לילי וג'יימס בהוגוורטס

ג'יימס:

"בואו נצא לאנשיהוווו" פיטר התלונן בזמן שכולנו התרוצצנו בחדר.

"יש לי ריתוק אצל מקגנוגל" אמר סיריוס בזמן שקשר את העניבה שלו במראה הפנימית של הארון.

רמוס משך בכתפיו, יושב בין כל הספרים על המיטה שלו "יש לי שיעורי בית, שאתם דרך אגב אפילו לא התחלתם".

גיחכתי "אני צריך להמשיך את המסע שלי כדי להחזיר את המלכה שלי" אמרתי לפיטר תוך כדי שאני נלחם עם סיריוס על המראה.

"עוף מכאן מקגנוגל תיתן לי עוד ריתוק בריתוק אם אני לא אהיה מדוגם".

"אני צריך לסדר את השיער שלי!"

"מה יש לסדר" הוא בועט בי "גם ככה אתה תמיד מבלגן אותו לידה".

"צודק" אומר רמוס ממקומו על המיטה ומשרבט משהו על חצי הקלף הריק שלו.

"תגיד" סיריוס מסתובב ועוזב את המראה סוף סוף "כמה זמן אתה כבר מחזר אחריה".

"שבוע ויומיים" אני עונה

"אתה לא חושב שהיא גוררת אותך? כאילו, תחשוב בהיגיון קרניים, שבוע ויומיים זה מספיק זמן לסלוח לך על מה שקרה".

"ואם כל מה שאת עושה" מצדיק פיטר "לוקח אותה לדייטים ולטיסות על המטאטא, מביא לה מתנות ופרחי לילי"

"קונה לה כל ספר ביקום הזה, צועק כל ארוחת בוקר וערב באולם הגדול כמה אתה אוהב אותה מול כולם" ממשיך אותם רמוס "אני חושב שהיא צריכה לסלוח לך, גם ככה לא עשית כלום עם האייברי הזאת, נכון?" מבטו מרצד בין הספרים שלו ואליי.

קימטתי את אפי "ברור שלא, אבל זה לא משנה לי, אני רוצה אותה בחזרה" אני עונה.

סריוס צוחק "אתה כזה שׁוֹטֶה איתה מאז שהיינו קטנים"

"שתוק רך-כף" אני נותן סידור אחרון לשיער שלי ומחליק את מבטי אל פיטר דרך המראה "מה יש לך שם? אתה מגרד את הזרוע הפנימית שלך כבר כמה ימים".

הוא הסמיק, השפיל את מבטו ושילב את ידיו שמכוסות בשרוולים ארוכים "שום דבר".

רמוס צחק "אל תגיד לנו שעשיתי קעקוע זנב-תולע. בפעם האחרונה שרך-כף עשה קעקוע היינו צריכים לקשור אותו בשביל שלא יגרד".

סיריוס זעף והסתובב כדי לנעול נעליים.

אני הולך לכיוון רמוס ולוחש רק כדי שהוא ישמע "אבל היית רוצה לקשור אותו מסיבות אחרות נכון ירחוני?" אני אומר בשטות והוא מסמיק יותר מפיטר וקובר את פניו בתוך הספרים.

עברו כמה ימים מאז שגיליתי שיש לו קראש על החבר הכי טוב שלי. בזמן האחרון הדברים אצלו ואצל מישל לא עובדים כל כך אז אולי יש לו עדיין סיכוי.

יד דקה מושכת אותי למטה ורמוס לוחש לי "אתה חושב שהוא גיי כמוני ?"

"אני חושב שלא אכפת לו רמס" אני צוחק ומיישר את החולצה "שנינו יודעים שהוא ניסה את זה עם שני הצדדים" קרצתי לו ופניתי את הדלת.

"ביי בהצלחה" פיטר צעד לי לפני שסגרתי את הדלת מאחורי.

"היי היי סופיה" אני רץ אל הדיוקן של האישה השמנה "לאן אתן הולכות? לילי איתכן?"

"לא זה רק אני ומישל" היא מצביעה קדימה אל מישל שעוברת אל המסדרון החוצה "לורי בריתוק אצל סלגהורן ואליס יצאה עם פרנק"

"ולילי?"

"לא ראיתי אותה כל כך היום. או שהיא בחדר או בספריה" היא חייכה והמשיכה אחרי מישל ואני הלכתי לקפוץ בין המדרגות אל מעוני הבנות כדי לא להפעיל את מגלשת האבן.

********

"לילי" אני קורא בקול כשאני דופק ופותח את הדלת לחדר שלה ושל הבנות.

מרלין כל כך מסודר פה.

וואו כמה הבדל יש בין בנים ובנות.

"לילי" אני קורא עוד כמה פעמים ומסתובב בחדר.

אני פונה לפתוח את האמבטיה.

"לי-" אני מתחיל והמילים נתקעות כשאני רואה מה נמצא מולי.

"היי ג'יימי" היא מחייכת.

"-לי"

היא צוחקת.

היא נמצאת בתוך אמבטיה עם קצף וריח ורדים עדין.

אני יכול לראות טיפה מעיקול שדיה המלאים אבל הקצף הארור הזה מסתיר את השאר.

רגליה הדקות, החלקות והארוכות מונחות באלגטיות על דופן האמבט.

והקצף נוגע בעורה רק מאמצע הירך ומעלה.

"לילי" הקול שלי יוצא מחוספס כשאני סוגר את הדלת מאחורי.

"מה אתה עושה כאן? חשבתי שאנחנו יוצאים בשבע וחצי"

"ממממ" אני משעין את כתפי על הדלת ומשלב את ידי וקרסולי "אולי זה טוב שהחלטתי להקדים בחצי שעה".

"כן?" תווי הפנים שלה הופכים למהוררים כשהיא מעיפה קווצת שיער רטובה לאחור "ומה תעשה פה חצי שעה? תעמוד ותסתכל?"

"גם את יכולה להסתכל לילי" אני צוחק.

ופניה הופכות למבולבלות ומפוחדות.

"למה אתה מתכוון?" קולה הפך ללחש מעורפל.

אני מפשיל את השרוולים שלי וחושף את האמות השריריות שלי שאני יודע שהיא כל כך אוהבת ומתחיל לפתוח את כפתורי החולצה שלי.

לבשתי חולצה מכופתרת לבנה ומכנס שחור כי תיכננתי לקחת אותה לפיקניק רומנטי על גג אחד הצריכים של הוגוורטס בתקווה שפילץ' לא ימצא אותנו.

"את לא היחידה שיכולה לשחק במשחק הזה לילי" אני אומר בקול שובב ומזהיר.

היא בטח רואה שעיני התכהו כי ניצוץ של התרגשות עובר בעינייה הירוקות אבל הוא נעלם כה לא היה כשהיא מנסה לשחק אותה כרגועה.

כאילו שאני לא משפיע עליה.

אבל פתחתי רק כתפור אחד ואני יכול לראות לפני קצב העלייה של החזה שלה שהנשימות שלה כבר הפכו לרדודות.

הקצף מחליק קצת למטה ומראה לי קצת את בית החזה ועצמות הבריח שלה.

מרלין הקצף מחליק .

את מסתכל עליה, איך שהיא עוקבת אחרי כל תנועה ותנועה שאני עושה.

אני מסיים לפתוח את החולצה שלי, וזורק אותה אל הריצפה תוך כדי שאני מדגיש את שרירי הבטן שלי בכוונה. 

בשבילה.

המכנסיים, הנעליים, והגרביים התטרפו אל החולצה על הריצפה תוך זמן קצר.

עד שנשארתי רק בתחתונים והתקרבתי אל האמבטיה כך שנצמדתי אל הדופן.

כל הקצף החליק מגופה כבר והצטבר בבטן השטוחה שלה.

"מרלין, כמה את יפה" לחשתי, וכניראה המילים שלי הוציאו אותה מהטראנס שהייתה בו כי היא עכשיו מנסה לתבוע בקצף עוד פעם.

לא במשמרת שלי.

אני תופס את מרפקיה בעדינות ומעלה אותה אל רגליה.

היא נאנחת בקול כשאני עוזב את ידיה ומניח את שלי על כתפיה הקטנות.

אני מנשק את פניה בקלות רבה, כמו רוח. את המצח שלה, את האף הקטן שלה, את הלחיים הורודות שלה.

ויורד אל צווארה.

מתביע שם נשיקות רטובות תוך כדי שידי יורדות אל גופה.

"ג'יימס" אנקה מלאה בתשוקה יוצאת מבין שפתיה הנפוחות.

"בבקשה מותק" אני מניח יד אחת על המותן שלה ואחת על גבה התחתון, "הייתי ילד כל כך טוב" אני נאנח בכאב.

המפשעה שלי מתפוצצת מכאב, דורשת לקבל צומת לב. אבל זה לא הזמן שלי, עכשיו הכל קשור למלכה שמולי.

"חיכיתי לזה שבוע שלם" אני מחליק את היד שעל המותן למטה כדי ללטף את הירך שלה ומעלה אותה שוב למעלה אל החזה שלה "לא מגיע לי פרס קטן על הסבלנות שלי?" אני שואל כמו ילד קטן ומגורה כאילו לא אכל עוגת שוקולד שבוע שלם.

"אווו ג'יימס!" היא גונחת שאני מוצץ את שקע צווארה באותו זמן שאני נותן לחיצות עזות לשד השמאלי שלה.

"כל כך רגישה, לילי שלי" אני לוחש חירשית כנגדה ומלטף עם האגודל שלי את הפטמה המגורה שלה.

"בבקשה מותק" אני מוריד את שתי ידי אל ישבנה, חופן אותו ומקרב אותה אליי.

"אתה מתחנן אלי ג'יימס פוטר?" היא נשענת אל המגע שלי.

"רק בשבילך" אני ממשיך לטרוף את צווארה.

"הייתי" ליקוק. "ילד" נשיקה. "כל כך טוב" נשיכה.

והיא צורחת בהנאה וכאב יחד כשהיא נופלת לכיווני.

"קח אותי ג'יימס" היא לוחשת כנגד שפתי לפני שהיא מנשקת אותי.

מרלין, כמה התגעגתי לאישה שלי.

אוקיי תגיבו לי. אני רוצה לכתוב קטע ספייסי על לילי וג'יימס ואולי גם סיריוס ורמוס. 

אם יש התנגדות אני לא אכתוב. ואם אין אני יעשה אזהרה לפני.

תגידו לי אם אתם בכלל רוצים קטעים על רמוס וסיריוס שלנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא