נגד הכל

אז שלום לכל מי שעוקב אחרי הפאנפיק.

וואו, המון זמן לא כתבתי כאן משהו...

אוקי. קודם כל, אני שמחה ממש על כל אחד שהחליט להקדיש מזמנו כדי לקרוא את הפאנפיק הזה. התחלתי לכתוב אותו לפני שלוש שנים (לקח זמן עד שהוא הגיע לאתר), ומאוד התחברתי לסיפור ולעלילה. למרות שאף פעם לא היו לזה המון קוראים, המשכתי לפרסם כי אהבתי את הפאנפיק הזה מאוד, ובעיקר כי נהנתי לכתוב אותו.

הסיבה שהמון זמן לא פירסמתי הייתה שעד כמה שנהנתי לכתוב את הפאנפיק אני במקום אחר מבחינת הכתיבה שלי, העלילה שלי, הדמויות שאני בונה, ויש המון דברים שהייתי כותבת היום אחרת לגמרי. וכמובן שזה גם תלוי בחברה שלי שכותבת איתי.

בקיצור, אני לא חושבת שאחזור לכתוב את הפאנפיק, לפחות כנראה שלא בזמן הקרוב.

אבל - כן, יש אבל - לא מזמן הסתכלתי בדברים ישנים בטלפון ומצאתי את המשך הפאנפיק שכתבנו. אמנם לא סיימנו אותו וגם לא התקרבנו לסיום, אבל עד כה כתבנו 53 פרקים, והחלטתי לפרסם אותם כאן בעז"ה כדי שתקבלו את כל מה שכתבנו מהפאנפיק הזה במלואו.

בגלל שאני בתקופה יחסית עמוסה אני לא מבטיחה שאפסרם כל יום/שבוע, אבל אשתדל לא למרוח את זה יותר מידי.

מקווה שבכלל עדיין יש מי שקרא את זה, ואם כן - תודה שהגעתם עד לפה:)

וכמובן- למרות שהכתיבה שלי היום כבר מאוד שונה, אשמח לכל ת"ב!! זה תמיד עוזר להשתפר.

ועכשיו, אחרי המגילה הארוכה שכתבתי...

קבלו אותו!!

ותהנו🌻

--

פרק 28 | המוצא היחיד | לרה

"מה נעשה?" ג'ין הלכה בעצבנות הלוך וחזור ברחבי החדר.
"השיעור הבא שיהיה כאן הוא מחר בלילה... לא נוכל להפסיד את כל השיעורים, יחשדו בנו. ומה אם ליליה? אם היא תקום ולא נהיה שם... ואיך נשרוד בלי אוכל?" מרג'י לא הסתובבה, אבל היא הייתה עצבנית וכססה את ציפורניה בלחץ.
"נוכל לעשות רעש עד שמישהו ישמע..." הציעה לרה בשקט. "השרת כנראה יגיע, או אחד המורים, אבל אז..."
"יעיפו אותנו. ירתקו אותנו. ייתנו לנו עונשים עד סוף שנה. לא... אנחנולא יכולות לעשות רעש כדי לקרוא למישהו..." מלמלה מרג'י.
הן הסתתרו מאחורי כמה עמודים בזהירות, כך שמבחוץ אף אחד לא יוכל לראות אותן, והעיפו מבט אל עבר הדלת כל כמה שניות.
"זה לא יעזור. אנחנו נתקע פה..." המשיכה מרג'י בלחץ הולך וגובר.
"הפסימיות הזאת לא תעזור לנו עכשיו!" אמרה להן לרה בעצבנות. "אנחנו צריכות לחשוב על תוכנית."
"את צודקת." אמרה ג'ין והכריחה את עצמה לעצור במקום. "לצעוק לעזרה..."
"אולי נשמור את זה כאפשרות אחרונה," הציעה לרה. "אם לא נבוא לכל השיעורים אז יענישו אותנו בכל מקרה... אם לא יהיה שום רעיון אחר אז נעשה את זה."
"בסדר." הסכימה מרג'י. "אז לצעוק לעזרה - אפשרות אחרונה. עוד רעיונות?"
"אני חושבת ש..." התחילה ג'ין, אבל אז שינתה את דעתה. "לא משנה."
"נו, מה?" דחקה בה לרה. "תגידי כל רעיון."
"אבל זה סתם מטופש," היא אמרה.
"תגידי," ביקשה מרג'י.
"נוכל לעשות כמו מה שעשינו אז, כשתקפו אותנו..." מלמלה ג'ין. לרה הביטה בה בחוסר הבנה, אבל אז פערה את עיניה.
"את רוצה שהיא תקפוץ מהגג?" שאלה מרג'י בזעזוע.
"בעזרת חבל..." התגוננה ג'ין. "אמרתי לכן שזה מטופש."
"לא, לא..." לרה הסתובבה במקומה והביטה לכל הכיוונים. "זה דווקא לא מטופש. לא מטופש בכלל..."
"את מתכוונת לעשות את זה?!" נדהמה מרג'י.
"זה גאוני!" קראה לרה.
"את רצינית?" מרג'י הניעה בראשה לשלילה. "ג'ין לא יכולה לעשות דברים כאלה, הרגל שלה לא החלימה עדיין!"
"לא כולן צריכות לצאת," אמרה לרה. "אני אקפוץ ואנסה לפתוח את הדלת מבחוץ, או לפחות להשיג מפתח".
"זה עדיין מסוכן" אמרה מרג'י בשקט, אבל ג'ין ולרה כבר התרחקו ממנה בחיפוש אחר חבל, ולא שמעו מה היא אמכה.
לרה עלתה קומה אחת, שהתפרסה רק על חצי מהקומה שמתחתיה, וחיפשה בתוך כל החדרים ובכל פינה שהייתה גדולה מספיק בשביל חבל. הן חיפשו הרבה זמן, זמן שהיה נדמה להן כמו נצח, ולרה הגיעה אפילו לחלקים החשוכים, נעזרת בידיה בלבד.
חבל שהיא לא יודעת לייצר אור בעזרת השרביט שלה. מעניין אם היא אי-פעם תדע, הרי היא סקיבית.
לרה סילקה את המחשבות מראשה כשכמעט נפלה ממשהו שהיה מונח בין רגליה.
היא התקדמה לעבר אזור מואר מעט יותר, גוררת אחריה את החפץ בו נתקלה, ונשענה על מעקה המדרגות בכבדות.
זה היה תיק קטן שהיה נראה לה מוכר. אבל היא התעלמה מהעובדה הזאת כשהבחינה מה יש בתוכו.
היו בו כמה ספרים, ומשהו עבה שתפס את תשומת ליבה.
חבל.
לרה משכה אותו בהיסוס מהתיק, מפחדת שיש עליו אמצעי הגנה, אבל שום דבר לא קרה.
"בואו לכאן!" קולה של ג'ין הדהד באותו הרגע מהקומה שמתחת.
לרה ירדה בזריזות במדרגות, בעקבות קולה של ג'ין, לעבר היציאה.
"מצאתי חבל" אמרה לרה, עייפה מכדי להתרגש.
"כל הכבוד!" קראה מרג'י נלהבת, "איפה מצאת?"
"בקומה למטה בתוך תיק," הסבירה לרה.
"מי השאיר פה את התיק שלו?" תהתה ג'ין.
"אני לא יודעת, וזה לא משנה כרגע," דחקה בהן לרה, "תעזרו לי לפתוח אותו".
הן אחזו בחבל משני הצדדים ומתחו אותו.
"הוא קצר מידי!" התאכזבה לרה, והתיישבה בתסכול על הרצפה.
"אבל בפעם הקודמת השתמשת בחבל קצר יותר!" הזכירה לה מרג'י.
"מגדל אסטרונומיה הוא הרבה יותר גבוה מהבניין ההוא", אמרה לרה, "אפילו מהקומה השניה".
"אז אולי נמשיך לחפש-" מרג'י השתתקה באמצע המשפט, כששמעו צעדים מתקרבים.
מרג'י וג'ין קפצו לאחת הפינות הצדדיות, ולרה קמה באיטיות מהרצפה, וראשה הסתחרר.
"לרה!" לחשה ג'ין.
היא התקדמה אל לרה וגררה אותה במהירות אליהן.
בדיוק ברגע שלרה נכנסה איתן למחבוא, הגיחה דמות עטויית גלימה מתוך החשכה.
זה היה בן. הוא התקדם לעבר היציאה, ולרה הבחינה שעל כתפו התיק שהיה מונח ליד המדרגות. היא עדיין לא הצליחה להיזכר איפה היא ראתה אותו.
"בלי חבל אי אפשר להמשיך," הוא לחש בדאגה, כאילו לעצמו. הוא בדק שאף אחד לא מסתכל עליו, פתח את הדלת בעזרת לחש וחמק החוצה, משאיר את הדלת פתוחה מאחוריו.
מרג'י האדימה כולה, והיה ניתן לראות את התדהמה בפניה גם בחשכה.
"קונור," לחשה ג'ין, ולרה מיד נזכרה שראתה את התיק הזה אצלו.
היא ידעה שישלה מספיק דברים על הראש גם בלי להתעסק בהתנהגות המוזרה של החבר של מרג'י, ובכל זאת, השאלה שהתרוצצה במוחה לא הפסיקה להטריד אותה.
מה הוא עושה כאן?

הפרק הקודם		הפרק הבא