אור וחושך

לארה סמית':
הייתי בנתיים ליד קערת הפונץ', מוזגת לכוס עוד מהמשקה.
באתי להגיד היי לילדה אחד, אבל העפתי על התחפושת שלה פונץ', איכשהו.
התחפושת שלה הייתה לבנה, והיה עליה כרגע כתם ענק.
"הו מרלין! אני כל כך מצטערת אני אתקן את זה עכשיו-" הוצאתי את השרביט שלי וכישפתי את התחפושת שלה.
הכתם רק גדל.
אוי לא אוי לא אוי לא אוי לא אוי לא
פתאום דראקו רץ לידי. תפסתי בידו.
"תעזור לי" לחשתי לו והצבעתי על התחפושת של הילדה.
"אין בעיה. רק רגע...." הוא כישף את התחפושת. היא נראתה נורא עכשיו.
"מאלפוי!" אמר הארי.
"איך אתה מעז!" הוא הוציא אל השרביט שלו וכישף את הילדה גם, הכל חזר לקדמותו.
"הנה לך." הוא חייך אליה.
דראקו תפס בידו והזעיף מבט.
הילדה הלכה משם בחיוך, התנצלתי בפניה שוב שוב בכל פעם שראיתי אותה.
"אוף, אל תהיי כזאת כבדה." הארי אמר לי.
"הארי." דראקו אמר. "אני צריך לדבר איתך."
והוא משך אותו משם.
אני נשארתי לבד.
עם הפונץ' שלי.
והפדיחה הגדולה.

הפרק הקודם		הפרק הבא