האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

לא יודעת אם זה מעניין אותכם, אבל 99 אנשים מנויים לפאנפיק הזה!
רק לחשוב ש99 אנשים אוהבים לקרא מה שאני כותבת...
בכל מקרה, תהנו!

"אחח, אפריל", אמר סיריוס בחולמניות, שוכב על גבו עם ידיו מאחורי ראשו, נהנה מצילו של העץ הקבוע שלהם.
"מה כל כך טוב בחודש אפריל?" שאל ג'יימס שנשען על גזע העץ, זורק אגוזים באוויר ותופס אותם עם פיו.
"מה רע בחודש אפריל? הפרחים שפורחים..."
"שיעורי הבית", רמוס הוסיף בעגמומיות.
"השמש..." סיריוס התעלם מרמוס והמשיך בשלו.
"הבחינות..."
"אתה ממש מר אופטימי, האא?" סיריוס אמר לו בזעף ופקח עין אחת לכיוונו.
"לא, אני פשוט מר מציאותי", הוא השיב לו, וג'יימס, שהקשיב לשיחה, מבודח, נאלץ להסכים איתו.
אפילו הוא היה חייב להסכים שכמות שיעורי הבית באמת גדלו, וצלה של הבחינה הראשונה, הבחינה המעשית בשינויי צורה העיבה אפילו על חודש אפריל המושלם שנפל עליהם, בדיוק בזמן.
סיריוס התיישב ומשך בכתפיו. "יכול להיות שאתה צודק", הוא אמר וסימן לג'יימס לזרוק לו אגוז.
"אמרת הרגע שאני צודק?" רמוס שאל, המום.
"כן", הוא ענה ותפס את האגוז בפיו, "אולי באמת כדאי שאני אתחיל להשקיע בלימודים."
"ברצינות?"
"ברור שלא", סירוס אמר בשלווה ותפס עוד אגוז בפיו.
"הייתי צריך לדעת", רמוס הניד בראשו.
"אם ידעת, אז למה שאלת אותי מהתחלה?" סיריוס שאל בכעס, הנימה הקלילה נעלמה מקולו.
"סיריוס, אני לא שואל אותך את זה  את זה כדי לעצבן אותך, אני רק..."
"טוב, גם אתה לא עושה את זה כדי לעצבן אותי, זה מעצבן", סיריוס קטע אותו בגסות, וג'יימס ידע ששיחת התתחילו-לדאוג-לעתידכם הולכת לבוא עכשיו.
"סיריוס, אני עושה את זה כי אני דואג לך", רמוס אמר, מופתע.
למרות ששלושתם ידעו שסיריוס לא אוהב את השיחות האלה, אפילו ג'יימס, שהכיר אותו כמו אח לא שיער שזה מפריע לו כל כך.
"טוב, אז אל תדאג לי! אם זה נקרא לדאוג למישהו, אז אני לא רוצה שידאגו לי", סיריוס התפרץ פתאום "אם לנדנד למישהו, למרות שברור שהוא לא רוצה את זה, נקרא לדאוג למישהו, אז אני לא צריך את זה!"
שתיקה מתוחה השתררה בעקבות ההתפרצות של סיריוס, ואפילו רמוס, שרצה לענות לו משהו, הבין שעדיף לשתוק בשלב זה.
"למה שלא נחליט שרמוס לא יעיר יותר לסיריוס על... הרגלי הלמידה שלו?" פיטר צייץ פתאום ממקומו על סלע גדול.
"ושסיריוס, איתי, ישקיע קצת יותר בלימודים?" ג'יימס מיהר להוסיף, מקווה גם להרגיע את הריב הנדיר שקרה בחבורה הקטנה שלהם, וגם מביע את הסכמתו עם רמוס, אחרי שבאמת חשב על הנושא הזה בתקופה האחרונה, יודע שסיריוס לא יוכל להתעלם מזה עכשיו.
"מה זה אומר להשקיע בלימודים?" סיריוס שאל בחשדנות.
"לא להבריז משיעורים, למשל", ג'יימס אמר, שמח שסיריוס נרגע קצת.
"לעשות שיעורים, להקשיב בשיעורים", רמוס הוסיף במהירות.
"וואו, אל תגזים, אני עוד אהפוך בסוף לחנון כמוך", סיריוס אמר בחיוך. "מצטער, זה לא היה במקום", הוא אמר לרמוס במבוכה.
"זה בסדר, פיטר צודק, אני לא אדבר על זה עוד פעם." רמוס אמר.
"ותראה, קצת הגזמתי בנוגע ללא לדאוג לי, אם זה נגיד כולל חבילה של צפרדיע שוקולד אז..."
"אוי לא", רמוס אמר בלאות והניד בראשו.
"אוקיי, תירגע, אתה לא חייב", סיריוס גלגל את עיניו, אבל סיריוס התעלם ממנו וקם ממקומו, מצביע על כמה ילדים ליד האגם ומתקדם אליהם.
"או או, המדריך שברמוס קם לתחייה", סיריוס אמר כשראה שהוא הולך לכמה תלמידי שנה רביעית שהציקו לתלמיד אחד משנה שלישית.
"אוי לא, זאת אליסון?" סיריוס שאל ונשכב עוד פעם כשראה חבורת בנות יוצאות מהטירה.
"לאף זאת לא אליסון, והבנתי את הבעיה שלך", ג'יימס אמר וזרק עליו אגוז שפגע ישר באפו.
"הבעיה שלי?" סיריוס שאל, מסוקרן והתיישב, נשען על מרפקיו.
"תראה, אני מבין למה התחמקת מבנות כמו אשלי, אבל מישהי כמו אליסון, נו באמת", הוא אמר וחשב עוד פעם על החודש האחרון, בו סיריוס ניסה, מסיבות לא ברורות לחלוטין להתחמק מאליסון.
זה גם היה חודש בו הוא ולילי לא דיברו.
בהתחלה ג'יימס כעס על לילי בגלל סירובה לחשוף את הקשר ביניהם, ואחר כך בגלל סירובה להגיד לו למה היא מסרבת לחשוף את הקשר ביניהם, ובאיזשהו שלב לילי החלה לכעוס על ג'יימס על שסירב לדבר איתה, והפסיקה עם ניסיונותיה לתפוס אותו לשיחה. ג'יימס הצטער על שהחל בריב הזה, שבדיעבד הבין שהיה מטופש, אבל היה יותר מדי גאה מכדי לבוא ולבקש סליחה.
בנוסף, לילי החלה לבלות יותר ויותר עם סנייפ, משהו שהיה בטוח שהיא עושה רק כדי לעצבן אותו.  "הבעיה שלי, ג'יימס?" סיריוס העיר את ג'יימס מהרהוריו.
"כן, הבעיה שלך."
"אפשר לדעת מהי?" סיריוס שאל בנימוס.
"אתה אוהב את המרדף", הוא השיב וזרק עוד אגוז.
"סליחה, המרדף?"
"כן, אתה אוהב את המרדף, אחרי בנות, זאת אומרת", אמר רמוס שבדיוק חזר והתיישב ברגליים משוכלות על הדשא לידם.
"אוי נו באמת, זאת כזאת קלישאה!!" סיריוס גלגל עיניים.
" כן, זאת קלישאה, אבל במקרה שלך זה גם נכון."
"ממש לא!" הוא מחה, ושלושת חבריו פרצו בצחוק. "אוקיי, שנה רביעית, אודרי האט ." ג'יימס אמר אחרי שנרגע.
"מה איתה?"
הייתה חברה של קארן", ג'יימס המשיך.
"קארן?" סיריוס שאל, מבולבל.
"יצאת איתה פעם, נפרדת ממנה אחרי דייט אחד?" רמוס אמר, מנסה לרענן את זכרונו של סיריוס.
 "זאת עם ה-חולצה", ג'יימס הוסיף.
"אהה, ה-חולצה", סיריוס הנהן, מחייך.
סיריוס בכלל שם לב לקארן רק בגלל החולצה המאוד קצרה והמאוד הדוקה שלבשה פעם.
"אף פעם לא התגברה עליך, המשיכה לרדוף אחריך", רמוס התעלם מהשיטה של סיריוס לזכור בנות.
"בכל מקרה, היא התעלמה ממך לגמרי, ועד שסופסוף היא הסכימה לצאת איתך, אחרי שיצאתם פעם אחת להוגסמיד נמאס לך ממנה." ג'יימס אמר.
"ולא טרחת להגיד לה את את זה", רמוס העיר.
"איך באמת היא הבינה את זה?"
"נראה לי שזה היה בגלל שהיא ראתה אותך מתנשק עם אדי." רמוס אמר, מהורהר.
"יכול להיות", סיריוס הסכים איתו.
"בכל מקרה, רך כף, אני מבין למה עשית את זה ךאודרי, היא באמת הייתה די מעצבנת, אבל אליסון היא לא בחורה שבאה כל יום, אתה יודע, אתה לא יכול סתם להתעלם ממנה כי החלטת שנמאס לך, אתה לא יכול לפגוע בה ככה", ג'יימס אמר, הנימה המבודחת נעלמה מקולו.
בחודשים האחרונים, ככל שהתרחק מלילי הוא התקרב קצת לאליסון, למרות שלא היה שום דבר רומנטי בקשר שלהם.
הוא ידע שזה נשמע נדוש, אבל היא הייתה כמו אחות בשבילו, והוא הרגיש צורך לגונן עליה ממש כמו אח, למשל מאנשים כמו סיריוס בלק.
"לא יודע, אני פשוט לא טוב בקטעים האלה", סיריוס גירד בראשו במבוכה.
"את זה אנחנו יודעים", רמוס אמר בזעף. "אני בחיים לא אשכח שהכרחת אותי להפרד בשבלך מבריאנה.""אני לא יודע למה היא חשבה אנחנו חברים!" סיריוס התגונן.
"אני יכול לחשוב על כמה סיבות.." רמוס מלמל.
"עכשיו כשאני חשב על זה, אני מופתע שלא זרקת אותי עדיין", ג'יימס אמר בקול מהורהר "אבל אני לא נותן לעצמי להקשר אליך יותר מדי, אני יודע שמתישהו זה יגמר", הוא אמר בקול רגשני ושם יד על ליבו.
"טוב, אתם כמעט גרים ביחד, זה די רציני, לא?" רמוס שאל, מבודח.
"תודה, אבל אני מעדיף לחשוב עליו כאח ולא כ... משהו אחר", סיריוס עיקם את אפו.
"אוי סיריוס, לא צריך כבר להסתיר את הקשר בינינו!"
"טוב, זה לפחות אומר שוויתרת סופסוף על אוונס", סיריוס אמר.
"כן, כן, לגמרי וויתרתי על אוונס", ג'ימס מלמל.
"כן, רואים", סיריוס מלמל אפילו בקול חלש יותר וג'יימס נעץ בו מבט זועם.
"בכל מקרה, ג'יימס והיחסים המוזרים שלו עם לילי אוונס זה לא העניין, סיריוס", רמוס אמר בהדגשה.
"אוי שומעים את זה?" סיריוס שאל פתאום.
"לא, את מה?"
"מישהו קורא לי, תקשיבו, אני ממש צריך ללכת!" הוא קם על רגליו בקפיצה ומיהר לכיוון הטירה.
"למה הוא לא מוכן פשוט להודות בזה?"

"אוקיי, אתם זוכרים את התוכנית, כן? שארלוט, תעופי הכי הרבה שאת יכולה ואז תמסרי את הקואפל ל...."
"לקורין, ג'יימס, אני יודעת", דברנו על זה מיליון פעם", היא גלגלה את עיניה.
"כן, אני יודע, אני פשוט... אני פשוט בלחץ", ג'יימס אמר ונשם עמוק.
זה היה כמה דקות לפני משחק הגמר של העונה - גריפינדור נגד רייבנקלו.
גריפינדור הגיעו למשחק הזה ביתרון ענק- רייבנקלו היו צריכים להשיג במשחק הזה לפחות מתאיים חמישים נקודות כדי לקחת את האליפות.
"באמת, אתה בלחץ? בכלל לא שמנו לב לזה..." דן מלמל וכל חברי הקבוצה צחקו, כולל ג'יימס, שרק צחקק בעצבנות.
הוא העביד את קבוצתו בפרך בשבועות האחרונים, מזהה ופותר כל בעיה שהייתה בשיטת המשחק של אחד מהשחקנים.
"טוב, תקשיבו, מזג האוויר מצוין, התנאים מושלמים. אין לנו אף. תירוץ. לא. לנצח." הוא הדגיש כל מילה.
"לא אכפת לי משום דבר אחר שקורה לכם בחיים. היום הראש שלכם כולו. במשחק. ואנחנו הולכים לכסח אותם!" הוא כמעט צעק וחברי קבוצתו הריעו.
כולם לקחו את המטאטאים שלהם ויצאו למגרש לקול שאגות האוהדים.
ג'יימס הסתכל סביבו.
כל התלמידים מגריפינדור היו מכוסים באדום וזהב, וחלק הניפו גם שלטים עם האריה של גריפינדור עליהם.
גם התלמידים מהאפלפאף עודד את גריפינדור, כנראה כי עדיין כעסו על רייבנקלו על ההפסד הצורב שלהם.
מהצד השני, תלמידי רייבנקלו וסלית'רין היה גוש של כחול וכסף.
הפרשן הכריז על על בואם ואת שמות כל חברי הנבחרת.
הוא נעמד מול הקפטן של רייבנקלו ושניהם לחצו ידיים, ואז לקול שריקתה של מדאם הוץ', ארבעה עשר מטאטאים המריאו באוויר.
ג'יימס עלה מעלה מעלה, בוחן את כל המגרש מלמעלה.
הוא נזכר בהוראות שלו לקבוצה- הראש במשחק.
לכן הוא ניסה להוציא את כל השאר מהראש שלו.
הכנפיים הזהובות, התנועה המהירה, הכדור הקטן- הסניץ' מילא את ראשו.
שום דבר אחר לא משנה עכשיו.
"עשר אפס לגריפינדור! אנדרו קנאלי הכריז, והים הזהוב מתחתיו הריע.
עשרים- אפס!
עשרים- עשר!
שלושים- עשר!
שלושים- עשרים!
שלושים- שלושים
ארבעים שלושים לרייבנקלו!" הפרשן הכריז.
מצב הנקודות השתנה כל כמה דקות, היה קשה לדעת מי ביתרון, אבל ג'יימס רק היה מריך לתפוס את הסניץ' לפני שרייבנקלו ישיגו מאה ועשר נקודות.
מאה - תשעים לגריפינדור! הלחץ של ג'יימס עלה.
הכל תלוי בו עכשיו.
"ו... נראה כאילו סמית' ראה את הסניץ!" אנדרו קנאלי אמר בהתרגשות, וג'יימס מיד העביר את מבטו אליו.
הוא החל לרדוף אחריו, לכיוון עמודי השער של רייבנקלו אבל אז החל לחשוב.
סמית' לא טיפש, הוא יודע שאם הוא יתפוס עכשיו את הסניץ' רייבנקלו ינצחו במחשק אבל יפסידו את האליפות.
לא יכול להיות שהוא באמת רוצה לתפוס עכשיו את הסניץ'.
לכן הוא עשה סיבוב של מאה שמונים מעלות וצלל לעבר מייק ניוטון, שבהה בו בתדהמה.
"ג'יימס, מה אתה עושה?!" הוא צרח, וכך גם כמה אנשים מהקהל.
אבל ג'יימס לא נתן לזה להפריע לו.
הכל הפך למין בלילה מטושטשת במוחו.
הוא כמעט נגע ברצפה כשהבין שטעה, הוא ציפה שאנדרו קנאלי יכריז על ניצחון של רייבנקלו.
הם עדיין ינצחו באליפות הבתים, אבל זה לא יהיה אותו דבר אם הם לא ינצחו במשחק האחרון של העונה.
אבל אז, כשכמעט הוריד את רגליו לקרקע הוא ראה אותו.
הוא הסתובב כמה סיבובים סביב אחד העמודים, רודף אחריו, אבל אז הושיט יד ארוכה, כמעט נשכב על המטאטא ו... הכדור הקטן היה בידו.
הוא עלה גבוה באוויר, מרים את ידו הקמוצה באגרוף, עם שאגה ענקית מתחתיו.

"עוד ברצפת, מישהו?" סיריוס שאל בקול רם, אוחז בידו שני בקבוקים של ברצפת, מנסה להתגבר על ההמולה.
הייתה זו מסיבה ענקית, עם אוכל באדיבות גמדוני הבית במטבח.
אחרי שג'יימס ושאר חברי הקבוצה נישאו אל חדר המועדון סיריוס הביא את כל האוכל, ומסיבת הניצחון החלה.
פתאום החור שמאחרוי התמונה נפתח, ושקט השתרר בחדר המועדון.
זה היה מוזר שמישהו נכנס, כי היחידים שיודעים את הסיסמא הם תלמידי גריפינדור, שכולם היו בחדר עכשיו ו... "פרופסור מקונגל!" רמוס אמר בהפתעה כשמקונגל נכנסה לחדר.
"עשינו יותר מדי רעש?" סיריוס שאל.
"לא", היא אמרה "זאת אומרת כן", היא מיהרה להוסיף "אבל אני לא פה בגלל זה." היא אמרה במיסתוריות
"יש פה משהי שחזרה אליכם..."
כל התלמידים החליפו מבטים תמהים, ומקונגל, עם צל של חיוך על שפתיה זזה הצידה, ולחדר נכנסה מישהי.
דממה מוחלטת שררה בחדר לכמה שניות, עד שמישהי צרחה "אריאנה!" והתנפלה עליה בחיבוק ענק.
 

הפרק הקודם		הפרק הבא