ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 27 – ציוני הבגרות

את אותו הלילה הרמיוני בילתה במחילה. פרד וג'ורג' חזרו לדירתם.
פרד הבטיח שיגיע מחר לבקר בערב, נישק אותה ונעלם באח המשפחתית של משפחת ויזלי.
בבוקר הרמיוני התעוררה מקריאה מחוץ לדלת חדר השינה – "הארי פה!"
היא מיהרה להתארגן ולהתלבש. היא, ג'יני ורון פרצו לחדר השינה של התאומים, מגלים את הארי המופתע שוכב במיטה של פרד ואוכל ארוחת בוקר בשקט.
"לא רציתי להעיר אתכם, אני פה כבר כמה שעות..." אמר בהתגוננות.
הרמיוני הדחיקה את המחשבה על כל הלילות שבילתה במיטה הזו לצד פרד והתיישבה לצד הארי, מחבקת אותו חזק.
הארי עדכן אותם במסעו עם דמבלדור מביתם של הדרסלים אל שכנוע פרופסור סלאגהורן, הוא גם סיפר על הנבואה ועל השיעורים הפרטיים שדמבלדור מתכוון לתת לו בשנה הקרובה.
לרגע הביטו כולם זה בזה בדממה. ואז נשמע פיצוץ עז והרמיוני נעלמה בעננה של עשן שחור.
הרמיוני בקעה, משתעלת, מתוך העשן, אוחזת בטלסקופ ובעינה "פנס" בוהק.
"לחצתי על זה, וזה – זה הכניס לי סנוקרת!" היא פלטה.
ואכן, הם הבחינו כעת באגרוף זעיר מורכב בקצה קפיץ ארוך, שהשתרבב מקצהו של הטלסקופ.
הרמיוני זינקה על רגליה, יורדת במהירות במדרגות.
הארי, רון וג'יני ירדו כמה שניות אחריה – מוצאים אותה יושבת במטבח עם גברת ויזלי, אשר מנסה לטשטש איכשהו את הדמיון בינה ובין דב פנדה.
"כלום לא קורה," אמרה גברת ויזלי בדאגה.
"זאת בטח בדיחה של פרד וג'ורג', להמציא חבורה שלא יורדת," אמרה ג'יני.
"אבל זה חייב לרדת! אני לא יכולה להסתובב ככה לנצח!" הרמיוני צייצה.
"היי, אני רואה ינשופים!" רון קרא, מבטו אל החלון. המחשבה המצמררת מכל עלתה במחשבותיה של הרמיוני – הגיעו תוצאות הבגרויות.
"יש שלושה," אמר הארי.
"אחד לכל אחד מאיתנו," אמרה הרמיוני בלחישת אימה. "אוי לא... אוי לא... אוי לא..."
הינשופים התקרבו לחלון וגברת ויזלי מיהרה לפתוח אותו. הרמיוני ניגשה לינשוף הראשון, משחררת מכף רגלו את המכתב שעליו כתוב שמה.
הארי ורון עשו כמותה. הרמיוני לא יכלה שלא להרגיש אכזבה מהציונים שניבטו מולה בתעודה.
"יפה מאוד!" שמעה את גברת ויזלי מתרשמת מתעודתו של רון. "7 ציונים עוברים! זה יותר ממה שפרד וג'ורג' הצליחו להשיג ביחד!"
טוב, כנראה שיש כאלה שמזלם שפר עליהם פחות ממני, חשבה הרמיוני, מנסה להתעודד.
"מה איתך, 'מיוני?" הארי שאל.
"אני – לא רע," אמרה הרמיוני.
"אוף, צאי מזה," ניגש אליה רון ותלש את התעודה מידיה. "תשעה ציוני קס"מ והל"מ בהתגוננות מפני כוחות האופל!" הוא הסתכל בפניה, נראה משועשע. "את ממש מאוכזבת, נכון?"
הרמיוני הנידה בראשה לשלילה. הארי צחק.
-
בערב הגיע פרד לבדו אל המחילה. ג'ורג' נשאר בסמטת דיאגון לסגור את החנות לבדו ולפתוח אותה בבוקר.
"הרמיוני – זה מהטלסקופ המתאגרף?" שאל, משועשע, בעודו בוחן את פניה.
הרמיוני הנהנה, אומללה. למרות שניסתה לשים כל משחה אפשרית על החבורה – היא פשוט סירבה להיעלם.
"אוי, בחיי – שכחתי שהמצאנו אותם – " אמר פרד. " קחי את זה." הוא שלף מכיסו צנצנת קטנה והושיט לה אותה.
"תמרחי קצת מזה והפנס ייעלם תוך שעה," אמר פרד, "היינו חייבים לפתח מסיר-חבורות יעיל, כי את רוב המוצרים שלנו אנחנו מנסים על עצמנו."
הרמיוני נראתה מודאגת. "זה בטוח?"
"ברור שכן," אמר פרד בלבביות מופרזת. הרמיוני מרחה את המשחה על עינה והתפללה שלא מדובר בעוד בדיחה של התאומים.
"שמעתי שמועה," פרד מלמל, מתקרב אליה ומתיישב לצידה. "שהגיעו היום תוצאות מבחני הבגרות."
הרמיוני מצמצה. "זה נכון," היא השפילה את מבטה.
"נו?"
"תשעה ציוני קס"מ והל"מ אחד בהתגוננות מפני כוחות האופל," הרמיוני מלמלה.
"לא יאומן, את פשוט גאונה!" פרד הכריז. "אנחנו צריכים לחגוג את היותך הכי-חכמה-בעולם! מה דעתך לבוא איתי לפונדק שלושת-המטאטאים היום בערב?"
הרמיוני הופתעה מהצעתו. בעצם, למה לא?
"אני חושבת שאפשר לחגוג בצורה צנועה יותר," אמרה לאחר רגע. "ולהסתפק בלישון אצלך היום בלילה."
פרד הנהן. "מוסכם. תתארגני ונצא?"
"אמא שלך תהיה בסדר?" הרמיוני דאגה.
"היא תצטרך להתמודד עם זה מתישהו. ככל שנדחה את זה- זה יהיה גרוע יותר."
-
גברת ויזלי נראתה כאילו לא שמעה את ברכת הלילה-טוב של פרד לפני שנעלם באח המשפחתית. הרמיוני התחבטה בעצמה, ולבסוף אמרה – "גברת ויזלי, האם הכל בסדר?"
גברת ויזלי הרימה את מבטה והסתכלה על הרמיוני במבט בוחן. "אני פשוט דואגת לך, מתוקה."
הרמיוני התקרבה אליה וחיבקה אותה באומץ. "אני בסדר גמור. אני עושה רק מה שאני רוצה ומרגישה בנוח איתו. ואת – גידלת גבר רגיש ומושלם. לא יכולתי לבקש בן זוג תומך יותר. תגידי לו את זה מתישהו כשיצא לכם לשוחח."
גברת ויזלי נראתה מופתעת. גם מהחיבוק וגם מדבריה של הרמיוני.
"אני ממש שמחה לשמוע את זה," מלמלה.
"ביי גברת ויזלי!" קראה הרמיוני ונכנסה לתוך האח. "סמטת דיאגון מספר 93!" קראה ונעלמה.
-
"לקח לך הרבה זמן! דאגתי שכבר הגעת למקום אחר!" קרא פרד.
ג'ורג' ישב על הספה מול האח ביחד עם קייטי, שניהם הסתכלו על פרד והרמיוני, משועשעים למדי.
"הוא כמעט איבד את זה," אמרה קייטי.
"השתגע לגמרי," הוסיף ג'ורג'.
פרד נעץ בשניהם מבט עוין. "לא הייתי רוצה שחברה שלי תגיע בטעות לאח בסמטת נוקטורן, כמו שקרה להארי פעם."
הרמיוני חייכה. "רק החלפתי מילה עם אמא שלך."
ג'ורג' הופתע. "מה אמרת לה?" שאל בתיאום מושלם עם פרד, שעל פניו נראתה הבעת פנים עוד יותר מזועזעת ממקודם.
"בוא נגיד שהיא תשחרר ממך קצת עכשיו. אמרתי לה שהיא גידלה ג'נטלמן אמיתי."
פרד האדים מעט בפניו. ג'ורג' וקייטי צחקו.
את המשך הערב ארבעתם בילו בנעימים בסלון דירתם של התאומים. הרמיוני צחקה כל כך הרבה שכאבה לה הבטן.
באיזשהו שלב, פרד לחש באזנה – "אני מתחיל להתעייף. נעבור לחדר?"
היא הנהנה ושניהם נפרדו מג'ורג' וקייטי, בדרכם לעוד לילה אינטימי וקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא