב התגנב לעיניו.

"היי, אל תיהיה עצוב. אתה לא חייב לעשות את זה אתה יודע, נכון?" אמר שוב הקול בטון מלא חמלה ואהבה.

"כן בטח! איך אפשר להגיד לא חייב כשזה מגיע לחבר הכי טוב שלי? תגיד מה אתה מבין מהחיים כשאתה אומר לי שהבחירה בידי, ואני חשבתי שאתה חכם?!" אמר ארני בקול משועשע וצחק קלות בעצב.

"אוי נו באמת! אני יותר מנוסה בחיים ממך, זה בטוח! תגיד איי פעם יצאת מלונדון, חוץ מעכשיו בהוגוורטס?" אומר הקול בפיקפוק.

"היי! אל תזלזל בי!" אמר ארני ומירפק את הקול בבטן קלות.

"טוב תגיד, מה באמת אתה עושה כאן?" שאל שוב הקול.

"אה.." ארני נראה נבוך פתאום. הקול לחץ על ארני שוב וביקש לדעת. "ארני! ספר לי בבקשה מה עשית כאן!" התחנן הקול.

"אה.. טוב.. שלחתי למשפחה שלך מכתב והסברתי להם מה עובר עלייך.." ארני היא נבוך מאוד ואוזניו ניהיו אדומות מאוד כמעט כמו צבע שיערו.

"עשית מה?!" הקול היה המום. "אני מצטער.. יצחק.." בכה ארני מבושה ומבוכה. "חשבתי שזה נכון שהם ידעו ואני יודע שאם אתה תשלח את המכתב יבדקו אותו וימצאו אותו." 

"לא.. לא.." הרגיע הקול, או כמו שגילנו לפני שניה, יצחק. "אתה מלך! מלאך משמיים!" יצחק חייך חיוך רחב ואז הציץ מבט חטוף בשעונו ומבטו הפך למודאג מקצת.

"אני צריך ללכת ארני, רק שאלה אחת קטנה. באיזה שפה כתבת את זה?" אמר יצחק.

ארני, שעדיין לא התאושש מכך שיצחק אמר תודה על משהו שהוא עשה מאחורי גבו והיה בטוח שיכעס עליו, עוד היה קפוא ולכן היה על יצחק לשאול שוב.

"ארני? אתה איתנו?" שאל יצחק. "כן.. כן.. בטח." ענה ארני במהירות. "שאלתי אותך שאלה." הששיב יצחק בקוצר רוח ושוב העיף מבט בשעונו.

"אין לך מה לדאוג, כתבתי את המכתב בעיברית." ענה לבסוף. הוא ראה את המבט התמוהה של יצחק והסביר.

"יש אצלי בבית מילון אנגלי- עיברי, השתמשתי בו." הוא חייך חיוך רחב ומועדד.

"תשמור על עצמך." אמר יצחק כאשר יצא מהחלון בטיסה עם מטאטא.

"כנ''ל" לחש ארני אחרי שיצחק כבר נעלם באופק.

הפרק הקודם		הפרק הבא